במכתבן מוסיפות השופטות ומפרטות את השתלשלות העניינים (ציטוט):

הטיוטה הראשונית הוכנה על-ידי אב"ד, השופט אמינוף. שתינו קראנו את הטיוטה ונדהמנו למקרא הפיסקה שנכתבה על ידו. שתינו, בהערותינו, שהוכנו כאמור בנפרד, בין השאר הפנינו לפיסקה בה הביע השופט אמינוף דעה אישית שהיא בגדר סברה, שאליה לא יכולנו בשום אופן להצטרף.

בסופו של דיון סוכם עם השופט אמינוף, כי הפיסקה תימחק על ידו, כמו גם שינויים אחרים (שאכן בוצעו) ועל כן מתייתר הצורך בכתיבת הסתייגות נפרדת של שתי חברות המותב לגבי האמור באותה פיסקה.

ביום שנקבע למתן הכרעת הדין הונח לחתימתנו עותק מהכרעת הדין שהוכן על-ידי השופט אמינוף, כאשר שתינו סמוכות ובטוחות שהתיקון הנ"ל בוצע, כפי שנהוג תמיד וכפי שבוצעו התיקונים האחרים.

באולם בית המשפט הקריא אב"ד השופט אמינוף רק את התוצאה המרשיעה.

מיד עם צאתנו מן האולם התגלה לנו כי אותה פיסקה לא נמחקה מהכרעת הדין - כפי שסיכמנו עם השופט אמינוף, ופנינו אליו בשאלה כיצד אירע הדבר בניגוד לסיכום המפורש.

עמדתו של השופט אמינוף היתה שזהו פסק הדין וכך הוא ניתן, ומבחינתנו פירושה של אמירה זו היה שאין בדעתו להסכים לכינוס ההרכב לצורך תיקון הכרת הדין ולמחוק את אותה פיסקה כפי שסוכם עימו מלכתחילה.

אנו סברנו, שבשלב זה לא היתה בפנינו כל דרך לשנות את פסק הדין ולתקנו על-פי הוראות סעיף 81 לחוק בתי המשפט, שהרי לאור עמדתו של השופט אמינוף, לא ניתן היה לכנס את המותב למתן החלטה של המותב בדבר הטעות, ללא הסכמתו.

הישר מלשכתו של השופט אמינוף, פנתה השופטת לוי לנשיא בית המשפט המחוזי בנצרת כב' השופט מ. בן דוד וסיפרה לו במקום על שאירע, ועל כך שהפיסקה נכללה בניגוד למוסכם עם השופט אמינוף וששתי שופטות ההרכב הסתייגו מתוכנה.

בשיחה טלפונית שקיימה השופטת לוי אתמול אישר כב' הנשיא את הדבר פנייתה אליו ואת תוכן דבריה היום מתן הכרעת הדין.

ביום שישי האחרון, בעקבות הפרסום בעיתון ידיעות אחרונות, נודע לנו שהוגש ערעור על-ידי הפרקליטות, אשר הועתקו לא הועבר לעיוננו, אך לפי שנמסר מפיך כולל הוא התייחסות לפסקה הנ"ל ובקשה לבית המשפט העליון לשנותה.

כפי שצוין, התוצאה של האמור לעיל הינה שבפועל בית המשפט העליון ידון בערעור ויתייחס לפיסקה הנ"ל ניתנה בהסכמת כל ההרכב שעה שזו דעת מיעוט בלבד, ורוב חברי ההרכב התנגדו לה.

לאור האמור, יש לערוך בירור מערכתי כיצד פיסקה זו נכללה בהכרעת הדין בניגוד למוסכם.

שתי השופטות זועמות על סיבוכן באמירה המתבססת על סברה של השופט אמינוף. לכן, כאמור, כתבו למנהל בתי המשפט (ציטוט):

הננו להביא לידיעתך, כי מעולם לא ניתנה הסכמת שתי חברות ההרכב לפיסקה דלהלן בהכרעת הדין שנכתבה ונוסחה על-ידי כב' אב"ד השופט סגן הנשיא א. אמינוף ואשר ניתנה ביום 27.4.06 ("הפיסקה", כמופיע בעמוד 337 שורות 14 עד 26 להכרעת הדין).

כפי שיפורט בהמשך, עוד בטרם ניתנה הכרעת הדין, בדיון הפנימי המקובל שנערך בין חברי המותב הבענו שתינו, כל אחת בנפרד (מעבר להערות אחרות שהוערו) את הסתייגותנו ממנה ודרשנו מחיקתה, כתנאי להצטרפותנו להכרעת הדין כפי שניתנה על ידו.

בסופו של דיון סוכם עם אב"ד השופט אמינוף כי הפיסקה הנ"ל תימחק על ידו מהכרעת הדין.

למרות הסיכום הנ"ל, הפיסקה נכללה בהכרעת הדין שלא בידיעתנו, היא אינה משקפת את דעתנו, נוגדת את עמדתנו המשפטית ואת ערכינו, ואנו מסתייגות ממנה מכל וכל, כפי שהסתייגנו מלכתחילה.

לאור עמדה שהביע בפני שתינו השופט אמינוף, מיד לאחר מתן הכרעת הדין, ממנה למדנו שאין בדעתו לתקן את הכרעת הדין ולהוציא ממנה את אותה פיסקה כפי שסוכם עימו, סברנו שאין בידינו דרך משפטית לתקן זאת, והסתפקנו בדיווח לנשיא בית המשפט המחוזי השופט בן-דוד, עוד באותו יום, זמן רב לפני הפרסום בעיתון, וזאת בשיחה שקיימה עימו השופטת לוי.

מעבר לבדיקות הפנימיות שיש לערוך בתוך המערכת כיצד אירע הדבר החמורה הזה (הגם שהפיסקה עצמה אינה בעלת נפקות כלשהיא לתוצאות הכרעת הדין), אנו סבורות כי הדבר החשוב מכל בחינה ציבורית הינו שיובהר את שנאמר לעיל, היינו: כי הפיסקה הנ"ל נכללה שלא על דעתנו, לא בידיעתנו ונוגדת את השקפתנו המשפטית.

מעבר לכך, תוצאת הנ"ל הינה שבית המשפט העליון ידון בערעור שהוגש כאילו הכרעת הדין כולה ניתנה על-דעת חברי המותב ללא כל הסתייגות, שעה שבפועל אין זה כך, הגם שהסכמנו לתוצאה המרשיעה את הנאשם וכן לגזר הדין.