מושחתים עליך ישראל. "שרייך סוררים וחברי גנבים כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים" (ישעיה א, כג).
"אנו עומדים בפני מצב של 'מדרון חלקלק' בתופעת המינויים הפוליטיים" - כך מזהיר מבקר המדינה בדוח השנתי. אין מקום בו לא פשה הנגע. משרד ראש הממשלה. משרד האוצר. משרד החוץ. איכות הסביבה. החקלאות. התמ"ת. הפנים. החינוך. הרווחה. הבריאות. המשרד לענייני דלתות.
עמרי שרון והמועצות הדתיות. הדתיות? הצחקתם אותי! עוד נחזור אליהם. כיפה אדומה ושבעת הגנבים. חברי המרכז. זוכרים?! פתאום כל זב ומצורע יכול להכריע, כן הינתקות לא הינתקות. דמוקרטיה ייצוגית במיטבה. לא נפסח על נבחרנו בכל עיר ועיר. ראשי הערים סגניהם ויועציהם ביבשה באוויר ובים. על מבקריהם – כן יש דבר כזה ונקרא שמו בישראל "מבקר העיריה". למי שלא יודע "מבקר העיריה" בדומה למבקר המדינה צריך לבקר את העיריה בנושאים שונים. הוא מתמנה על-פי חוק ע"י מועצת העיר. בפועל ראש העיר מחליט מי יהיה המבקר שלו. פעם דיברתם עם מבקר עיריה? אני ניסיתי לדבר. ללא הצלחה! עד שאדם חכם הסביר לי את התופעה. כדי להיות מבקר, צריך להיות עיוור חרש ואילם. פלא שהמבקר לא שומע על השחיתויות, לא רואה, לא יודע, לא מגיב ולא עונה?! עוף מוזר.
להמשיך? טוב. חברות כלכליות. החברה הממשלתית למדליות ומטבעות. מה זה? מישהו שמע על זה?? ויש רשות החברות הממשלתיות. וההוא ממנזר השתקנים. והסוכנות היהודית. ושגרירנו בארצות הברית וההיא שלא רצתה להצטלם עם שר החוץ. מושחתת. אנטישמית. והסוכנות היהודית...
אני כותב, ואני מרגיש כמו כהן גדול ביום הכיפורים. "וכך היה מונה אותם אחת לאחת, אחת לשתיים, אחת לשלוש אחת לארבע אחת לחמש..." - לפחות שם זה נגמר, פה אפשר למנות ולא לגמור. "מכף רגל ועד ראש אין בו מתום פצע וחבורה ומכה טריה" (ישעיהו א, ו). "'מכף רגל ועד ראש' – מקטנים ועד גדולים. 'אין בו מתום' – אין טוב בו. 'פצע וחבורה' – פשע ועונות וחטאים..." (רש"י, ישעיהו א, ו). השחיתות חוגגת. המדינה מסתאבת. כל ישראל אחים... אח דואג לאח, לא כך?
המשנה מספרת: "פרתו של רבי אלעזר בן-עזריה הייתה יוצאה בשבת ברצועה שבין קרניה, שלא כרצון חכמים" (משנה שבת פ"ה מ"ד). וכי תעלה על דעתך, שפרתו של רבי אלעזר בן-עזריה, גדול התנאים, תצא כך בשבת. אומרת הגמרא: "לא שלו הייתה אלא של שכנתו הייתה ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו" (שבת, נד ע"ב). שם ממשיכה הגמרא: "כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו. באנשי עירו, נתפס על אנשי עירו. בכל העולם כולו, נתפס על כל העולם כולו".
טוב, על-רקע דברים אלו, צריך לומר, בעצם... היה מקום לומר, או יותר נכון... טוב, אני לא יודע איך להתנסח בעדינות. מה שאני בעצם רוצה לומר, שמי שאשם בכך, הוא... ראש התביעה הפלילית של מדינת ישראל וגם בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ ולאו-דווקא לפי הסדר הזה. לא רק שהם לא מיחו, כמו רבי אלעזר בן-עזריה, אלא שעליהם מוטל התפקיד והם לא עשו אותו.
אמרתם היועץ המשפטי לממשלה (בקיצור, "היועץ"). אמרתם תקשורת. היועץ עסוק עד מעל לראשו, אין לו זמן לטפל בכל השטויות. רק בפרשיות מתוקשרות. איזה רע אני, הנה רק עכשיו הוא הורה לפטר את עובדי משרד החקלאות... יופי! השחיתות נגמרה. כפיים... הידד!
אדוני היועץ, מכאן, ממרכז הארץ, אני רואה את השולחן שלך עמוס בפניות של אזרחים על שחיתויות. לא רק שלא טיפלת, גם לא הגבת! ידידי היועץ, משרד החקלאות זה רק סימפטום. הבסיס נמצא למטה, בעיריות, במועצות הדתיות. בחברות הממשלתיות ובחברות הכלכליות. שם השחיתות היכתה שורשים. ולך אין לך זמן לטפל בזה. כי התקשורת לא תכתוב על איזה רשם נישואין בסוף העולם שמאלה שהתמנה בניגוד לחוק. שים לב, אדוני היועץ, מספיק שמתמנה חבר מרכז אחד לתפקיד של יו"ר חברה כלכלית או ממונה על מועצה דתית, הוא כבר ימשיך את מסורת השחיתות, למנות עוד חברי מרכז, עוד מצורעים. עוד נזולי אף. והתוצאה...?
