בחירות 2015 הסתיימו בניצחון סוחף של
בנימין נתניהו שהוביל את הליכוד מדשדוש של 18 מנדטים בבחירות הקודמות למספר חסר תקדים של 29-30 מנדטים שנתיים מאוחר יותר. רוב מערכות התקשורת בעולם - שהוזנו באופן שוטף על-ידי נציגיהם המקומיים במידע שזרם מערוצי התקשורת בארץ - התקשו לעכל את המהפך שחל בימים האחרונים בתוצאות הסקרים והגדירו את נתניהו כ"קוסם".
קשה שלא להסכים עם ההגדרה נוכח תוצאת הבחירות, וזאת מול הקמפיין האגרסיבי שנוהל פה נגד נתניהו, במימון כבד מחו"ל ובהתגייסות מלאה של גוש השמאל. נתניהו התגלה פה במלוא יכולתו, כשהוא ממנף באלגנטיות את הלחץ הכבד שהופעל נגדו לניצחון מובהק, בתזמון מושלם - בדיוק כפי שנדרש מתרגיל ג'יאו ג'יטסו מוצלח.
"תרגיל" מסוג זה, שביצע נתניהו כבר מספר פעמים בעבר, דורש מיומנות גבוהה ועצבים חזקים (בניגוד לדמות שהתקשורת מציירת לנו). השלב הראשון הוא שלב "הבלימה". היריב מפעיל לחץ המתגבר בצורה הדרגתית (דוחות המבקר, פרשת הבקבוקים,
מני נפתלי וכולי) כדי לרתק את נתניהו במקומו ולפגוע ביכולתו לתמרן. נסיונו של נתניהו להשתחרר מ"לפיתה" זו על-ידי נאום הקונגרס כָּשַל אל מול המעורבות הפעילה של מחלקת המדינה והבית הלבן. למרות זאת, בסיום השלב נתניהו נמצא במוקד סדר היום הציבורי והוא יכול לעבור לשלב הבא של "הגברת הלחץ".
מיד לאחר חזרתו מארה"ב, עובר נתניהו להתקפה גלויה נגד עמותות השמאל ועורך עיתון
ידיעות אחרונות שמגבירים את התקפתם נגדו. קבוצת "אנשי הביטחון" שמצטרפת לקמפיין מעלה את הטונים ואת הלחץ לממדים קריטיים. נתניהו אינו מוותר, ממשיך להילחם וממתין לתזמון המדויק לפעולה עם סיום הסקרים, תוך שהוא מגייס לצידו את מחנה הימין כולו. בשעה זו הסקרים עדיין מצביעים על נחיתות הליכוד מול "
המחנה הציוני".
במחנה הציוני ובשמאל מרגישים שהניצחון כבר כמעט בידיהם וממשיכים לתקוף בכל כוחם - את המקום שבו עמד נתניהו לפני דקה. אבל נתניהו כבר אינו שם. לאחר שהבטיח את תוצאות הגושים ואת תמיכת מחנה הימין המותקף ("מנשקי המזוזות"), הוא עובר לקרב בתוך המחנה. החשש מאובדן השלטון לשמאל שמקבל חיזוק מאנשי נתניהו, המלווה בחריש עמוק במחנות של הציונות הדתית ו
ש"ס, עם קינוח ליום הבחירות בדמות "הערבים מסתערים על הקלפיות" - מסיימים את הקמפיין בניצחון היסטורי.
השמאל והמחנה הציוני ניהלו קרב מצויין והפעילו את כל עוצמת האש שהייתה בידם. אבל זה לא הספיק מול האסטרטגיה החכמה של נתניהו. אין זו הפעם הראשונה שנתניהו פועל כך. בחירות 1996, הקפאת הבנייה בירושלים, שחרור מחבלים ונאום בר-אילן הן דוגמאות למקרים דומים בעבר, שבהם הצליח נתניהו להפוך את התוצאה על פיה ב"תרגיל" ג'יאו ג'יטסו מתוזמן היטב, אל מול לחצים אלימים של יריבים פוליטיים ומדיניים.
לסיום, ראוי לומר משהו נוסף על מצב השמאל לאחר בחירות 2015. הבעיה שאיתה מתמודד השמאל ובה נכשל פעם אחרי פעם, אינה הליכוד ונתניהו - אלא הדמוגרפיה! מספרית, הימין הציוני, הדתי והמסורתי עולה במספרו על השמאל - עם כחלון ולפיד או בלעדיהם. מגמה זו אינה עומדת להשתנות, אלא רק להתגבר. המסקנה היא שאם השמאל מבקש לחזור לשלטון, עליו לסגור את הפער בינו ובין רוב הציבור הציוני/לאומי/דתי, ולא לצפות שהציבור הזה יגיע אליו. אך לשם כך אין די להחליף את שם המפלגה יממה לפני הבחירות ל"מחנה הציוני".
