איש לא יסתום לי את הפה

איש לא יסתום לי את הפה. נקודה.

אתמול חוויתי ניסיון נורא מבחינתי, לבטל את החרות האישית שלי כאישה וכאדם ואת היכולת הבלתי מעורערת שנתן לי הבורא לבחור בחירה חופשית.

ספרתי את העומר. באמת נורא ואיום. ואמרו לי שאסור לי לספור את העומר. כי אני אישה ואישה לא צריכה להתפלל, ולא צריכה לספור את העומר.

גברים צריכים להתפלל ולספור את העומר, כי הם צריכים לתקן את עצמם, ואישה כבר מתוקנת. האם כל הנשים בעולם מתוקנות? האם כל הנשים בעולם מושלמות?

אני לא מרגישה מתוקנת, אני לא מרגישה מושלמת, אני מרגישה שאני חייבת להתפלל ולנקות את עצמי.

בברכת המזון נאמר "לא לידי בשר ודם ולא לידי השפעתם" - וזה מוכיח לי שהדרך שלי נכונה, כי אני מחוברת רק ואך ורק לאור הבורא, לא לבשר ודם ולא להשפעתם, הבורא זורם בתוכי כמו טל בדולח ולא אתן לאף אחד לקחת ממני את זכותי המולדת להתחבר לבורא בדיוק בדרך שאני צריכה, כמו אותו נער ששרק במשרוקית ופתח את שערי שמים, כשכל המתפללים עמדו והתפללו את תפילותיהם הריקות.

אז אני הנערה עם המשרוקית, השורקת לבורא שיפתח לכולם את שערי שמים, והאנשים אינם שומעים, אינם מבינים, הם חושבים שרק הם צודקים ויש להם זכות לומר לי איך להתחבר לבורא.

לכל אדם יש זכות להתחבר לבורא בדיוק איך שהוא רוצה, ולאף אחד אחר אין זכות לקחת את זה ממנו, זו כפיה. זו כפיה רוחנית.

ולימדו אותנו שאין כפיה ברוחניות.

אז אל תכפו עלי את הדרך. הבורא מראה לי מבפנים את הדרך הנכונה, ואני אלך בה ואציל את כל העולם.

גם אתכם.

זה מתחבר לי עם ספירת העומר של היום, שעשיתי אותה דווקא, ואני מרגישה עכשיו כל כך הרבה הקלה ושחרור.

המילה שמתמקדים בה היא המילה השנייה של הפסוק השישי של תפילת אנא בכוח, המחוברת לספירת יסוד, המילה "גאה". והכוונה לגאווה חיובית. לעמוד על שלי. אסרטיביות. לא לתת לאף אחד לסתום לי את הפה.

זה גם מתחבר עם מה שכתוב בפרשת בחוקותי בזוהר, פרשת השבוע הזה, בה מסופר על בלק ובלעם. מה פתאום דווקא בפרשה הזו? כי בה עולה הכוח של היצר הרע להסיט אותנו מדרכנו, ולמרבה הצער, אתמול ניסו מהצד השלילי להסיט אותי מדרכי.

אז בעקבות התגובה הבלתי אוהדת שקיבלתי אתמול על כך שאני נוהגת לספור את העומר למרות היותי אישה, אני משתפת אתכם בשיר שכתבתי על כך לפני שנים, שיר המביע את כל תחושותי כאשר אני סופרת את העומר ומסביר יותר מכל מאמר מלומד ומפורש מדוע אני סופרת את העומר, ולא רק זאת, מדוע אני פשוט חייבת לספור את העומר. ואיש לא ישתיק אותי, ואיש לא יכפה עלי את דעתו, ואיש לא יאמר לי מה לעשות. אין כפיה ברוחניות, יש בחירה חופשית, והבחירה שלי היא לספור את העומר. נקודה.

סופרת עומר

"היום חמישה ושלושים יום לעומר שהם חמישה שבועות"

מתבוססת בדמי השפוך על
חפצי על
בגדי בתוך
נפשי
דם אדום זועק לבורא
מבקש הצילו
סופרת
ספירת העומר
קוראת:
"ונאמר ואעבור עליך
ואראך מתבוססת בדמייך
ואומר לך
בדמייך חיי
ואומר לך
בדמייך חיי"
מתבוננת בדמי
הזרוקים על הרצפה
גוהרת עליהם
כגהור הנביא על פני הנער
אוספת אותם ברכות
ניצוץ אחר ניצוץ
מטהרת
יום אחר יום
היום חמישה ושלושים יום לעומר
שהם חמישה שבועות
ואני מנסה לתקן
מה שפגמתי בספירה
מלכות שבהוד.
איך מתקנים מה שפגמתי
בספירה אני שואלת
את מורי ורבי
משה רבנו
והוא מושיט לי את ידו
עוטף אותי בחסדו
חודר לכל תא מתאי גופי
מניח שלווה בנשמתי
וכך בעזרתו המבורכת
אני יכולה לעלות השמיימה
לבקש סליחה מריבון עולם
על כל מה שפגמתי
כל מה שעוויתי
כל מה שפשעתי
והוא נותן לי את ברכתו
אוסף אליו את דמי השפוכים
עוטה לי אור כשלמה
שולח אותי ארצה
להמשיך לתקן את אשר פגמתי
את אשר עוויתי
עד אשר ירצה עווני
עד אשר תושלם תשובתי
עד אשר אדע:
בדמייך חיי.