מי שמכיר את
בנימין נתניהו יודע כי גם הוא רק בשר ודם, בעל רגשות אנושיים. כשדוקרים אותו הוא שותת דם ולעולם אינו שוכח את אלה שעוללו לו רע ופגעו בכבודו. ועל כן חשוב להבין ולזכור כי נקמתו בכל אלה שביזו אותו במהלך המו"מ הקואליציוני להקמת ממשלתו החדשה, ובעיקר
נפתלי בנט יו"ר
הבית היהודי, בוא תבוא והיא תהיה מרה וכואבת. ואם במקרה נתניהו ישכח או יתעלם - אין צורך לדאוג - לצדו תמיד יימצא מי שידאג להזכיר לו. את זרע הנקמה הצפויה אפשר היה לגלות ברמז שנכלל בהצהרתו של נתניהו, לאחר לחיצת הידיים המלאכותית עם בנט, כי "ממשלת 61 היא טובה אבל 61 פלוס טובה יותר".
אמירה מאיימת ומפורשת הרבה יותר ניתן למצוא בדבריו של "בכיר בליכוד" המקורב לנתניהו שתקף בגלוי את "מסע הסחטנות של הבית היהודי" והסביר כי "שעת הנקמה תגיע - ובקרוב". וכדי שלא יהיה מקום לאי-הבנה שיגר אותו "בכיר" אזהרה ממוקדת לעבר "הסחטן" המרכזי כשאמר כך: "בנט צריך ולהבין שהוא צפוי ללכת בדרכו של
יאיר לפיד. ללא הישגים, ללא תמיכה ועם אובדן הלגיטימציה הציבורית סביב מנהיגותו".
מוטיב הנקמה לא מאפיין רק את המו"מ בין נתניהו לבנט. "זה לא היה מו"מ של הישגים, אלא של חיסולי חשבונות, של נקמות ושל פגיעה ביריבים", פירשן את התהליך בכיר אחר בליכוד.
לדבריו, "
יהדות התורה נקמה בלפיד ובהישגים שלו בממשלה הקודמת של נתניהו כנגד האוכלוסייה החרדית;
ש"ס נקמה בנפתלי בנט כשהתעקשה, והצליחה, לקבל לעצמה את תיק הדתות שהוא כל כך חשק בו; ליברמן נקם בנתניהו כשפרש מן הקואליציה ברגע האחרון וגרם לקיצוץ משמעותי ביכולת השליטה של הממשלה עם 61 מנדטים בלבד, כולל נתניהו".
אך לא רק המפלגות עסקו בענייני נקמנות ואיומים. גם ח"כים בודדים מן הליכוד שאינם עתידים לזכות לקידום שלדעתם מגיע להם והם מאיימים לסגור חשבון. אחד מהם הוא
איוב קרא שאיים שלא להגיע לישיבת ההשבעה של הממשלה החדשה בכנסת, אם נתניהו לא ימנה אותו לשר, כאשר ברור כי אם האיום הזה יתממש לא תוכל הממשלה לזכות באמון. איומים מרומזים הושמעו גם מכיוונו של
סילבן שלום שהודיע למקורביו שאם לא יקבל את משרד החוץ הוא יהיה "בחוץ". כלומר: גם הוא לא יתמוך בממשלה וידאג לנפילתה.
בקיצור: היסודות של ממשלת נתניהו טמונים עמוק בחול טובעני ולא על קרקע יציבה והם רעועים עד כדי כך שכל "ממזר" השואף למלוכה יוכל להפיל אותה.
אני סומך על נתניהו שהוא יפתיע את כולם. להערכתי הוא ימתין עד לרגע האחרון כשכל שותפיו יהיו משוכנעים שהבעיות נפתרו והממשלה החדשה יוצאת לדרך, רגועה ומתפקדת. במועד זה הוא יהלום באכזריות ובנחישות.
הצעד הראשון יהיה שיגור מכתבי פיטורין לנפתלי בנט ו
איילת שקד עוד בטרם יספיקו לחמם את הכסאות החדשים. הצעד השני ייצא אל הפועל אחרי מו"מ חשאי שבסופו ישכנע נתניהו את
יצחק הרצוג ו
ציפי לבני להצטרף לקואליציה. להרצוג יוצע תפקיד שר החוץ וללבני - משרד החינוך. הצ'ופר הגדול שיעניק נתניהו להרצוג יהיה הסכם רוטציה לשנה האחרונה בקדנציה הממשלתית. ואם בסופו של דבר בכירי הבית הציוני יתנגדו לתוכנית החלוקה מחדש - תמיד יוכל נתניהו לשבור את הכלים ולהודיע על בחירות חדשות. רק כדי שבנט ושקד - שכבר ראו את עצמם על סף הנכסף - ימצאו את עצמם מחוץ למגרש המשחקים.
המחיר של הנקמה יהיה כבד. אין ספק. אבל כנראה שאין מחיר להנאה על יכולת המימוש של הנקמה. ובמועד שבו תבער האש ותכלה את כל אלה שלעגו לו וזלזלו בכישוריו לנהל מו"מ פוליטי - יוכל נתניהו להודיע לציבור הנדהם כי "הגיע יום נקם ושילם".
