1. מעולם בתולדות מערכות הבחירות בישראל לא רוכזו מאמץ אדיר כל כך, כספים, מערכות, עמותות, קרנות, ממשלות זרות וכלי תקשורת רבים - כדי לפגוע באדם אחד. בוקר טוב ישראל. ביום שלישי נקבע אם ניכנע לתכתיביה הטוטליטריים של קבוצה קטנה או נצליח לשחרר את התודעה הכלואה לטובת מחשבה חופשית.
והיה והשמאל יזכה בבחירות, אנחנו עלולים להיות עדים לשחזור טראומת 92'. אז אמרו דוברי השמאל שעליית ממשלת רבין נתפסה כחלון הזדמנויות שלא יחזור. לכן פעלו לייצר מהלכים בלתי הפיכים, ובראשם המהלך המדיני הכושל הסכמי אוסלו, שאת פירותיו הבאושים אנחנו אוכלים עד היום.
היום מנסים לדחוף לסדר יום חברתי וכלכלי, אבל כשיש במשפחה חולה קשה, לא עלינו, מתגייסים ושוברים תוכניות חיסכון כדי להציל חיים. הכלכלה באה אחרי הביטחון. סכנת פינוי יישובים בגב ההר וקידומה של מדינה פלשתינית במרחק יריקה מנתב"ג חמורה יותר וקודמת מבחינת סדר העדיפויות, מאשר יוקר המחיה.
במידה שהרצוג יזכה ברוב - אפילו זעום - על פני נתניהו, תתגייס כמעט כל התקשורת בצירוף המערכת המשפטית וצבא העמותות, ללחוץ על הנשיא להעניק את הרכבת הממשלה להרצוג. במקביל יופעל לחץ אדירים על מפלגות לערוק מהגוש הימני.
ש"ס וליברמן, למשל. לפיד יבלע צפרדע "למען השלום" ויישב עם ש"ס, וליברמן לא באמת התחייב לדבוק בגוש הימין. כחלון משוחרר עוד יותר; על-פי הצהרת מספר שתיים ברשימתו, גלנט, כולנו נמצאת מזמן בקואליציית הרצוג.
במקרה כזה, אפילו 18 מנדטים של
הבית היהודי לא יבלמו ממשלת אוסלו חדשה. בנט לא סומך על נתניהו "שישמור על ארץ ישראל" - בשש השנים האחרונות נתניהו עמד בלחצים בינלאומיים ללכת להסדר מדיני מסוכן, לחצים שבנט לא התנסה בהם מעולם. אבל נניח שבנט צודק, במה תועיל רשימתו הגדולה אם לא נתניהו ירכיב את הממשלה?
ככלל, יש משהו בעייתי באמירה של דוברים בבית היהודי, כאילו רק הם "ימין אמיתי" ואילו הליכוד זה "שמאל"(!). מה הם אומרים בעצם, שהימין הוא רק 10% מהעם? בשם מה, אפוא, אנחנו מבקשים מהציבור לתמוך ברעיונות החשובים של ארץ ישראל, התיישבות, עמידה מול לחצים בינלאומיים ואיומים בחרם? אם רק הבית היהודי הוא "ימין אמיתי", אז צודקים
אמנון אברמוביץ' ו
נחום ברנע וחבר מרעיהם - שקבוצה קטנה של
מתנחלים שולטת במדינה.
אבל אנחנו יודעים שזה לא נכון. החברה הישראלית ברובה אוחזת בעמדות שמרניות-ימניות. ההבדל בין הבית היהודי לבין הליכוד הוא בשיטה, ופחות באידיאולוגיה. הייתי מכנה זאת אסכולת שאול ואסכולת דוד.
2. שאול הוא הגיבור הטרגי האולטימטיבי. "על במותיך חלל". כל ימיו לא הפנים את דבר היותו מלך ישראל, אלא החשיב עצמו כמי שהלך לחפש את אתונות אביו האובדות, ובמקרה מצא מלוכה. עד כדי כך הוא משתומם מול הכבוד שרוחש לו שמואל הנביא: "הלא בן ימיני אנוכי, מקטני שבטי ישראל, ומשפחתי הצעירה מכל משפחות שבטי בנימין - ולמה דיברת אלי כדבר הזה?", בקיצור, מי אני בכלל? לא לחינם הפליגו חכמינו בצניעותו של שאול.
שמואל הנביא, שאוהב אותו כבן, ניסה לנער אותו: "הלא אם קטון אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל אתה". זה לא עזר. שאול לא יכול להיות מה שהוא לא. גם כשנודע לו מבעלת האוב, שהוא עומד למות בגלבוע וצבא ישראל עתיד לנחול תבוסה, הוא יוצא למערכה בראש חייליו ונופל על חרבו, כדי שאויבי ישראל לא יחגגו את הריגתו בידיהם. רק בשעותיו האחרונות הוא מפנים את היותו מלך ישראל. טרגדיה.
לעומתו, דוד גדל במשפחה אריסטוקרטית שהכשירה אותו להנהגה. לא היו לו ספקות באשר להתאמתו לתפקיד מלך ישראל. גיבור מלחמה, אבל גם פוליטיקאי. הוא ניחן בתכונה חשובה שלא הייתה בשאול: עורמה. הרבה לפני שניקולו מקיאוולי חיבר את "הנסיך". הדוגמאות לעורמתו של דוד רבות הן.
לו עמד דוד מול דילמה דומה לזו של שאול ערב הקרב בגלבוע, רוב הסיכויים שהיה מסיג את כוחותיו וממתין לעמדה צבאית טובה יותר, שהייתה משפרת את סיכויו לנצח.
3. לפני כשנה ישבתי עם איש שמאל ידוע, שברגע של פיכחון אמר לי, שהבעיה של חבריו בשמאל היא שהם מזלזלים בנתניהו. האמת היא, אמר, שנתניהו חכם, מכיוון ש"כל מה שנפתלי בנט מכריז עליו בגלוי, נתניהו עושה בשקט, תוך תמרון הקהילה הבינלאומית". אשר על כן, ההתרסה כלפי נתניהו, כאילו אינו ימין, היא טיפשית ויהירה.
מי שעמד בבירת העולם החופשי רק לפני שבועיים והודיע לעולם שעם ישראל חי ואינו מתכוון יותר להתחנן על נפשו - אינו דבק פחות בארץ ישראל, גם אם אחרים צועקים חזק יותר. כדי להנהיג את העם היושב בציון דרושות עורמה ויכולת תמרון פוליטי. הדבר האחרון שאנחנו זקוקים לו במישור המדיני והפוליטי הוא מנהיג שייפול על חרבו.
היום (א', 15.3.15) יעמוד המחנה הלאומי בפני מבחן גדול עם קיום עצרת ההמונים. ארץ ישראל קוראת לדגל. ואז, ביום שלישי, יתקיים המבחן המסכם. כמויות השנאה והרעל שהופנו כלפי נתניהו (ובעצם כלפי המחנה הלאומי כולו) תגענה לשיא. התקשורת תעצים את המחנה הפוליטי משמאל ותבקש להכניס מורך בימין, כאילו המערכה הסתיימה בטרם החלה. אל פחד. "נצח ישראל לא ישקר ולא יִנָּחֵם, כי לא אדם הוא להינחם".
