|
תחומי עיסוק: שופט בית המשפט העליון |
|
|
תאריך לידה: 13/6/1947
ארץ לידה: ישראל
אזרחות: ישראלית
מצב משפחתי: נשוי+4
השכלה: תואר ראשון
שפות: אנגלית, עברית
תואר/מקצוע: שופט
תפקיד/עיסוק: שופט בית המשפט העליון
|
 |
|
אליקים רובינשטיין
|
|
אליקים רובינשטיין. יליד 13.6.47, תל אביב. נשוי למרים, מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה. אב לארבע - שרה, הדסה, חגית ושלומית.
בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים (בהצטיינות). בעל תואר B.A בשפה ובספרות ערבית וכן בלשון עברית (1967). בעל תואר M.A ביהדות בת זמננו (1974). בוגר משפטים (1969). בעל תואר ד"ר לשם כבוד, אוניברסיטת ישיבה, ניו יורק (מיוני 1992). שירת בצה"ל בשנים 1970-1966. במילואים שירת בתפקיד שופט בית המשפט הצבאי ביו"ש.
התמחה לעריכת דין בפרקליטות המדינה, בבית המשפט המחוזי תל אביב ובמשרד הביטחון. שימש עורך דין מ-1972. שימש חוקר אורח בבית הספר למשפטים, אוניברסיטת הרווארד (1981), ולמד באקדמיה למשפט בינלאומי, האג (1981). כמו כן עסק בהוראה אקדמית, בין היתר כחבר הוראה בדרגת מרצה בכיר במדע המדינה: המשטר בישראל, משפט קונסטיטוציוני ישראלי והסכסוך הערבי-ישראלי (1982-1969), וכן בהוראת משפטים (1993-1992), אוניברסיטת בר-אילן; קורסים בנושאי היבטים משפטיים בסכסוך הערבי-ישראלי והיבטים משפטיים בעבודת הממשלה, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב (1995-1994); קורס בנושא היבטים משפטיים בסכסוך הערבי-ישראלי, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים (1997).
במסגרת התמחותו במשפטים, החל לעבוד בשירות המדינה במשרד הביטחון: לישכת היועץ המשפטי (1977-1973), סגן היועץ המשפטי למערכת הביטחון (1977-1976). במשרד החוץ: כמנהל לישכת שר החוץ ויועץ לשר החוץ (1981-1977), סמנכ"ל לתפקידים מיוחדים ויועץ לשר החוץ (1981-1978), סמנכ"ל לענייני יישום חוזה השלום עם מצרים, ונציג משרד החוץ במו"מ ליישום הנורמליזציה. במסגרות אלה כיהן כחבר משלחת ישראל למו"מ קמפ-דיוויד וחוזה השלום עם מצרים, בתחום המדיני והמשפטי. כמו כן, השתתף במשלחת לעצרת האו"ם 1980, ושימש יועץ משפטי וסמנכ"ל משרד החוץ בתואר אישי של שגריר. במסגרת זו השתתף, בין השאר, במו"מ עם מצרים בנושא האוטונומיה והנורמליזציה, במו"מ לגיבוש הכוח הרב-לאומי בסיני, במו"מ עם ארה"ב על שיתוף הפעולה האסטרטגי, ובמו"מ עם ממשלת לבנון בנסיון לכונן הסכמי שלום (1985-1981).
שימש בתפקיד הציר בשגרירות ישראל, וושינגטון. היה מופקד גם על הנושאים המשפטיים בשגרירות, לרבות השתתפות במו"מ על הסכמי I.S.D, קול אמריקה, השיתוף האסטרטגי, נושאי ההסגרה, הסכם תיירות וכן עניינים ביטחוניים ומשפטיים שנדונו עם רשויות משפטיות של ארה"ב (מארס 1985 עד אוקטובר 1986). מונה למזכיר הממשלה בנובמבר 1986, מסגרת שבה כיהן כיו"ר פורום המנהלים הכלליים של משרדי הממשלה, יו"ר צוות המו"מ המשפטי עם ועדות החקירה של קונגרס ארה"ב והתובע המיוחד בנושאי חקירות איראן-קונטרס, יו"ר צוות המו"מ על מיזכר ההסכמה בין ישראל לארה"ב (מאפריל 1988) - הממסד את היחסים הבילטרליים בין שתי המדינות (כלכליים, אסטרטגיים ועוד).
