בתום מאבק פוליטי מתוקשר, התמנה ח"כ
גלעד ארדן לשר לביטחון הפנים, לעניינים אסטרטגיים ולהסברה. ברור לכל כי ארדן בן ה-45, השואף לראשות הממשלה, מתכוון לא רק להצליח בתפקידיו, אלא גם להשאיר חותם אישי עמוק על כל אחד מהם. בכל הנוגע למשרד לביטחון פנים בכלל, ולמשטרת ישראל בפרט, ניצבים בפניו כמה אתגרים מורכבים - מינוי מפכ"ל וטיוב הביטחון האישי של תושבי ישראל. כניסתו לתפקיד בממשלה וכנסת חדשה היא הזדמנות פז לתיקונים יסודיים ולא רק קוסמטיים.
מינוי מפכ"ל - מחוץ לשורות המשטרה
המפכ"ל ה- 17
יוחנן דנינו עומד לסיים תפקידו בעוד כחודשיים. נקדים ונאמר כי דנינו היה אחד המפכ"לים המוצלחים שהיו אי-פעם למשטרת-ישראל. עד לפני חודשים אחדים התנגדתי באופן נחרץ למינוי של מפכ"ל שלא שירת כניצב במשטרה. למרבה הצער בשנה האחרונה השתנתה המציאות. מצעד הניצבים למח"ש - ובראשם סגן המפכ"ל - היה חסר תקדים וגרם לפגיעה חמורה באמון הציבור במשטרה. כל ניצב שימונה למפכ"ל, בין אם מקרב המשרתים היום ובין אם בעבר, יתקשה מאוד - אם בכלל - להסיר את העננה הכבדה השורה על צמרת הארגון. לפיכך, אין מנוס אלא להתאים את העמדה למציאות החדשה. במאזן בין שתי הרעות - הבאת מפכ"ל מבחוץ מצד אחד, או המשך המצב הקיים של משבר אמון תדמיתי עמוק מצד שני, נראה כי הרע במיעוטו הוא מינוי מפכ"ל שלא לבש מעולם מדי משטרה.
המפכ"ל הבא צריך להיות אם כך אדם שנאמנותו לשלטון החוק עולה על כל נאמנות לגורם פוליטי כזה או אחר - בוודאי לזה שמינה אותו. הוא אמור להיות אדם שלא רק שאין בו רבב ערכי, אלא שהוא נתן דוגמה אישית מובהקת להתנהלות אתית ראויה ולמחויבות מוחלטת לשירות הציבור. על מנהיגות, חדשנות ושאר תכונות ניהוליות וייצוגיות אין צורך להכביר במילים. ככלות הכל אין אנשים רבים המסוגלים וראויים למלא את התפקיד המיוחד והרגיש הזה.
עצמאות המפכ"ל ואי-תלות פוליטית
על-פי החוק, המפכ"ל הוא האחראי להפעלתה ולניהולה של משטרת ישראל ולא השר הממונה. השר הממונה הוא אישיות פוליטית והתערבותו בניהול המשטרה נושאת בחובה סכנה רבה לדמוקרטיה ולשלטון החוק. היחסים בין השרים (עד היום 15 במניין כולל
יריב לוין שהחזיק בתיק כשבועיים) ובין המפכ"לים התאפיינו לאורך השנים בקונפליקט מובנה על סמכויות ואחריות. המפכ"לים חתרו לקבל יותר סמכויות ולגלגל לפתחו של השר יותר אחריות - בעיקר במקרים של כשלים - והשרים דאגו ליטול יותר סמכויות ולהטיל על המפכ"ל אחריות מלאה בכל מקרה של ליקוי או מחדל. אחת הדרכים להבטיח את עצמאותו של המפכ"ל היא על-ידי תיקון החוק והענקת הסמכות למנות קצינים בכירים עד דרגת ניצב-משנה ועד בכלל למפכ"ל, ולא לשר כפי שהיא היום. קצינים בכירים בדרגות תת-ניצב וניצב ימונו על-ידי השר בהסכמת המפכ"ל. המצב כיום, בו לשר נתונה הסמכות הבלבדית למנות קצינים מדרגת סגן-ניצב ומעלה, הוא מצב המאפשר לשר להתערב בניהול הארגון עד לדרגים נמוכים ביותר, ולפגוע במעמדו של המפכ"ל עד כדי נטרולו כמפקדו של הארגון.
