אין דבר מסוכן ומתסכל יותר מציבור בוחרים המטיל פתק לקלפי, כדי לבחור במפלגה זו וגם/או אחרת, לא מחמת רעיונותיה החדשניים והפוריים של מפלגה זו, אלא מחמת האכזבה מהמפלגה האוחזת - ביום הבחירות - בהגה השלטון. כזה הוא מצבה של
מפלגת "כולנו", בראשותו של
משה כחלון.
כן. כן. לכחלון שהכל שמחים להסתחבק איתו ולהרגיש - שכולנו - כחלון, יש שם פרטי. וקוראים לו משה! נכון שבפרסומות ובשלטי החוצות מופיע צירוף המלים "כולנו כחלון", אבל שמה הרשמי של המפלגה הוא:
"כולנו בראשות משה כחלון". אי-אפשר - ואסור גם! - מפולחן האישיות והפסטיבל הסובב סביב אישיותו הקורנת של משה כחלון. החיוך של כחלון, החושף שינים צחורות ולבנות כחלב, אינו חושף העובדה שמספר שתיים שלו, ברשימה לכנסת, הוא אלוף פיקוד הדרום לשעבר
יואב גלנט, שבתאריך 5 בספטמבר 2010 אישרה ממשלת ישראל המלצת שר הביטחון דאז,
אהוד ברק, למנותו לתפקיד הרמטכ"ל. למינוי זה התנגד השר לשעבר,
מיכאל איתן, עקב חשדות לעברות תכנון ובנייה הנוגעות לנחלת בני הזוג גלנט במושב עמיקם, שעלו בתחקיר של העיתונאי, קלמן ליבסקינד. הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה (ועדת טירקל) לא מצאה בחשדות אלו די כדי לפסול את מינויו של גלנט לרמטכ"ל.
התנועה הירוקה לבג"ץ, בדרישה שוועדת טירקל תדון מחדש בהתאמת גלנט לתפקיד, בשל החשדות בפרשת הקרקעות. בג"ץ דרש מהיועץ המשפטי: "הסברים על הטעות שהוסיפה לנחלת גלנט במושב עמיקם שטחים על חשבון השטח הציבורי". בתאריך 18 בינואר 2011 החליט
מבקר המדינה,
מיכה לינדנשטראוס, לזמן את גלנט לבירור במשרדו, בעקבות ממצאים חדשים בפרשה. בג"ץ דחה בקשה לצו ביניים לעכב כניסת גלנט לתפקיד הרמטכ"ל עד שתוכרע העתירה נגדו.
בתאריך 27 בינואר פרסם מבקר המדינה - כמפורט ב"ויקיפדיה" - ממצאי בדיקתו, לפיהם פלש גלנט לשטח ציבורי, אף על-פי שהובהר לו שעליו לפנות השטח והוא לא פינה השטח משך ארבע שנים. המבקר קבע שגלנט: "עשה שימוש חורג בשטח הציבורי הפתוח הסמוך לביתו המיועד לכלל לצורך מעבר רק לכלי רכבו... השימוש החורג נמשך שנים ארוכות". עוד קבע הוא שגלנט חתם על תצהירים כוזבים בנוגע לעיבוד החלקה שפלש אליה ולשביל שסלל בשטח הציבורי.
בתאריך 1 בפברואר 2011 הגיש היועץ המשפטי ל
ממשלה,
יהודה וינשטיין, חוות דעת ממנה עולה תמונה כללית של: "אדם העושה במקרים לא מעטים דין לעצמו תוך קביעת עובדות בשטח, שלגביהן בחלק מהמקרים מתקבל אישור בדיעבד תוך הסתייעות בגורמים בכירים שונים לצורך כך". בתשובתו לבג"ץ כתב וינשטיין כי: "הנתונים הקיימים באשר להתנהלותו של האלוף יואב גלנט, מעלים קשיים משפטיים משמעותיים באשר לסבירות ההחלטה למנותו לרמטכ"ל" וכי: "ספק אם ראוי מבחינה ערכית להותיר בעינה את ההחלטה בדבר המינוי". בעקבות כך הודיעו שר הביטחון דאז, אהוד ברק וראש ממשלת ישראל אז,
בנימין נתניהו על ביטול מינויו של יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל.
זהו חלק מהפרופיל הציבור של מספר שניים ברשימת כולנו ומי שעתיד לכהן כשר בממשלת ישראל ה-34 בניין, אם וככל שחיוכו, צחור השיניים, של כחלון יביא לרשימתו מספר רב של מנדטים שיזכה אותנו בשני שרים בממשלה.
