השופטת: טל תדמור-זמיר, בית משפט השלום בחדרה

המועד: יום רביעי, 13.5.2015, שעה 08:30

הנושא: תיקים פליליים


לא משנה כמה פעמים נתקלים בתופעה הזאת - היא ממשיכה להרגיז ולהדהים: נאשמים שלא טורחים להגיע לדיונים בענייניהם. הפעם המדור נתקל בה באולמה של טל תדמור-זמיר, וכאן התופעה חמורה עוד יותר - כפי שנסביר מיד.

התיקים הראשונים על סדר יומה של תדמור-זמיר הם של עברייני מע"מ. וזאת לדעת: מדובר בקנסות של כמה מאות שקלים, לכל היותר - אלפים אחדים. הקנסות הללו הגיעו לבית המשפט משום שהנאשמים לא הגישו דוחות כחוק, לא שילמו את קנסות הפיגורים שהוטלו עליהם - ועכשיו חלקם כאמור לא מגיעים גם לבית המשפט. כלומר: מדובר במי שמפגינים זלזול מתמשך ועקבי בחוק, והמערכת כמעט חסרת-אונים מולם.

רשמתי לעצמי: "צריך להיות מסלול הרבה יותר פשוט, נניח בהוצאה לפועל. וכמובן צריך לטפל באלו שלא מתייצבים. תראו מה קורה: מבזבזים זמן שיפוטי על סכומים מזעריים - ואז אין דיון או שצריך דחיות". אלא שקל הרבה יותר לתת עצות מהצד. שיחה קצרה עם התובעת החביבה מלמדת, שגם ברשות המיסים חשבו על האמצעים הללו, אבל הם לא ממש עוזרים. לנישומים הללו בדרך כלל אין חשבונות בנק, המכוניות שלהם משועבדות למי שמימן את רכישתן - ולכן אין אמצעי יעיל יותר. הבשורה הטובה, אומרת התובעת, היא שמתוך 300 תיקי קנסות המוטלים מדי חודש במע"מ חדרה, אולי שלושה-ארבעה מצריכים דיון משפטי.

אז מה כן קורה באולם? לא הרבה, בלשון המעטה. ב-08:30 אין אף נאשם; סניגור אחד מעדכן את התובעת שמרשו אושפז אתמול (עוד תופעה נפוצה: מתברר שזימון לבית המשפט הוא בעל השפעה קשה על הבריאות), אבל מבטיח שמאחר שכל העסק הוא קנס של 330 שקל - דחייה תאפשר למרשו לשלם ולגמור את העסק. תדמור-זמיר נכנסת לאולם בשביל לאשר את הדחייה, לאחר שהיא בודקת את האישורים הרפואיים, וקובעת את הדיון הבא ל-4.6.15.

בשעה טובה נכנס נאשם, ותדמור-זמיר שולחת אותו לשוחח עם התובעת בחוץ. השניים יוצאים, חוזרים, ממשיכים את השיחה באולם ומסכימים לדחות כדי שאם אכן יש קנס - הנישום יוכל לשלם אותו. "אם אכן צריך לשלם, אז יש לך עכשיו שלושה שבועות", אומרת תדמור-זמיר כאשר היא חוזרת לאולם ודוחה גם את הדיון הזה ל-4.6.15.

כעת נותרות תדמור-זמיר והתובעת לבדן, והן עוברות על התיקים בהם לא התייצבו הנאשמים. כאשר יש אישור מסירה, קובעת תדמור-זמיר שעל הנאשם לשלם את הקנס כמבוקש. בתיק אחד אין אינדיקציה לכך, תדמור-זמיר דוחה את הדיון ומכניסה לפרוטוקול שרשות המיסים תדאג לזמן את הנאשם במסירה אישית. "אז אנחנו מתראות בארבעה [ביוני]?", שואלת תדמור-זמיר. "וזהו השנה [בשנת המשפט]? אין לנו יותר מועדים?". בעצם יש - ביום האחרון שלפני הפגרה, 15 ביולי.


"מה הוא מבקש? לרדת למחתרת?"


חזרתי לאולם בשעה 09:55, כאשר כולם מחכים לנאשם של 09:30 - שגם הוא לא מן המקדימים ואף לא מן המדייקים. הקלדן מעיר: "זה הולך לעצבן פה את השופטת". הסניגור: "אני מתאר לעצמי". התובעת: "מתי הוא מתכונן להגיע?". הסניגור: "כמה דקות". תדמור-זמיר מסכימה לתת בינתיים גזר דין בתיק אחר, אבל מאחר שהנאשם עצור - צריך לחכות שיובא בידי אנשי שירות בתי הסוהר.