אדוני היועץ, אם אינך יכול לטפל בפניות של אזרחים בנושא שחיתות. ולכל הפחות להורות למשטרה על חקירה ובדיקה, כיצד תוכל לטפל בשחיתות עצמה. כידוע לך אדוני היועץ, הפניות של אזרחים נגד שחיתות הם רק אחוז קטן מהיקף השחיתות הקיימת. כי לא כל שחיתות ניתן לגלות. רוב השחיתויות בכלל לא יגלו אותם. טוב, בשלב זה אני אניח לך.
אמרתי בית המשפט העליון. ובכן, שופטי העליון, ביישבם על מדין. ומגיע לפניהם איזה עותר (מעצבן), בעתירה על שחיתות (בטח גם הוא מושחת). אז ככה, יש "עילות סף". למי שלא יודע, אלו הן עילות לדחיית העתירה עוד לפני שעיינו בה. ומהן עילות הסף? שימו לב, פה טמון הכלב המושחת.
עילה אחת הנקרא שמה בישראל "מיצוי הליכים"! דהיינו, שואלים-בודקים, האם העותר מיצה את ההליכים עם המושחתים!!! היינו, האם לפני שפנית לבג"צ פנית למושחתים לקבל את תגובתם על מעשי השחיתות. נתאר מצב, אני אזרח טוב, משלם מיסים, לא נוסע באדום, לא משחק סנוקר, לא מעשן בשבת. רואה, שומע – סתם נניח, או למען הדוגמא נלך רחוק – ששר השחיתות מינה שני חברי מרכז, נניח, כאחראים על מיפוי ניו-זילנד. אני פונה מיד לבג"צ, לבטל את המינוי. צו על תנאי. צו ביניים. אתם יודעים כבר... בפי שתי טענות, האחת נוגעת לאנשים, השניה נוגעת לתפקיד שהשר "המציא" עבור מקורביו. טוב. טרחתי, הכנתי עתירה, בזבזתי זמן. שילמתי אגרה. ואז השופט המלומד קובע: העתירה נמחקת! בום. טראח. לא מוצו ההליכים!!!
לעזאזל, עם מי אני אמצה את ההליכים?? מי בכלל יענה לי?! רבותיי, כך בונים שחיתות ממוסדת! אבל אני אזרח טוב. אמר השופט, אמר. אז אני שולח מכתב לשר השחיתות. אחרי חודשיים ולאחר שלא נעניתי, אני שולח תלונה למשרד מבקר המדינה. עוברים שבועיים נוספים אני מקבל מכתב ממבקר המדינה כי הוא מטפל בעניין. עוברים עוד חודשיים, ואני מקבל מכתב ממשרד השחיתות עם השטאנץ הקבוע: "מכתבך התקבל, עם תום בירור העניין תקבל תשובה". אחרי שלושה חודשים נוספים – להזכירכם אני עדיין ממצה את ההליכים – אני שולח מכתב תזכורת. בינתיים אני קורה בעיתון כי שני חברי מרכז הללו, שכרו את שרותיהם של חברת טייס – שבמקרה היא בבעלות של תורם ידוע למפלגתם ושבמקרה המנכ"ל הוא אח של... – שתערוך צילומי אוויר בניו-זילנד לצורך השלמת הפרויקט. אני מתחיל במיצוי הליכים חדש, גם על זה. מי צריך את זה?! בינתיים עברה כבר שנה ו... הופ גדלנו בשנה! מתברר כי במקום שני חברי מרכז, כבר נושא המיפוי של ניו-זילנד נהפך ליחידת סמך במשרד השחיתות, עם 15 עובדים שהם מקצועיים, שרק במקרה, הם חברי מרכז. נו... לך תבנה כך מדינה.
אני חוזר לבג"צ שוב. בג"צ מקבל "סוף סוף" את העתירה (חסר להם שלא. כבר עברו כמעט שנתיים!!). ומורה למשיבים להגיש תגובה תוך 15 יום. שימו לב, מתבקשת תגובה, לאחר שכבר השחיתות נשוא העתירה, היכתה שורשים איתנים, והכניסה לכיסי חברי המרכז סכומי כסף לא מבוטלים. אחרי שבוע, אני קורה בעיתון, כי 2 חברי המרכז המדוברים, התפטרו לפני יומיים ממרכז המפלגה. ושבכלל פרויקט המיפוי של ניו-זילנד, יש לו חשיבות לאומית לשיפור יחסי החוץ של כדור הארץ. בג"צ ממליץ לי למשוך את העתירה. כך זה עובד. נו, תגידו אתם. מי אחראי על השחיתות?! צחוק וקלות ראש. מבקשים מהעותר למצות הליכים עם המושחתים... זה לא תרתי-דסתרי?! למה שבית המשפט לא ימצה עם המושחתים את "הדין" במקום למצות את "ההליכים"???