כחלון עצמו מחביא את אנשי רשימתו המועמדים לכנסת
כולל יואב גלנט מאחורי גבו הרחב, כאשר הוא חוזר ומונה, כתוכי, בכל הכבוד הראוי, המנטרה שלו, בדבר הצלחתו בתחום רפורמת הסלולר, כשר התקשורת, בשנת 2009, בממשלת נתניהו השנייה. מן ההגינות ראוי לציין שרפורמת הסלולר הינה פרי רוחו של שר התקשורת הקודם,
אריאל אטיאס,איש תנועת
ש"ס וכחלון מימש אותה. עם זאת, בל נשכח שכחלון לא החל הקריירה הפוליטית שלו, עם הצלחת רפורמת הסלולר. כחלון החל דרכו הפוליטית בסוף שנות ה-80 כשעזר לרמי דותן להתמודד לתפקיד ראש עיריית חיפה. בתקופה זה את
עוזי לנדאו, שמינה אותו לראש לשכתו (בשנים 2002-2001) במשרד לביטחון הפנים.
ככל שמנסה כחלון להציג עצמו כ
"פוליטיקאי חדש ורענן". הרי מדובר במי שמצוי בביצה הפוליטית כמחצית יובל שנים. בבחירות לכנסת השש עשרה נבחר הוא לכנסת מטעם הליכוד וכיהן כסגן יושב-ראש הכנסת. הוא היה מהמתנגדים לתוכנית ההינתקות במפלגת הליכוד. בשנת 2005, ערב ההינתקות, הוצע לו, בידי
אריאל שרון תפקיד השר לקליטת עלייה, אך כחלון סירב לכך. בשנים 2005-2006 היה כחלון יו"ר אתו"ס - החברה לאמנות תרבות וספורט בחיפה.
בשנת 2006 בבחירות המקדימות לליכוד לכנסת ה-17 דורג כחלון, במקום הראשון והוצב במקום השלישי ברשימה לכנסת (המקום השני שוריין ל
סילבן שלום). באוקטובר 2012 הודיע כחלון שהוא לוקח פסק זמן מהחיים הפוליטיים ולא יתמודד בבחירות המקדימות שיתקיימו בליכוד לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה. בחודש ינואר 2013 הודיע כחלון שלא יכהן כשר בממשלה שתקום לאחר הבחירות. בחודש מרס 2013 הושבעה הממשלה החדשה והסתיימה כהונתו של כחלון כשר. בסוף 2013 הקים כחלון "המרכז לרפורמות ולמנהיגות" במכללה האקדמית נתניה. פרסומי המכון עוסקים בכחלון ובהתבטאויותיו, והוא ממומן מתרומות של אנשי עסקים, שאת מרביתן גייס כחלון בעצמו.
בחודש אפריל 2014 הודיע כחלון על חזרה לפוליטיקה, אולם הוא יתקשה לשוב לליכוד, שלטענתו זנח ההיבט החברתי והפרגמטיות המדינית בשל השתלטות של גופי ימין קיצוני. עוד טען כחלון, כי התוצאות שהשיגה הממשלה ביוקר המחיה ובבריחת המוחות אינן טובות וכי שעמדותיו ותמיכתו במחאה החברתית בישראל 2011 התנגשו עם עמדותיו של ראש מפלגת הליכוד, בנימין נתניהו. בתאריך ה-2 באוקטובר שנת 2014, הצהיר כחלון, כי הוא יקים מפלגה חדשה לקראת הבחירות הבאות ולמחרת עזב רשמית מפלגת הליכוד. בחודש דצמבר 2014, בעקבות הקדמת הבחירות, חתם על הסכם עודפים עם מפלגת "
ישראל ביתנו" ורשם המפלגה שהקים, בשם: "כולנו בראשות משה כחלון".
מי שמשתעשע ברעיון שכחלון הוא
"ליכודניק שיחבור לנתניהו בהרכבת הממשלה" עשוי למצוא עצמו מופתע, לאחר הבחירות. דבר אינו מונע מכחלון לחבור להקמת ממשלה בראשות בוז'י הרצוג, כל עוד יובטח לו תיק האוצר. מי שרוצה בהמשך שלטון הימין המוכר והמוצהר ובהרכבת ממשלה בידי בנימין נתניהו, צריך לקחת בחשבון שהצבעה עבור כחלון, עלולה למנוע מבנימין נתניהו מלהרכיב ממשלה לאחר הבחירות הקרבות.
