ראשית לכל, ברכות ל
נחום ברנע ול
ידיעות אחרונות על החברות החדשה באקדמיה. רק חבל שהפרס לא ניתן בימים שיאיר לפיד היה בעיתון, כך שלפחות באקדמיה אחת הוא היה חבר בלי ויכוחים עם המל"ג.
טוב אנחנו לא בוחרים מתי נקבל פרסים, זו אקדמיה אמריקנית שנתנה את הפרס. נו שוין, אבל השאלה היא מה הקשר? מה קשר בין העיתונות ובין אומנות ומדע? זה כמעט כמו הקשר בין
ברק אובמה ובין שלום. והרי מקצוע העיתונות איננו מדע והוא גם אינו אומנות. אז מה לנחום ברנע, העיתונאי, להאקדמיה האמריקנית לאומנות ולמדעים?.
אולי התכוונו לקריקטורות בעיתון כאומנות? אז למה לא בחרו בקריקטוריסט?
ואולי התכוונו לצילומים? אבל אז ודאי הייתה דווקא
ליהיא לפיד מתאימה, והיא עדיין בעיתונות, כך שאף פעם לא מאוחר.
ואולי הכוונה היא בכלל לאוּמנות בשורוק?, אבל אז עובדי הדפוס רשאים להיות חברים, הם בעלי המקצוע בעיתונות.
או שמא היה צריך לתת את הפרס לחרדי התורן שמועסק על-ידי העיתון חרדי ותורתו אוּמנותו?
ובכן, אנו מסיקים שנחום ברנע איננו אומן. מעשה העיתונות אינו אומנות, ולכן החלק האומנותי של ידיעות אחרונות ודאי לא הביא להם את מושב הכבוד באקדמיה המכובדת. ולכן, חובה עלינו להסיק שנחום ברנע וחבריו לעיתון הם מדענים. פיזיקאים הם לא, לפחות רובם לא פיזיקאים, גם ביולוגים הם בספק גדול, כלכלנים לא משהו אולי רק חלק קטן מהם, ראינו איזה שמות עשה לפיד בכלכלה, ולכן אין לנו אלא להסיק שתרומתם המרכזית של עיתונאים הדרים בציון לאומנות ולמדע הוא הממציא שבם, הם ממציאי הרי מציאוּת.
כן, העיתונות דהיום היא מדע, מדע פורץ דרך, מדע שהרפואה מפגרת אחריו, מדע בו הכל דקה יש המצאה חדשה, המצאה של מציאות חדש.
במשך תקופה ארוכה לפני הבחירות הייתה פיזית מציאות אחת, ואילו מרבית העיתונות שלנו המציאה מציאות אחרת לגמרי, מציאות חוצנית, מציאות מנותקת מהמציאות – ועל זה מגיע פרסים, על זה מגיע חברות בגופים בינלאומיים.
על זה מגיע לעיתונות שלנו להיכנס להיכל הקודש של האקדמיה לאומנות ולמדע, הם זכאים ודאי לפרס של האקדמיה לאומנות אימפרסיוניסטית, ולמדע בדיוני וירטואלי.
פרדות, נמוגים, סר-טעם, סֶמל ונמר חברבורות
