השעיית הטיפול בדין היא דבר פסול מכל וכל. אם יש צורך להביא נושא, איזה שהוא, לדין, חבל מאוד. זה שנדרש הרבה זמן לכך, עוד מחמיר העניין.
'מעריב' מה-13.5 מספר: דוח חריף של נציבות שירות המדינה נגד יושב ראש ארגון המורים. מדובר על תופעה שהתגלתה, במקרה, (במסגרת הליך משפטי אחר) לפני 4 שנים. האיש דווח, במשך שנים, על שעות עבודה, בהן לא עבד למעשה, וקיבל על כך תשלום מ'מעסיקתו' - המדינה. הסכום בו אנו עוסקים הוא 115 אלף שקל ברוטו (ביטוי זה בא להצביע שאינו כולל דברים זניחים כמו, זכויות פנסיה תקציבית, קרנות השתלמות, שבתון ועוד). וכפי שנמסר 'ארז החל להחזיר את הכסף'. (עד במה יעיל הטיפול, מצביעה המילה החל, מתי זה ייגמר?).
עברו, כנראה, 4-6 שנים מאז ביצוע העבירה (כלומר הרמאות) ו'כבר' הגיעה נציבות השירות למסקנה שזה לא בסדר. הוחלט להעמידו לדין משמעתי. למה, אין חוק פלילי בארץ? רמאויות כאלה לא מצדיקות עונש? ומה על הצד הניזוק - המדינה, האם היא לא צריכה הגנה מפני גנבים? זה כנראה לא מטריד את פקידי הנציבות.
מעניין כי "חקירת המשטרה לא העלתה די ראיות באופן המבסס עבירות של קבלת דבר במרמה". אז מה קרה כאן? איש צדיק התנדב לתמוך במדינה תוך הזרמת כספים פרטיים. מה המשמעות, חושבים שאנו מטוטמים? מדוע לא יתנו לשופט להחליט אם זו מרמה או סתם גניבה. האם גנבים גם אם הם 'מורים' אינם זכאים לרישום פלילי?
אפילו, נניח לרגע שיש מינהל במשרד החינוך הרי שבקרה איין. כיצד יכול אדם לקבל שכר, כשכלל לא הופיע לעבודה? ולא פעם אחת, או שעות בודדות. מדובר על הרבה ימים, במשך שנים. או אז, אנו מתחילים להבין למה משמש תקציב החינוך. אבל לשם מה דרושה מינהלה, בעלות של מיליארדים? מהי בעצם עושה, אם אינה יודעת למי ולמה משלמים. (מזל שמעבירים המשכורות לחשבונות בבנק, אחרת היו נאלצים לבוא, אחת לחודש כדי לגנוב). יותר חמור, מרוב תקנות, הוראות,נוהלים וחוקים 'שכחו' לכתוב שאסור לגנוב, במילים שגם עובדי הוראה, ואם אפשר שוטרים, יבינו.
וכשיש סחבת הכול אפשרי. באותה ידיעה נאמר, ארז עצמו הגיב: "לא מפליא אותי שמוציאים לאוויר העולם דברים כאלו, בכל פעם שאני במאבק עם משרד החינוך...". כלומר זו בסך הכל טענות למנהיג מקצועי ישר דרך. גם משרד החינוך וגם נציבות השירות משקרים.
אבל, לשם כך יש שופטים בישראל, מדוע לא יאמרו את דברם, כאן ועכשיו. מה יתן לנו פס"ד שיגיע לאחר המשיח. מי בכלל יזכור על מי ועל מה מדובר? מה תעזור לנו רפורמה בחינוך, אם אלה יישארו המורים והאחראים עליהם. צריך לנקות, קודם כל את המערכת, החל מראשיה, שכנראה, לא יודעים מה נעשה בה. וזה לבטח לא המקרה היחיד ש'זורקים' כסף על "חינוך", במקום להעסיק אנשים מתאימים. וכשכבר מתגלית, בעיה חמורה, עוברות שנים מבלי שהיא תטופל.
לסחוב פרשה כזו כ"כ הרבה זמן, זה פשוט לא אנושי. איך מרגיש נאשם בזה, כל השנים הללו? האם הוא בכלל יכול לתפקד? מהי עלות הגנה, משפטית, כזו במשך שנים? פרט לגנב רציני למי יש אמצעים כאלה? אם השופט יהיה הגיוני, הוא יטיל קנס כזה שיכסה את הוצאות הטיפול בעבירה זו. יש לכם מושג כמה זה יכול להיות?
כלכלית, ספק אם זה כדאי למדינה. ההרתעה שצריכה להיות מיידית, לוקחת שנים, מה זה שווה? הנאשם יצא לפנסיה לפני שהפרשה תיגמר.
יש כאן עוד בעיה רצינית. מדובר על שתי פנים לעבירה. יש, לכאורה, צד פלילי. מאידך אם נגנב מה, יש מי שנגרם לו נזק. לפי ההליכים אצלנו זה שני משפטים שונים. מדוע לא ניתן לאחד אותם. אם לא יעזור, לפרנס הרבה משפטנים זה יקצר, לפחות, את זמן המשפט וההכנות לו. זה לפחות, מצדיק בדיקה מעמיקה. (אנא, לא רק על-ידי עורכי דין).
אם המדינה רוצה להיות רצינית, יש להפריט הנושא. המוני הפקידים שעוסקים בזאת, אינם מצליחים 'לספק את הסחורה'. ולבטח לא בזמן סביר. יש להעביר נושאים כאלה לתובעים מיוחדים, כפי שנהוג בארה"ב למשל. או לשופטים, חוקרים מיוחדים כמו במספר מדינות. לא היה מזיק אילו קבע המחוקק לוח זמנים מקסימלי להעמדה לדין, ולגמרו. (להזכירכם כל העובדות נמצאות בכתובים, זו לא שאלה כמו: אם יש לרב מסויים חיבור לאינטרנט, מה המשטרה יכולה להוסיף כאן).
__________________________________________
הכותב החנו עורך אתר הקלכלה
www.kalcala.com