ויש עילה נוספת, והיא: "ניקיון כפיים של העותר". לעזאזל, מה איכפת לכם מהעותר. תבדקו מה בפיהו! טפלו בשחיתות. אתם יודעים, שופטי ישראל הנכבדים, כי מי שאין לו עניין לא יגיש עתירה. העילה של "ניקיון כפיים של העותר", כמוה, כהתנהגות של בת-יענה. כי בסופו של דבר, מי שרוצה להגיש עתירה, יחפש אנשי קש, שיגישו את העתירה במקומו. אז למה ללכת עקום? למה לבדוק בציציות העותר ולא לבדוק את מהות העתירה?!
ועוד לא דיברנו על הזמן הרב שחולף, עד שדנים בעתירה כזו. הסחבת היא "אם כל חטאת", גם בבג"צ וגם בבתי משפט לעניינים מנהליים. הזמן פועל תמיד לטובת השחיתות והמושחתים.
טוב חייבים לקצר. אני מבטיח שהמשך יבוא עם דוגמאות. בשלב זה רק אמליץ אלו שהן המלצות שיש בהן, כדי למגר את נגע השחיתות שקנה שביתה אצלנו.
בעניין בג"צ:
1. עילות סף: לבטל את עילות הסף בפרט העילות של מיצוי הליכים וניקיון כפיים של העותר, ככול שהעתירה מתייחסת לשחיתות.
2. תשלומי אגרה: העותר נגד שחיתות, יהיה פטור מתשלומי אגרה עד לבירור העתירה. והיה ועתירתו צודקת, תשלום האגרה יוטל על המושחת באופן אישי. אם העתירה טרדנית, כמובן יוטל על העותר תשלום האגרה.
3. נושא ההוצאות: אנשים מפחדים לעתור נגד שחיתות שמא יוטלו עליהם הוצאות שיביאו אותם להרס כלכלי. אסור שנושא ההוצאות יחסום עתירות נגד שחיתות. לכן יש לקבוע תיקרה מקסימלית נמוכה להוצאות שיוטלו על העותר. כך העותר יידע מראש, שחלילה אם טעה, והעתירה לא הייתה מוצדקת, בכל מקרה לא יוטלו עליו הוצאות יותר מ- 2,000 ש"ח נניח.
4. נושא הפרוצדורה: לא לכל עותר יש כסף לשכור שירותיו של עורך דין. לכן, בעתירות שהן נגד שחיתות, ראוי לגלות גמישות ולא להקפיד על תנאים פרוצדורליים. בסופו של דבר, הפרוצדורה אינה מידת סדום.
היועץ המשפטי לממשלה:
5. היועץ המשפטי לממשלה, זה מקרה אבוד. הפכתי בה והפכתי בה ולא מצאתי תרופה. חובה לפזר את סמכויותיו! אני יודע שהיום זה נשמע מטורף, אבל עוד כמה שנים כשנהייה כמו ארגנטינה. יעשו רפורמה בנושא סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה.
ביקורת:
6. "מבקר עירייה" או כל גוף ביקורת אחר, שפועל לפי חוק – ימונה אך ורק על-ידי משרד מבקר המדינה ויהיה כפוף לו ישירות. לראש העיר ולחברי מועצת העיר, לא תהיה היכולת, להביא למינויו או להדחתו. וכמובן שמבקר עיריה לא ידור באותה עיר.
מינויים ומכרזים:
7. "מינויים בשירות המדינה" – יוקם גוף עצמאי, בלתי תלוי, שהוא יהיה אחראי על המינויים. לדוגמא, שר או ראש עיר שצריכים למנות מנכ"ל או לאייש תפקיד כל-שהוא, עליהם לפנות לגוף הזה, ולגוף הזה תהיה סמכות בלעדית, לפרסם מכרז, ולהחליט, מי מתאים, על בסיס קריטריונים שייקבעו מראש. לשרים לראשי הערים על גרורותיהם (הסרטניות) לא תהיה יכולת להשפיע. המינויים יהיו מקצועיים וצודקים יותר. הממונים יהיו מקצוענים ופחות מושחתים.
8. שינוי שיטת הבחירה הישירה ברשויות המקומיות. המצב כיום הוא בלתי נסבל. ראשי הערים, יש בידיהם כוח עצום. הם מתעמרים במבקריהם. ומתנהגים בצורה דיקטטורית שלא הייתה מביישת שום נסיך סעודי.
ענישה מרתיעה:
9. ואחרון חביב. הטלת אחריות אישית וענישה מרתיעה כלפי המושחתים. להפסיק לרחם. המרחם על האכזרים סופו להתאכזר על הרחמנים.
ויפה שעה אחת קודם, שלא תיגמר לנו המדינה!
