אני מציעה שכולנו נעצור לרגע (במיוחד השמאלנים שביננו - כמוני), ונשאל את עצמנו את השאלה המפחידה שמעולם לא העזנו באמת לשאול: האם גם כשיש לנו מדינה משלנו השואה לא יכולה לחזור?!
ולפני שנמהר לענות, כדאי אולי שנקשיב לקולות הבאים מן העולם ונאזין לאנטישמיות שמסביבנו. מדינות בהם שורפים בתי כנסת ויורים באתרים יהודיים הם מקומות בהם ניתנת הלגיטימציה לעשות כן. והלגיטימציה ניתנת היום בממשלות דמוקרטיות כמו צרפת, אנגליה, בלגיה ומקומות "נידחים" אפילו כמו אוסטרליה.
אנו צריכים להתחיל להבין, כי רוב רובו של העולם הזועק עכשיו להגנת הפלשתינים ונגד ישראל מורכב מאנשים שאינם יודעים דבר וחצי דבר על הסכסוך הישראלי-פלשתיני, ובכל זאת רואים לנכון להביע דברי שנאה ונאצה נגדנו.
זה נובע כמובן מאנטישמיות! ומחזיר אותי לשאלה, האם המלחמה היא במזרח התיכון, או בעצם מלחמה ביהודים, ואם כזו היא אנחנו צריכים להבין מהר כי הדבר הנכון לעשות עכשיו הוא לדאוג להגנתנו כדי שלא נמצא את עצמנו מול שואה שניה!
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
