יוסף תמיר, ניהל בארבעים השנים האחרונות מערכה לשיפור איכות החיים, להגנה על איכות הסביבה ולטיפוח תרבות המגורים בישראל. מערכתו זכתה להצלחה בהחדרת התודעה האקו-סביבתית-חברתית בישראל, אך אכזבה בזירה המעשית ממלכתית.
על מחדלי הממסד לדורותיו בתחומי החברה והסביבה התריע תמיר מאז ראשית שנות השישים:
- על הזילות והרשלנות שהביאו לחיסול מקורות המים, הרעלת הנחלים בארץ וסיכון המדינה מחמת מחסור במים.
- על עושק האדמה והפקרתה לעסקות נדל"ן, תוך הפרת חוקי התכנון והבנייה.
- על חנק המדינה כתוצאה ממדיניות שגויה והרת אסון, שהובילה להצפת הארץ במכוניות פרטיות, ולחרישת הארץ, שתי וערב, ברשת הבישים צפופה.
- על אכיפה לקויה של חוקי המדינה ושפיטה מקילה.
- על זיהום האוויר והרעלתו הפוגעים בבריאות האדם, החי, הצומח והדומם.
- על הזיהום הסביבתי שמוליד זיהום חברתי.
על כל אלה התריס תמיר, אך כפי שטען לא אחת, "הכול התעלמו מציוויי בראשית 'לעובדה ושלומרה' ו-'כי האדם עץ השדה'". בכל זאת זכה תמיר להוקרה על פעילותו הציבורית הקשורה בהגנה על איכות החיים והסביבה בישראל.
"צעדת כחלוץ לפני המחנה...הצלחת להחדיר את המודעות לאיכות הסביבה לכל רובדי הציבור". (מאיר שמגר, נשיא לשעבר של בית המשפט העליון, 31.7.2000).
"עכשיו מתברר כמה חשובה ונבואית הייתה עבודתך למען איכות הסביבה". (הסופר א.ב. יהושע, 3.2.2000). "הכול מודים בראשוניות שלו: הוא היה הראשון, ראש וראשון". (יוסי שריד, שר החינוך לשעבר, השר לאיכות הסביבה לשעבר וחבר כנסת בהווה, 5.10.2000).
כיצד, אם כן, ניתן לגשר על הפער בין השבחים שהורעפו על תמיר לבין חומרת הבעיות האקו-סביבתיות בישראל? בספר זה נעשה ניסיון לענות על השאלה הזו ולהבין את מהות השינויים שהתרחשו בארץ וביחס הציבור לנושאי תרבות החיים ואיכות הסביבה, מאז החל תמיר את מאבקו בשנות השישים של המאה הקודמת ועד תחילת האלף השלישי.
להלן פרק ראשון מתוך ספרו של תמיר, "הבגידה בארץ הבחירה".
