ברור כי "לעלות על בית המשפט העליון בטרקטור די-ניין" הוא מטאפורה. אבל מה שלא ברור הוא כי על המטאפורה בוכה הנביא. 'בית המשפט טעה', זה דבר אחד כמו גם 'אנחנו מתכוונים להעמיד אותו על מקומו בחקיקה שתגביל את כוחו'. אבל, 'הוא ראוי להריסה ואנחנו נהיה קבלני הביצוע של סילוקו מן המפה' זה דבר אחר. זה מהותי. גם אם אומרים את זה כמטאפורה.
גם לזרוק אבנים וחלקי ריהוט על חיילי צה"ל היא מטאפורה. החייל הוא מטאפורה למדינה. היא אויב. החייל לא ישב בחדרי הדיון של הממשלה. הוא לא הצביע על אישור הפינוי בכנסת. הוא לא חלק ממערכת המשפט. הוא רק מטאפורה. ומה שזורקים עליו היא מטאפורה. לא באים להרוג אותו. באים רק לומר כי ראוי להלחם בו. לא הנערים והנערות המיידים עליו כל שבא ליד. הם מטאפורה. הם העם. הפוגעים בצהל הם רק מטאפורה אחת הרוגמת את המטאפורה השנייה.
מי שקורה לחייל 'נאצי' לא אומר שהוא נאצי. נאצי היא מטפורה לחייל לא לגיטימי, לעוכר ישראל, לא מתכוונים אליו, מתכוונים למכונה לא אנושית, לא יהודית, אפלה, שאינה אלא מטאפורה לזרוע שצריכים לגדוע אותה, לא ממש, רק מטפורית, המורמת על העם שחצה את ההיסטוריה מוכה ורדוף ומומת על-ידי כל העמלקים מאז ועד הנה המתכנסים לתוך הביטוי "נאצי", לא ממש, אלא מטפורית, כי את החייל אוהבים, ואת המדינה אוהבים, והם חלילה לא נאמנים ממש, אלא מטאפורה האומרת בנגרר ובמשתמע כי איזה נירנברג מטפורית צריכה לחכות בקצה האירועים כדי להעמיד לדין את המטאפורה המפנה ואת המטאפורה שהורתה על הפינוי.
מטאפורה היא העתקת הטרקטור משדה סילוק טרשים מאדמה שצריכה להיעבד, משדה פינוי סלעים עיקשים מתוואי כביש שצריך להיסלל, אל שדה השופטים הסוררים שצריך לסלקם מן הנוף הפוליטי או החברתי של ישראל. סילוק המשפט כמות שהוא מחיינו אינה תביעה מטפורית. רק הטרקטור הוא מטאפורה.
ומטאפורה על-פי לימודי הבסיס הבנאליים שלנו רק עניין ספרותי, עניין של יצירתיות בראיית העולם, זה עושר לשוני. כמעט אמרנו אשרינו שאנו עשירים במטאפורות. אפילו אם זה מטאפורה אישה ברעותה המטאפורה שממול. החרדים הם מטאפורה לאוכלי חינם והחילונים מטאפורה לעגלות ריקניות, והעשירים מטאפורה לעלוקות, ומי שלא גומר את החודש מטאפורה לעצלות, והקרבן הוא מטאפורה לבכיינות והדורס מטאפורה למי שהאלוהים עצמו חפץ ביקרו.
המטאפורה היא למרבה הפלא מטאפורה למטאפורה. צונאמי הוא מטאפורה לאיום לבודד את ישראל ולהטיל עליה חרמות והאיום לבודד את ישראל ולהטיל עליה חרמות הוא מטאפורה לאנטישמיות עתיקת יומין המחדשת פניה חדשים לבקרים. האידיאולוגיה הפרטיקולארית היא מטאפורה לאמת המוחלטת והאמת המוחלטת היא מטאפורה להחלטה פוליטית מנצחת.
יצרנו לנו קולוסאום מטפורי בו אנו משליכים בני אדם מטפוריים לאריות ולדובים מטפוריים ואנו יושבים על היציעים המטפוריים ומרימים אגודל מטפורי כלפי מעלה כדי לפסוק מטפורית כי הגלדיאטור המטפורי האהוב עלינו מטפורי מתבקש אחר כבוד לתקוע פגיון מטפורית בגלדיאטור המטפורי האומלל שאנחנו שותפים מטפוריים בסילוקו המטפורי מן
העולם הזה שגם הוא לפתע בלי משים שוב אינו אלא מטאפורה אחת גדולה לעולם שאינו קיים אלא בדמיוננו האגדי. וכיוון שהכל מטאפורה, נראה לנו כי הכל מותר, כי התנהגותנו עצמה, אפילו היא נלוזה, אינה אלא בקשת סליחה מכל מי שצריך להבין סוף כל סוף מה ההבדל בין מטאפורה למה שהמטאפורה אומרת, אם היא חטא היא אוטומאטית בקשת מחילה על החטא, כי היא בכלל לא יכולה להיות חטא כשהחטא עצמו אינו אלא מטאפורה לטענה של מי שאינו מסכים איתך.
אך ישראל אינה מטאפורה. היא הדבר כשלעצמו. וכל ישראלי אינו מטאפורה. הוא אחיך לאזרחות, או אחיך לאמונה, או אחיך כאדם. המשפט אינו מטאפורה אלא הדבר כשלעצמו. בלעדיו איש את רעהו חיים בלעו, לא כמטאפורה אלא כדבר כשלעצמו. והסתה אינה מטאפורה אלא הדבר כשלעצמו. והאחריות אינה מטאפורה אלא הדבר כשלעצמו שבלעדיה מוליכה הלשון כדבר כשלעצמו את התפוררות האחריות כסכנה קיומית, והסכנה היא הדבר כשלעצמו והקיום הוא הדבר כשלעצמו.
שרדנו את הנוראות כשלעצמן בכוחות נפש שידעו לטפח את התקווה כדבר כשלעצמו. מעולם לא עשינו את חיינו משל. קראנו להם בשמם. את קידוש השם בשמו. את הבינה בשמה. את חוש המידה בשמו. את המצווה בשמה. את החטא בשמו. ואפילו את האיפוק, את הריסון העצמי, במעשה ובפה קראנו בשמם. וכל אימת שחדלנו לחיות בעבר כשלעצמו בו עשינו את דרכנו הקשה עד הנה ועשינו אותם מטאפורה, נפלנו, על אם הדרך, חברים לדעה ויריבים לדעה כאחד, ולא הגענו עם מי שהגיע עד הלום לחיות כאן במחלוקת שמקיימת אותנו, את חיינו כדבר היחיד כשלעצמו.