ב-10:10 מגיע סוף-סוף הנאשם של 09:30. "מה פשר האיחור?", שואלת תדמור-זמיר והסניגור מסביר במקום מרשו: "כנראה טעה, הוא חשב שזה ב-10:30"; הנאשם עצמו אינו אומר דבר, ותדמור-זמיר ממשיכה כאילו כלום לא קרה (והאמת, שאין לה הרבה מה לעשות). מדובר בבקשה לשינוי תנאי שחרור בערבות, ותדמור-זמיר מפגינה בקיאות רבה בפרטי התיק: "לְמה אתם טוענים - שאם יוסר המעצר, תיענה הבקשה?". מבטו התמה של הסניגור מביא אותה לומר: "לנסח מחדש את השאלה?", והיא עושה זאת.

טענתו של הנאשם היא, שמעצר הבית שלו מסכן אותו, כי עבריינים שאיתם הוא מסוכסך יכולים בצורה זו לפגוע בו בקלות. "אז מה הוא מבקש? לרדת למחתרת? אז איך נמצא אותו אחר כך?", מגיבה תדמור-זמיר בשאלות רטוריות. הנאשם מבקש לקיים את הדיון בדלתיים סגורות, ותדמור-זמיר דוחה כיאות את הבקשה על המקום.

"לא עשיתם בירור מטעמכם [לגבי הסיכון]?", היא שואלת את הסניגור. "מעיון בתיק הזה, [הנאשם] השני באמת מאושפז אחרי ירי. מהבחינה הזאת יש סוג של תימוכין [לטענת הסכנה]". לדברי הנאשם, קציני מודיעין ביקרו אותו וסיפרו לו על הסכנה בה הוא מצוי. תדמור-זמיר פונה לתובעת: "הגישה שלכם לקציני המודיעין יותר קלה". לבקשתה של תדמור-זמיר, הנאשם אומר מיהם קציני המודיעין שמסרו לו את המידע. "יש אפשרות לבדוק את זה?", שואלת תדמור-זמיר את התובעת, היוצאת להתקשר לגורמים הרלוונטיים.

התובעת חוזרת, מוסרת מה שנאמר לה - לדבריה איש לא אמר לנאשם שהוא בסכנה ישירה - ותדמור-זמיר מכניסה את הדברים לפרוטוקול. "אני לא רוצה להרחיב יותר מדי לפרוטוקול", היא אומרת ובוררת את מילותיה כדי שלא לחשוף פרטים העלולים לסכן את הנאשם. היא גם מאפשרת לו לדבר מספר פעמים שלא לפרוטוקול. הסניגור מגיב: "תמוה בעיני סירוב המאשימה". תדמור-זמיר: "מה זה תמוה? תמוה".

התובעת מבקשת דחייה של מספר ימים כדי לבדוק לעומק את דברי הנאשם, ותדמור-זמיר דוחה את הדיון ל-19.5.15. היא מכניסה לפרוטוקול חלק מדברי הנאשם, ששוב מבקש דיון בדלתיים סגורות. תדמור-זמיר מוצאת את הפתרון: "נסגור את זה [את הפרוטוקול] אחר כך בהגדרות", ובסוף הדיון היא אכן מנחה את הקלדן כיצד לעשות זאת. ולנאשם היא אומרת, שהדיון הבא יתקיים ב-"09:30 - לא 10:30, לא 11:30".

לבסוף ניתן להקריא את גזר הדין עליו דובר קודם לכן. תדמור-זמיר מקריאה את עיקרי הדברים, בהטעמה כאילו מדובר בנאום - מה שמלמד שהיא לוקחת את העסק ברצינות.


השורה התחתונה: קשה להתרשם משופטת שכמעט שאינה מסוגלת לעשות דבר בגלל נאשמים שלא מגיעים בכלל או שמאחרים או שמבקשים דחיות; הבעיה הזאת מחייבת פתרון רוחב מערכתי. לכן גם לא ניתן להעניק לה ציונים כמקובל במדור. הרושם הכללי הוא של שופטת רצינית, בקיאה ויעילה.