מינוי מבקר פנימי למשטרת-ישראל
דרך אחרת שסללו שרים לדורותיהם, שהעניקה להם סמכויות עודפות על המפכ"ל ואפשרות חוקית להתערב התערבות יתר בניהול הארגון, הייתה באי-מינוי מבקר פנימי למשטרת-ישראל. כיום המצב אנומלי לחלוטין. המבקר הפנימי של המשרד לבט"פ אמור להיות המבקר הפנימי של משטרת-ישראל. זהו מצב של תרתי דסתרי כשהמפכ"ל אינו מאשר למבקר הפנימי את תוכנית עבודתו ולמעשה אינו יכול להפעילו בכל עניין שימצא לנכון. לכל גוף ציבורי אמור להיות מבקר פנימי משלו - למשטרת ישראל מבקר פנימי משלה ולמשרד לבט"פ משלו. לפיכך על השר ארדן למנות כדין מבקר פנימי בדרגת ניצב למשטרת ישראל, עצמאי ובלתי תלוי, שיהיה אחראי לשלושת התחומים הבאים ועליהם בלבד - ביקורת פנימית, תלונות הציבור וקבילות שוטרים.
ביקורת פנימית אפקטיבית נועדה להבטיח סדירות, טוהר מידות ואפקטיביות. מחלקה לטיפול בתלונות ציבור תקיים בירור יסודי בכל פנייה שאינה מעלה חשד לעבירה פלילית, אותה כמובן יש להעביר למח"ש. הכוונה לבירור מעמיק ומהיר ומתן תשובה מפורטת לפונה בתוך כמה ימי עבודה. המחלקה לקבילות השוטרים פועלת מאז שהוקמה בתחילת שנות ה-80 במסגרת המיניסטריון. מדובר בכפיפות ארגונית שאבד עליה הכלח. מחלקה זו אמורה להיות בתוך הארגון פנימה, היא תעצים את מעמדו של המבקר הפנימי, תצמצם את ההתערבות של המיניסטריון בניהול הארגון ותשדר לאנשי המשטרה מסר כי יש להם כתובת אמיתית לפנות אליה בכל עניין הנוגע לרווחתם ולתנאי שירותם.
משטרות עירוניות
מצב אכיפת החוק במדינת ישראל בכלל, ובתחומים שמשטרת-ישראל אחראית עליהם בפרט, הוא רחוק מלהיות מזהיר. למרות מאמצים אדירים שמשקיעים שוטרים וקצינים רבים בעבודתם, עד כדי מסירות נפש ממש, והצלחות לא מבוטלות, המבנה הארגוני של המשטרה הביא את הארגון לאפקטיביות נמוכה. כל זאת גם בגלל עודף מטות: פירמידה בת ארבעה רבדים (תחנה, מרחב, מחוז ומטה-ארצי), הנראית כפירמידה הפוכה ביחס לדרג הקצה, הגורמת למיעוט שוטרים בשטח, וריבוי ממונים ואנשי מטה מעליהם. זאת כאשר מדובר בארגון המונה כ-30,000 עובדים, ופועל במדינה קטנה בשטח ובאוכלוסייה. בנוסף לכך, המבנה הריכוזי, הארצי, מביא את העומד בראשו לסדרי עדיפויות שאינן בהכרח הולמות את הצרכים והאינטרסים של יחידת הקצה.
