"אין יותר קשישים עניים תוך שנה", זועק ומבטיח שלט חוצות גדול שתמונות הרצוג ולבני מעטרות אותו. מי מאמין להבטחה הזאת? לדעתי, רק פתיים וחסידים שוטים לגמרי של השניים. מי מאמין בארצנו לדברי אובמה ואנשי ממשלו כי הסכם הגרעין עם אירן, במידה וייחתם, ישפר את ביטחונה של ישראל. שכל האופציות מצויות על שולחן ההחלטות שלו ושצריך לסמוך עליו? לדעתי, חסידים שוטים שלו שעדיין חיים בעידן yes WE CAN, וכאלו המזלזלים ואפילו בזים לאיום האירני.
אני לא נמנה עימם, וגם איני נמנה על אלו שיש להם גישה מוצקה נגד נאום נתניהו בקונגרס, או שמעודדים אותו לצאת ולנאום. לנושא הטקטי הזה של הנאום יש פנים לכאן ולכאן. אני רוצה לגעת בכמה נקודות מהותיות סביב הסוגיה של אובמה - ישראל-אירן והסכם הגרעין.
הראשונה, ולדעתי הכי חשובה, היא שבין ארה"ב לישראל יש פער גישות בלתי ניתן לגישור. עבור אובמה הסכם גרעין עם אירן הוא עניין אישי, העשוי לדעתו לזכותו בהישג בינלאומי, להצדיק את פרס נובל לשלום שקיבל בזמנו, ולהיות אבן הפינה הנוצצת במורשת הנשיאותית שהוא ישאיר. כיוון שכך, העיקר עבורו הוא להשיג הסכם, הסכם בכל מחיר, הסכם שמערכת התעמולה שלו תוכל להציג את "רבע הכוס המלאה שלו", ככוס מלאה הישגים מופלאים.
עבור ישראל, יהיה ראש ממשלתה אשר יהיה, ינסה להתעמת עם אובמה או לחייך אליו, הנושא שייך לתחום הביטחון הלאומי, ונוגע באיום קיומי פוטנציאלי. לאובמה לא תהיה יותר שום אחריות נשיאותית בעוד פחות משנתיים, וככל הנראה הוא יגרוף כסף מהרצאות וספר זיכרונות. ישראל על שלל בעיותיה הביטחוניות תישאר כאן, מול אירן וכל גרורותיה ומול כל ההשלכות של הסכם בין אירן לארה"ב. הסכם, שדי ברור שלא יפרק את אירן מיכולותיה הגרעיניות, אלא גם יעניק לכך לגיטימיות. לא צריך להמר שאם חס וחלילה יהיה בעתיד איום גרעיני אירני, הוא יכוון לתל אביב ולא לוושינגטון.
השנייה, לדעתי, היא שה"חלב נשפך", כלומר, יהיה הסכם גרעין רע (לישראל, לסעודיה ולנסיכויות המפרץ, מצרים וירדן) של המעצמות עם אירן. שום אסטרטגיה של עימות עם נאום לעומתי או דווקא ניסיון לשיתוף פעולה עם אובמה וממשלתו, לא ישנו את הגישה של הבית הלבן להסכם בכל מחיר, או שיהפכו אותו להסכם שיהיה הרבה פחות רע, אלא אם יקרו ניסים. אם כבר, אז האתגר הישראלי הגדול הוא לגבי מדיניות אובמה לאחר חתימת ההסכם. כלומר, לנסות ולהגיע להבנה עם ארה"ב לגבי מכלול הצעדים שארה"ב תנקוט והיה ויתברר כי אירן מפרה את ההסכם, עומדת להפר אותו, מגבירה את חתרנותה באזור, מפעילה את חיזבאללה נגדנו, ועוד. כלומר, לא להמשיך ולנקוט באסטרטגיה של עימות, אלא דווקא של שיתוף פעולה. האם הדבר אפשרי בין אובמה לנתניהו או כל ראש
ממשלה אחר בישראל?
השלישית קשורה לאזור, ישראל וארה"ב. לדעתי, ישראל מייצגת מול ארה"ב גם את סעודיה, מדינות המפרץ, ירדן ומצרים. כל אותן מדינות סוניות המאוימות, בצורה זו או אחרת, על-ידי אירן השיעית, והחוששות מאירן גרעינית או על סף הגרעין וללא סנקציות. כולן מאוכזבות מהמדיניות האמריקנית כלפי אירן. מדובר בשותפות אסטרטגית בלתי כתובה. עם מצרים יש לנו גם שותפות כזאת מול החמאס וארגוני הטרור בסיני. הכל לא פורמלי. מי שבונה על כך שתיווצר ברית פורמלית פומבית, חי לדעתי באשליה. בשיא "הימים הטובים" עם אירן של השח, לא הייתה לנו שום ברית פורמלית פומבית.
כללו של דבר, צריך להיערך "ליום שאחרי ההסכם" על שלל משמעויותיו השליליות, כולל חתירה של סעודיה ומצרים לנשק גרעיני. מי שמאמין שאם רק יתחלף השלטון בישראל, כי אז יבוא מזור לכל החולים, כולל עוני הקשישים, והאיום האירני הכולל יתנדף - אולי ירווה נחת.
