כמי שמתגורר בסמוך לכיכר רבין בתל אביב, יוצא לי לחזות לעיתים קרובות בהיערכות המשטרה לאירועים המוניים. התחושה המתקבלת היא, שמשטרת ישראל יודעת להילחם בפשע - בתנאי שהוא עלול להתבצע במקומות בהם היא נערכת; הבעיה שלה היא עם פושעים שמעזים - למרבה ההפתעה - לפעול הרחק מעיניהם של השוטרים.
פיגוע הדקירה במצעד הגאווה בירושלים (30.7.15) מוכיח, שאפילו לזה המשטרה לא מסוגלת להיות מוכנה. הייתה שם פריסה, היו שם שוטרים, היו שם ניידות - ומפגע בודד הצליח לפגוע בשישה בני אדם לפני שנתפס. ומה אם היה לו תת-מקלע ולא סכין? ומה אם זו הייתה חוליית טרור? הרי המחיר היה איום ונורא פי כמה. האירוע הזה עלול היה להסתיים במספר גבוה של הרוגים, רק משום שהשוטרים לא באמת היו מוכנים שיקרה משהו חריג.
בעצם, למה ללכת רחוק? ישי שליסל ישב בכלא עשר שנים בדיוק על אותו מעשה. הוא שוחרר לפני שלושה שבועות ואמר בפרהסיה שבכוונתו לחזור על הפשע. המשטרה לא ראתה ולא שמעה. המודיעין שלה לא חשב ולא ידע. כל מה שהיו צריכים לעשות, הוא להקשיב לקווי הנייעס החרדיים; בשביל זה לא צריך שום אמצעי מעקב מתוחכם. כל מה שהיו צריכים לעשות, הוא להביא בחשבון שהפושע הזה לא התחרט; אין ספק שהמידע על כך היה מצוי ברשות השב"ס.
ועוד נקודה. במסגרת המלחמה חסרת הפשרות של ממשלת אנגליה בחוליגנים במגרשי הכדורגל, חייבים הללו להתייצב בתחנת המשטרה המקומית במועד בו מתקיים משחק. כל כך פשוט, כל כך זול, כל כך יעיל. אם הם לא באים - שולחים שוטרים לעצור אותם והם צפויים למאסר. את האמצעי הזה צריך להפעיל גם אצלנו, כלפי כל מי שעלול לסכן את שלום הציבור באירועים המוניים - כמובן באישור של בית המשפט ובצורה מידתית. אם הכלי הזה לא קיים בחוק, צריך ליצור אותו מיד. ואם הוא קיים - שמישהו יסביר מדוע לא הפעילו אותו על שליסל.
השורה התחתונה: פשע השנאה במצעד הגאווה מלמד שוב, שמשטרת ישראל היא גוף כושל שמתקשה למלא את המשימות הפשוטות ביותר. הכשלים כאן עברו לכל הרוחב: ממודיעין שאינו מתפקד, דרך פיקוד שאינו מפעיל מחשבה ועד שוטרים בשטח שאינם מגיבים במהירות הדרושה. זו המשטרה שהותיר אחריו
יוחנן דנינו, כך נראה במציאות ה"מפנה" הגדול שלו. זו המשטרה שזקוקה לניעור יסודי, מן המסד ועד הטפחות. זו המשטרה שזקוקה במהירות למפכ"ל חדש שיבוא מחוצה לה, יעשה סדר וישלח הביתה כל שוטר שקרן ורשלן. אחרת, הפיגוע הבא יהיה חמור עוד יותר.
