הרוע והצביעות שצפים ומציפים לקראת בחירות - זה ריטואל כמעט קבוע, שלקראת הבחירות קרבות ובאות, צצים מומחים, פרשנים ופוליטיקאים מתחילים או מתוסכלים, יורים לכל הכיוונים ומלאי פתרונות אינסטנט לפתור את כל חוליי החברה.
לקבוצה זו שייכים גם גנרלים במילואים, שהחליטו לרוץ לפוליטיקה ומתחילים לפזר הצהרות ואמירות בחסות הידע והעבר שלהם, כאילו כל האחרים חיים באי ידיעת המצב, ורק אצלם נמצא הפתרון או יותר נכון לומר "השפן", שהם שולפים משרוול הפוליטיקאי המתחיל, כדי להציל את העם מידי השלטון.
כאשר גנרלים בעבר מדברים על ביטחון המדינה או על הגרעין האירני, צריך להבדיל בין שני תחומים: התחום המקצועי בו עסקו, לבין המדיניות הנכונה של הממשלה והמנהיגות.
בביטחון בתחומם, הם מבינים במדיניות, ניהולה, יישומה ופרשנותה, אין להם יתרון על הציבור שמבין, קורא, מתעדכן ובוודאי לא על המנהיגים היושבים ליד הגה האוטובוס של המדינה ויועציהם שגם הם יודעים, מבינים ומפרשים את המצב.
המסקנה מכך - לא להתרגש יתר על המידה, על הצהרות של גנרלים מהצבא, מהשב"כ, או המוסד, התוקפים את הממשלה, ששרתו בנאמנות משך שנים, ובגלל סיבות חלקן אישיות, כמו אי-קידום, או אגו, שדעתם לא נתקבלה, יוצאים ממורמרים ויורים על כוחותינו, או בשל נימוקים פוליטיים רגעיים, נתניהו נלחם בגרעין כמו דון קישוט בתחנות רוח.
מה שמטריד אותי כאזרח
לאור העמדה הטוענת שנתניהו עושה מניפולציה עם הגרעין האירני לצרכים פוליטיים, אישיים אנוכיים, תוך הפחדת הציבור הישראלי וגם העולמי, היא שאלה פשוטה, מטרידה ומאיימת.
ומה אם הפרשנים טועים?
מי ישלם את מחיר הטעות - אנחנו הציבור שהפחידו אותו לשווא או המעטים שהאמינו לו.
ההערכות השגויות שעלו לנו ביוקר
1. אני נזכר, לפתע בבהלה, בהערכות ערב מלחמת יום הכיפורים, שסובבו סביב הקונספציה של "סבירות נמוכה", ועל תוצאות אותה קונספציה שעלתה לנו במאות, מאות הרוגים ופצועים, פצעים שלא הגלידו עד ימים אלה.
2. תא"ל ידוע מאמ"ן - מומחה בתחומו, שהופיע בתקשורת והצהיר בביטחון כי לא יפלו טילים, במלחמת המפרץ הראשונה, ואז נפלו כ-50 טילים שבמזל גרמו נזק לרכוש בעיקר, כאשר אחת מהן - נחתה על בניין ברמת-גן, ליד הרחוב שלנו, וכל הבניין נע וזע כמו ברעידת אדמה ושני בניינים קרסו כמו קלפים.
3. מומחים לסוריה - כמו
אהוד ברק ופרשנים אחרים - שטענו בלהט שימיו של אסד ספורים, כמו הערכת אהוד ברק, שבועיים ימים.
והתוצאה - עברו כמעט שלוש שנים מאז, מספר ההרוגים במלחמת האזרחים מתקרב ל-200,000 ואסד עושה קמבק מרשים בסוריה, בסיוע חיזבאללה ואירן, למרות כל המומחים שלנו.
מסקנה ראשונה
מומחים היזהרו בהערכותיכם, בנבואתכם, בניסיון להרגיע אותנו ולהכניס אותנו לשאננות יתר.
מסקנה שניה - העדיפה עלי
עדיף איום שלא מתגשם, משאננות יתר שמביאה לאסון.
מסקנה שלישית
מזהירות יתר, איש עדיין לא מת או נפגע לעומת זאת מחוסר זהירות, יש דוגמאות למכביר.
מסקנה מועדפת
עדיף לפחד תמיד, לא להיות שאננים עם עיניים פקוחות מתוך ביטחון ביכולותיך.
הערה לסיום: הטוענים בלהט, כי נתניהו עושה מניפולציות עם האיום האירני, לצורכי בחירות, לרבות הנאום בקונגרס שיש לו מתנגדים מבית ובמחוץ, רצוי להזכיר: אובמה וממשלו, התחננו ולמעשה איימו, בלחץ פיזי וכלכלי מתון, לא לבצע פעולה צבאית נגד אירן, שלחו לכאן את הרמטכ"ל של צבא ארה"ב והמזכיר קרי, בכל ביקוריו הרבים, איים וביקש לא להביך את ארה"ב. ואילולי הלחץ של ישראל, גם הסנקציות לא היו מתקיימות. אז נא לחשוב שנית.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
