כמה מילים על שערוריית פרס ישראל לספרות

זה לא מכבר התבשרנו על כך שהשופטים המודחים יוחזרו לתפקידם. הם הודחו מכיוון שהאוריינטציה הפוליטית שלהם אינה לרוחו של ראש הממשלה. ראש הממשלה רוצה שופטים אוביקטיביים.

אבל הנקודה היא, שאין שופטים אוביקטיביים.

מעולם לא היו וגם לא יהיו.

כל שופט הוא קודם כל אדם. וכולנו, כבני אדם, מותנים קוגניטיבית. כששופט בא לבחור סופר מסוים, הוא עושה זאת בדרך כלל קודם כל על-פי יצירותיו. אבל כשהוא קורא את היצירה, הוא לא יכול להיות אוביקטיבי, עד כמה שיתאמץ.

הוא מגיע אל הקריאה הזו עם טעם ספרותי מסוים, עם השקפה פוליטית מסוימת, עם מכלול של תכונות מסוימות, של העדפות, של התניות תת הכרתיות שמשפיעות עליו באופן עמוק בלי שהוא חש כלל, לכן הבחירה שלו מותנת טעם אישי ולעולם אינה יכולה להיות אוביקטיבית.

משוא פנים

אם כן, כל אדם שזכה בפרס כלשהו, בכל תחום שהוא, ולענייננו כל סופר שזכה בפרס, אין זכייתו מעידה על טיב אוביקטיבי של יצירותיו, אלא אך ורק על טעמם של השופטים שבחרו בו.

ואם נוסיף לכך את העובדה המתקבלת על הדעת במדינה קטנה כמו שלנו, שפעמים רבות השופטים ומקבלי הפרס מכירים קודם לכן ולעתים קרובות הם אפילו חברים, הרי שברור שיש כאן התניה מוקדמת, שיוצרת בהכרח משוא פנים, ולעתים אף להפך, אם השופט והמועמד הסתכסכו פעם או שיש ביניהם איזו מתיחות סמויה או בלתי סמויה.

לכן נוספת כאן על סוגית הטעם הספרותי שגם הוא אישי ביסודו עוד סוגיה - סוגית טיב היחסים שבין השופט והמועמדים, שגם היא מונעת כל אפשרות של שיפוט אוביקטיבי.

אי לכך, הרצון המובן לשיפוט אוביקטיבי הוא רצון אידילי ואוטופי שאי-אפשר לדרוש אותו מאף שופט, כי הוא בלתי ישים בעליל, כי כל שופט הוא רק בן אדם, וכל בן אדם מגיע לזירת השיפוט עם מכלול תכונותיו, העדפותיו והשקפותיו, הקובעות את דעותיו ומשפיעות על טעמו.

שופט טוב והגון יכול רק לנסות ככל יכולתו להתגבר על המכשולים האלה, אבל מכיוון שכולנו רק בני אדם, ההתניות התת הכרתיות משפיעות בסופו של דבר על השיפוט שלו ולכן הוא לעולם לא יכול להיות אוביקטיבי.