רבים מאלו המציעים פתרון כלשהו, פונים למחסור במשאבים, ולדרישה להוסיף עליהם כהנה וכהנה. האמת היא כי הוספת משאבים לארגון לא יעיל מבנית היא בבחינת השקעתם ב"חור שחור". הפתרון המתבקש הוא שינוי מבני יסודי, על-ידי ביזור השירות והמוסד. במקום מודל של משטרה ארצית, תפעל המשטרה במודל בו מרבית שירותי המשטרה ניתנים על-ידי משטרה עירונית.
ראשית יובהר כי איש אינו מעלה בדעתו לקיים משטרה עירונית ללא מסגרות משטרתיות ארציות ומחוזיות, כגון: יחידה מיוחדת ללוחמה בטרור (ימ"ם), מחלקה לזיהוי פלילי (מז"פ), מחלקת חבלה, להב 433, יחידה מרכזית ללחימה בפשיעה (ימ"ר), יחידת תנועה בין-עירונית, יחידת סיור מיוחדת לביטחון וסדר ציבורי (יס"מ) ועוד. ליחידות ארציות ומחוזיות אלו תהיה סמכות להפקיע טיפול מהמשטרה העירונית, או המחוזית, לפי העניין, והן תשמשנה ככוח גיבוי ותגבור לפי הצורך.
הטיעון המרכזי נגד המשטרה העירונית נוגע לתופעת השחיתות בקרב ראשי רשויות מקומיות. אכן, זהו עניין מטריד וראוי לייחד לו כמה מילים. אם תופעת השחיתות בקרב ראשי רשויות מקומיות היא בהיקף כפי שנטען, הרי גם בלי קשר לסוגיית המשטרה העירונית זהו מצב בלתי נסבל. לא זו אף זו, אם אכן זהו המצב, הרי נראה כי הציבור מקבל תופעה נפסדת זו כמובן מאליו, ומשלים איתה כגזירת גורל. ככלות הכל יש לזכור כי גם כיום אחראים ראשי הרשויות המקומיות על תחומי אכיפה ורישוי רבים ומגוונים, והם בעצם אלו אשר מנהלים את מרבית החיים ה"אזרחיים" של תושבי המדינה, ובכלל זה חינוך, רווחה, בינוי, רישוי עסקים, מים, תברואה ועוד.
האמת היא כי רבים מראשי הרשויות המקומיות הסתבכו בפלילים. עם זאת מרביתם לא רק שאינם מושחתים, אלא אף מהווים את אחד הסקטורים המאוימים ביותר, מקרב עובדי הציבור ונבחריו. למען הסר ספק אזכיר שוב, כי במודל המשטרה העירונית, לא תתפרק להב 433 - ודי לחכימא ברמיזא.
בהקשר זה ראוי להתייחס גם לריבוי הרשויות המקומיות בישראל, כ-250! שזהו מספר מדהים ומופרך כשלעצמו (ג'ובים בעברית "צחה"). הרעיון הוא לכונן את המשטרות העירוניות במסגרת רפורמה בשלטון המקומי: צמצום במספרן עד כדי מחצית ויותר. צמצום זה גם יביא תועלת בתחומים אחרים. סביר להניח כי רפורמה זו תתרום גם לצמצום תופעת השחיתות בקרב ראשי הרשויות המקומיות.
מודלים רבים של משטרה עירונית קיימים בעולם הדמוקרטי. משטרה אחת, ארצית, אינה מאפיינת דמוקרטיה. הדמוקרטיה "אוהבת" ביזור כוח וסמכויות. משטרות רבות בעולם ה"מערבי" שהגיעו להישגים יוצאי דופן - כמו משטרת ניו-יורק למשל - היו משטרות עירוניות. הכפופות לראש העירייה וממקדות אליו ועליו את האחריות על מתן מרבית השירותים הקהילתיים לאזרח ובכלל זה משטרה.
אם חפץ השר ארדן להוכיח עצמו כמנהיג אשר אינו ירא מרפורמות מרחיקות לכת לטובת המדינה והחברה בישראל - אל לו לעסוק בזוטי דברים ולהיגרר אחרי הביורוקרטיה. אזרחי ישראל - גם אלו שלא בחרו במפלגתו - מצפים זאת ממנו.
