הרשעתו של
אהוד אולמרט היא קצה קצהו של קרחון השחיתות הציבורית בישראל. כל פעיל פוליטי מתחיל יודע שתפקידי ניהול ציבוריים - ובמיוחד ב"חממה" המוניציפלית, אינם מוענקים לכל מען דהוא משם "כישוריו" דווקא. זה מתחיל בשר ובסגן שר פוליטי וזה ממשיך במנכ"ל, סמנכ"ל, דובר ועד למכינת הקפה ולעובדי הניקיון. במדינה אחרת, אם זה היה קורה אז זה היה קורה רק במינון נמוך ממש. אבל כאן כולם מכירים את כולם - זה מהשכונה וזה מתנועת הנוער וההוא מהמילואים ואילו ההיא היא הבת של השכן. המדינה הקטנה הזו מספקת לנבחרים מחויבויות גדולות ובמיוחד לכאלה שהחתימו עבורם את טפסי המתפקדים, לכאלה שתרמו את רכבם ב"פריימריז" ולכאלה שארגנו את הפרובוקציות נגד היריב. ולכן גם מערכת הבחירות בישראל איננה מתחילה (כבכול העולם...) במודעות מפלגתיות צנועות על מרפסות הבתים ומסתיימת בהצבעה אישית, אלא כוללת צי של "רכבי בחירות" עם מגוון כריכים ואלפי עובדים לצד רכבים מגויסים ועד להבאת זקנים מחוברים לקתטר, ואפילו לקוצב לב ולאמצעי נשימה והנשמה.
במערכת המוניציפלית זה הרבה יותר מחייב. ברחוב הישראלי הכללי זה עובד על-פי אינטרסים חבריים - לעלות ראש עיר זה או אחר, וגם המשפחה מעורבת. למפלגות - בעידן הבחירה הישירה, אין כמעט משמעות. לקבלנים, לטייקונים ולכל החפצים במכרזים השמנים יש את המילה האחרונה. הם מרכיבים מועמד בובה והוא מרכיב רשימה של תיאטרון בובות שלם. וכמובן שלאחר הבחירות המנצחים מחלקים את השלל. החוק אינו מכתיב את הפעילות אלא השחיתות הפעילה מכתיבה את החוק (לא תמיד באופן מוחלט) כדי לממש את השליטה בעיר - עיירה - מושבה - איזור.
בסקטור בערבי והדרוזי התמונה הכללית די דומה, רק ששם העניינים נחתכים יותר על-פי ה"חמולות": משפחות האם המורחבות. קרי, רשימה מקומית "עצמאית" היא בעצם "חמולה" שנבחריה אינם עצמאיים לבחור על-פי שיקול דעת עצמאי. וגם שם כמובן שהשלל מתחלק על-פי רצון הסייענים הטובים ביותר. בקיצור, בערבית ובעברית, ואף ברוסית, זה נשמע אותו הדבר.
בסקטור החרדי זה כבר עובד אחרת - מלמעלה למטה קובעים מי יהיו המועמדים לחלק את השלל (בעיקר לעצמם...), ואח"כ כולם מתייצבים מאחורי הלא נבחרים כ"איש אחד, בלב אחד" וכמובן עם אינטרס אחד. הבחירות הללו - בסקטור החרדי, נצבעות בצבע ההשקפתי הבוהק ביותר לשם קידום האינטרסים של "אצולה" טכנוקראטית קטנה שבשם ה"מפלגה" היא מקיימת את "קידוש השם". זוהי התשובה הדתית לפולחן הטרור הפוליטי של הבולשביקים הקומוניסטים שבשם "מעמד הפועלים הקדוש" ובשם "כוחות הקידמה" הם תמיד בחרו לשררה את אותם אנשים שבמשך עשרות שנים נבחרו ע"י עדר מצביעים מהופנט וכבול. במישור המוניציפלי (בסקטור החרדי...) קורים כמה "תקרים" לשיטה הזו - במיוחד מהצד של
ש"ס ופחות מהצד של "
יהדות התורה", אבל בסה"כ זה די דומה. וישנן גם מערכות מוניציפליות שבערים חרדיות מקיימים בחירות ב"רוב הדרת עם ומלך" - מועמדים ממפלגה אחת ללא מתחרים. את הסטאליניזם כבר הזכרנו?
כל החממות הללו - חילוניות, ערביות וחרדיות הן חממות לשחיתות. "שמור לי ואשמור לך" היא לא רק סיסמה אלא סוף מעשה במחשבה תחילה. נבחרים שהם בעצם תיאטרון בובות של מיעוט מושחת, הם גם חדלי אישים שדרכם מאושרת כל השחיתות. זר שנקלע בטעות למערכת הזו אמור להשתחבר אליה ע"י חוק הקואפטציה או להתאדות ממנה במערכת הבחירות שאח"כ.