כיהן, בנוסף, כיו"ר הצוות הישראלי במו"מים משפטיים נוספים - ביטחוניים ואחרים; יו"ר הוועדה הבין-משרדית למלחמה בסמים, שהכינה את חוק הרשות למלחמה בסמים תשמ"ח-1988; יו"ר ראשון של מועצת הרשות (1992-1988), וכן יו"ר הצוות הישראלי למו"מ על מזכר ההבנה עם ארה"ב לשיתוף פעולה בנושא המלחמה בסמים (נחתם ב1991-); יו"ר הפורום הבין-משרדי למעקב אחר גילויי האנטישמיות בעולם, מאז היווסדו ב-1988 ועד 1994; חבר הוועדה הישראלית לאנרגיה אטומית (1995-1987); השתתף בהכנת יוזמת השלום של ישראל ממאי 1989 ובמו"מ עם מימשלי ארה"ב ומצרים בעקבותיה; יו"ר ועדת ההיגוי לכינונו ולהפעלתו של צוות הייעוץ לביטחון לאומי, שהוקם ב-1991 על-פי חוק-יסוד: הממשלה (1992-1991); חבר צוות המו"מ במסגרת המו"מ לשלום, לקראת ועידת השלום במדריד, וחבר משלחת ישראל לוועידת מדריד (1991); יו"ר משלחת ישראל למו"מ עם המשלחת הירדנית-פלסטינית (1993-1991); יו"ר משלחת ישראל למו"מ עם ירדן מספטמבר 1993. רובינשטיין חתם בשם ישראל על הסכם סדר היום המשותף עם ירדן ביום כ"ח אלול תשנ"ג (14.9.93).
ביוני 1992 מונה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ייעוץ) וממלא מקום היועץ המשפטי לממשלה; מיולי 1992 כיהן כמזכיר הממשלה (מינוי חוזר), במקביל לתפקידו במו"מ לשלום; שימש חבר ועדת ההיגוי למו"מ הרב-צדדי בשיחות השלום עם ירדן (1994-1993); שימש בתפקיד היועץ המשפטי למערכת הביטחון (בתוקף מיוני 1994); עוזר ראש הממשלה, במקביל (במסגרת זו, יו"ר המשלחת למו"מ עם ירדן ויועץ משפטי למשלחת), שימש יו"ר המשלחת למו"מ עד חתימתו של חוזה השלום עם ירדן באוקטובר 1994; היו"ר הישראלי של ועדת המעקב למו"מ על הסכמי הביצוע של חוזה השלום, מאז כניסת חוזה השלום לתוקף (1995-1994); ביולי 1995 מונה לכהונת שופט בית המשפט המחוזי בירושלים.
רובינשטיין עסק, במקביל, בפעילות ציבורית: שימש חבר הוועד המנהל של מרכז זלמן שזר לתולדות עם ישראל; חבר בחבר הנאמנים של בית הספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים; חבר בחבר הנאמנים של מוזיאון ארצות המקרא; חבר ועד במועצה הלאומית לקידום ערכי שלטון החוק והדמוקרטיה, וחבר נשיאות הארגון הבינלאומי של משפטנים ועורכי דין יהודים.
בינואר 1996 הוענק לרובינשטיין פרס השלום של קרן גבריאל שרובר, יחד עם ראש משלחת ירדן לחוזה השלום, ד"ר פ. טראונה, במעמד המלך חוסיין, ראש הממשלה דאז, שמעון פרס, ומזכיר המדינה דאז של ארה"ב, וורן כריסטופר. בפברואר 1997 מונה לכהונת היועץ המשפטי לממשלה.
במסגרת תפקידו קיבל החלטות בנוגע לעשרות אישי ציבור. הבולטים שבהם: החליט שלא להגיש כתב אישום נגד נשיא המדינה, עזר ויצמן, ובמקביל הוציא דוח ציבורי שאילץ את ויצמן להתפטר מתפקיד הנשיא; החליט שלא להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בפרשת בראון, ובמקביל החליט להגיש כתב אישום נגד אריה דרעי באותה פרשה; החליט שלא להגיש כתב אישום כנגד גניזת תיק החקירה כנגד אריאל שרון, בפרשת שרון-בן-גל; החליט על הגשת כתב אישום נגד מו"ל עיתון מעריב, עופר נמרודי; בחוות דעת שכתב, מנע ממשרד התקשורת להרחיב את הזיכיון לחברות הכבלים (לתחום האינטרנט).
במסגרת תפקידו קיבל כמה החלטות השנויות במחלוקת פוליטית וציבורית חריפה:
ב-1999 דחה את הדרישות להורות על פתיחת חקירה פלילית כנגד ישראל אחת וראש הממשלה אהוד ברק, בחשד שעבור על חוק מימון מפלגות - בנימוק שאין ראיות לעבירות; אך ב-2000, לאחר פרסום דוח מבקר המדינה - שקבע שאכן נמצאו ראיות לעבירות - הורה על פתיחת חקירה פלילית.
ביום 26.12.00 מסר לממשלה בראשות אהוד ברק חוות דעת, לפיה בהיותה ממשלת מעבר - לאחר שראש הממשלה אהוד ברק התפטר והעמיד עצמו לבחירה מחודשת לראשות הממשלה - אין זה מסמכותה לנהל מו"מ ולחתום על הסכם עם הפלשתינים, שהינו גורלי למדינת ישראל ולתושביה. עיקרי חוות הדעת פורסמו בהרחבה ביום 1.1.01. הימין תמך באופן מוחלט בחוות הדעת וברובינשטיין אישית. השמאל, ושרי הממשלה ובראשם ברק, גינו את חוות דעתו ואת הפרסום התקשורתי שנתן לה, ואף קראו לו להתפטר.
ביום 31.12.03 סיים תפקידו כיועץ משפטי לממשלה.
ביום 6.5.04 נבחר על-ידי הוועדה לבחירת שופטים לכהונת שופט בית המשפט העליון.
