בדיעבד, הסתבר, מה שדני לא ידע, שלא רק שליחיו של מרציאנו המתינו לבואה של רותי לבית-המלון. סוכנים סמויים של הרשות הפדראלית למלחמה בסמים כבר היו גם הם שם. החדר במלון רושת במצלמות. גם מי שאמור היה לקבל מידיה של רותי את הסמים, שאותם היא קיבלה באמסטרדם, כבר לא היה האיש שנועד לכך בתחילה. האיש הזה נעצר עוד קודם לכן - ולסוכנים האמריקנים לא היה כל קושי להשיג את שיתוף הפעולה שלו.
הייתה ברזומה שלו הרשעה קודמת בעבירה דומה של הברחת סמים לארה"ב - ולכן היה ברור לו שהרשעה נוספת תשלח אותו למאסר עולם. זה החוק בארה"ב. לפיכך, הוא מיהר לחתום על הסכם לשיתוף-פעולה שבמסגרתו הוא אמור היה להפליל לא מעט כרישי-פשע שהרשויות הפדראליות בארה"ב רצו בהם מזה זמן רב; זאת, תמורת ויתור על הגשת כתב-אישום נגדו.
רותי לא הייתה, כמובן, יעד מרכזי במהלכיה של הרשות האמריקנית. הסוכנים ביקשו לעצור אותה כדי לחלץ מפיה פרטים על שולחיה. הם כבר ידעו פרטים ביוגראפיים ראשוניים עליה - ולכן הם הניחו שלא יהיה קושי רב בחילוץ שיתוף-פעולה מצידה. ראש הרשות האמריקנית אפילו הספיק לעדכן בעניין הזה את מקבילו הישראלי, שממנו הוא שמע שרותי רבינוביץ היא בתו של שופט בכיר.
האמריקנים לא התפעלו יותר מדי מן הייחוס המשפחתי של הבלדרית הצפויה להגיע למלון. הם ידעו שעבריינים נוהגים לגייס, מעת לעת, סלבריטאים למשימות של הברחה.
למעשה, מהלכיה של רותי תועדו החל מן השלב שבו היא הטמנה את הסמים במזוודה כפולת-הדופן בהולנד. על הקוק הפרסי לא ידעו הרשויות הפדראליות באותו שלב. הטמנתו בגופה של רותי נעשתה עוד לפני צאתה מנמל-התעופה בלוד.
לעומת זאת, הסוכנים הפדראליים ידעו מה מקור הסמים - ובשירותו של מי רותי, כביכול, עובדת. את העובדה שרותי היא בתו של שופט בבית משפט מחוזי במדינת-ישראל הם עמדו לנצל עד תום. עם זאת, הם ידעו שהיא נקלעה לכל הפרשה הזאת בגלל תמימותה.
מה שהם לא ידעו זה, שבארצה מישהו רוצה לעשות בשליחותה-כביכול שימוש מרושע.
מסתבר, שאת זה לא מסרו לרשויות הפדראליות העוקבים בהולנד. המעקבים שלהם היו אחרי עבריינים שעבדו עם סוחר-סמים קולומביאני. רותי בסך-הכול נקלעה להם באמצע. מרציאנו גרם לכך, שרותי תשתלב בפאזל הכללי - אבל את החלק הזה הם לא ידעו.
רותי הייתה, למעשה, כבר נתונה בסד של מעקבים. מכל עבר סגרו עליה. אנשיו של מרציאנו מצד אחד; ואנשי היחידה המבצעית המיוחדת למלחמה בהברחת סמים לארה"ב מארצות דרום-אמריקה מן הצד האחר. לא היה כל סיכוי שהיא לא תיעצר.
לימים, ניסה השופט רבינוביץ לברר עם רותי למה היא עשתה את מה שהיא עשתה - לשווא. רותי לא הסגירה מאומה ממה שהיא ידעה או חשבה שהיא יודעת. למעשה, גם לעצמה היא לא ידעה להסביר למה היא עשתה את מה שהיא עשתה. למה בכלל היא נקשרה לחבר המקועקע שלה או למה היא נעתרה להפצרותיו לנהוג כפי שהיא נהגה או למה יעלה נתנה לה ליפול לכל זה.
כלום היה זה רק הרצון להתריס כנגד אורח החיים שסגר עליה עד גיל שמונה-עשרה, ביקש השופט רבינוביץ לדעת.
- "הרי ככלות הכול היית תלמידה מצטיינת בבית- הספר התיכון
העירוני", תבע השופט רבינוביץ לדעת.
- "אני לא יודעת..."
- "אז למה...?...התגייסת ושימשת פקידת-ניהול, אז למה...?"
את הדברים האלה רצו לדעת גם מי שביקשו לחלץ את רותי מן הפח שאליו היא נפלה. זה היה לאחר שהיא הוחזרה ארצה בהתערבות הגורמים הכי בכירים במדינת-ישראל. שיחות-טלפון רבות התקיימו בין ראש המוסד המיוחד, לבקשת ראש הממשלה, לבין עמיתו מן העבר השני של האוקיינוס.
ראש המוסד המיוחד הישראלי הזכיר לחברו כמה טובות שהוא עשה למענו - ורק אז רותי הועלתה למטוס כדי להחזירה למולדתה על-מנת לעמוד למשפט.
נחיתתה בנתב"ג נעשתה בחשאי. אף לא צלם אחד היה במקום.