ל"כלב השמירה של הדמוקרטיה" אומנם קוראים "תקשורת" אבל גם כאן יש גבולות. אולמרט איננו הדוגמה היחידה לכך. לפניו כבר היינו ב"סרט הזה" עם
אריאל שרון, בנו עומרי שרון,
דדי צוקר ואחרים. כאשר המושחת תואם את העמדה הפוליטית של התקשורת הרי שמיד הוא זוכה להגנת השתקה "משום עמדותיו המתקדמות" או השתייכותו ל"מפלגה הנכונה" ולא פעם גם משום "שינוי עמדתו הדוגמתית". וכאשר נתפס מושחת מהעבר השני של המתרס הפוליטי ו/או ההשקפתי הרי שמיד ה"ממלכה השביעית " שלו זועקת לאפליה דתית - עדתית - פוליטית ועוד שואלת בחוצפה: "למה לאחרים מותר לגנוב ולו אסור"? זהו באמת חידוש תחוקתי - ישראלי: להנהיג שיויון הזדמנויות לכל מושחת ללא הבדל דת, גזע, לאום, מין וכמובן עדה. בסקטור החרדי הופך המושחת ל"גיבור תרבות" והתקשורת הפרו קוריאנית שם שרה לו "ימים על ימי מלך תוסיף".
וכך הגענו למצב העגום שבשום מדינה זה עוד לא קרה - ולאוו דווקא משום שישראל היא מדינה שהחוק בה חזק. בקרב עברייני ומושחתי ההנהגה בישראל - שהורשעו ואף הגיעו (או בע"ה גם יגיעו...) לכלא, אפשר למנות נשיא, ראש ממשלה, שרי אוצר, פנים, שני שרי בריאות, שר עבודה ורווחה, שר שיכון ובינוי, שני "רבנים ראשיים" (אשכנזי וספרדי...), חבורה שלמה של ח"כים וכמובן עשרות ראשי מועצות מוניציפליות ומאות חברי ועובדי המועצות הללו, וכמובן ראשי איגודים מקצועיים מ"הסתדרות העובדים הכללית". העבירות של הללו אינן רק של שחיתות כספית אלא מגוונות יותר, עד לדרגת סחר בסמים ועריות ממש ( ובכלל זאת אלה האמונים לשמור על החוק - צחוק...). חלקם של הללו גנבו כספי ציבור שיועדו לעניים ולאלמנות, אחרים מעלו בכספי תרומות לנזקקים, היו ש"גזרו קופונים" מדמי לא יחרץ - בסגנון ה"מאפיה" ממש, והיו ששיפרו את מצבם הכלכלי - מדירות פאר ושטחי "מרעה" לבניה, ועד לסעודות פאר על חשבון קופת הציבור.
את המצב העגום הזה אפשר היה לשפר אילו כמו כל רשימות האויר והאוירה הייתה קמה רשימת בחירות שכל מטרתה להלחם בשחיתות ושעליה נמנים כאלה שהוכיחו את עצמם כלוחמים ללא רבב - בעיקר אנשי תקשורת. כאלה שיתאחדו תחת הדגל של המאבק בשחיתות ובמושחתים. כאלה שייצגו חילוניים שלחמו נגד מושחתים חילוניים, כאלה שייצגו חרדים (די מעטים אמנם...) שנלחמו נגד מושחתים חרדים, כאלה שייצגו ערבים ודרוזים (ללא פחד וללא קשר לקרבת ה"חמולה"...) שנלחמו נגד מושחתים מקרבם, כאלה שייצגו אנשי ימין, מרכז ושמאל שנלחמו נגד השחיתות של שותפיהם לרעיונות הפוליטיים. אינני יודע בדיוק כמה מנדטים בדיוק יקצרו הללו אבל מספר המנדטים שהם יכניסו לפרלמנט הישראלי יאפשר להם טוב יותר לעלעל בניירת ולגלות עוד ועוד "קומבינות" של שחיתות שעליהם לא ידעו, ובעיקר שמצווה לפרסמם.
בעשור האחרון נבחרו יותר ממבול של אנשי תקשורת לפרלמנט - מכתבים פוליטיים ועד לשדרני ספורט, אבל כולם עשו זאת על משבצות פוליטיות וקרייריסטיות, שלמשבצות הללו קל ורצוי להתפשר עם השחיתות הגואה כדי להמשיך לשרוד ב"בועה" הפוליטית והקרייריסטית שלהם. אבל כוונתי היא להקמת רשימה של אנשי תקשורת שכל חייהם המאבק הפוליטי והקריירה שלהם הייתה למען המלחמה בשחיתות ולמען הצדק ללא מורא ומשוא פנים. כאלה שעם היבחרם לפרלמנט ימשיכו ביתר שאת להיאבק למיגור השחיתות ולא להשתלב בתוכה. יש להניח שהצלחת רשימה כזו תביא בע"ה לתנופה בבניית בתי סוהר ויחידות מעצר.
