סבן נגד מדינת ישראל

פרשת "הסוס הטרויאני" חוצה גבולות ויבשות. היא עלולה עתה לגרור נזק כבד לא רק לבכירים בחברות שהעסיקו חוקרים פרטיים, בין שהזמינו מהם מפורשות את התוכנה האסורה ובין אם לאו, אלא גם לחברות עצמן.

המשטרה חוקרת עתה עשרות בכירים, וסביר להניח כי נגד אלה שפעלו תוך רשלנות, או חמור מכך - הזמינו את עבודת הריגול האסור באמצעות הסוס הטרויאני, יוגש כתב אישום. את הנזק הכספי הישיר לחברות עצמן, ובמיוחד הנזק התדמיתי, קשה עתה להעריך. מה שכן ניתן לדעת בימים אלה: איש אחד לפחות, המיליארדר חיים סבן, מרגיש שיצא פראייר גדול. הוא שילם מחיר שנחשב "מלא" ואולי אף גבוה, עבור "הכלה", ועתה מתברר לו ש"הכלה חוללה" ערב החופה.

בענף התקשורת קיים חשש רב מפני העתיד לבוא. ניתנת האמת להאמר, כי חלק מהחברות הנגועות בפרשה, חשופות עתה לתביעות ענק או אף לסיכון כפול, כפי שנבהיר להלן. אחת מהן, ולמעשה העיקרית שבהן, היא חברת בזק: בכירים משלוש חברות-הבת שלה נגועות בפרשה - חברת בזק בינלאומי, חברת פלאפון וחברת Yes. בכירים משלוש חברות אלה ריגלו, על-פי החשד, באופן בלתי חוקי אצל המתחרים וגרמו בכך נזק עסקי עצום. על סדרי הגודל בהם מדובר, ניתן ללמוד מתביעה שהגישה השבוע HOT נגד Yes בדרישה למנות כונס נכסים לחברה בשל הנזק שגרמה.

אחת הסוגיות המרכזיות העומדת עתה על הפרק היא: מה דינה של עסקת בזק, והאם תאלץ קבוצת אייפקס-סבן-ארקין, למרות הגילויים האחרונים, לשלם את מלוא התמורה עליה התחייבה תמורת רכישת גרעין השליטה בחברה.

כידוע, ביום 9.5.05 הוכרע המכרז לרכישת בזק. במסגרת העסקה, ולאחר התמחרות, רכשה קבוצת אייפקס-סבן-ארקין 30% ממניות חברת בזק בסכום כולל של 972 מיליון דולר (4.237 מיליארד ש"ח). על-פי מחיר זה קיבלה המדינה מחיר המשקף שווי של כ-3.2 מיליארד דולר עבור החברה כולה. הקבוצה הרוכשת כוללת, כידוע, קבוצה בראשה עומד חיים סבן - S.C.G (חיים סבן), קרן Apax וארקין תקשורת (מורי ארקין).

אין ולא יכול להיות ספק: בעת שבוצעה העסקה, ובמהלך החודשים שקדמו לכך, היתה המשטרה כבר בעובי הקורה. חוקרי מפלג הונאה תל אביב כבר ידעו פרטים על החוקרים שביצעו את המלאכה המלוכלכת ועל המנהלים שהזמינו לכאורה את העבודות האסורות ו/או למצער, על כך שהחברות הנ"ל העסיקו את החוקרים, ואלה השתמשו בסוס הטרויאני כדי להשיג מידע שלא כדין. למרות זאת, המידע הזה - שיכול שיש לו השלכה עצומה על מחיר העסקה - לא נמסר לציבור בכלל, לאותם גורמים בפרט שהתמודדו על רכישת בזק, ובטח שלא לרוכשים - קבוצת אייפקס-סבן-ארקין. סביר להניח, כי כמו כל איש עסקים סביר, אותם רוכשים היו דורשים לפחות שיפוי מפני נזקים אפשריים. זו דרישה סבירה שהיתה נענית, קרוב לוודאי, כמו במהלך עסקים רגיל בין חברות.

מסירת המידע מתחייבת במיוחד נוכח מעמדה של המוכרת, היא מדינת ישראל: המדינה פעלה כאן בכמה זרועות: זרוע אחת חוקרת (משטרה, פרקליטות), וזרוע אחרת מוכרת (רשות החברות הממשלתיות, משרד האוצר). האוצר ומשרד התקשורת טוענים עתה: לא ידענו על החקירה.

מכרז בזק טופל כידוע על-ידי הגורמים הבכירים ביותר במשרדים הנוגעים בדבר. מלבד השרים (בנימין נתניהו, דליה איציק), טיפלו במכרז: אבי בלשניקוב, מנכ"ל משרד התקשורת; אייל גבאי, מנהל רשות החברות הממשלתיות; עו"ד דידי לחמן-מסר, המשנה ליועץ המשפטי לעניינים כלכליים פיסקליים. המדובר, כאמור, בשלושה גורמים היודעים היטב את המלאכה. סביר להניח כי המידע על אודות החקירה היה לפחות בידי הפרקליטות, במסגרתה פועלת עו"ד לחמן-מסר. הכיצד קרה, אפוא, שהמידע הזה הוסתר? הנימוקים הנ"ל שנועדו כביכול לשכנע את הרוכשים, משחקים דווקא לידיהם. שכן עצם ההסתרה מלמדת על כך שהקונים לא יכלו לגלות זאת בבדיקת עסקי/נכסי החברה.

משרד המשפטים מסר בשמה של הפרקליטות: "בין רשויות אכיפת החוק מתקיים מידור לגבי נושאים הנמצאים בחקירה. נדגיש כי במקרה זה, מימלא לא היה בידי משרד המשפטים ורשויות התביעה כל מידע על מעורבות כלשהי של חברת בזק בפרשת הסוס הטרויאני. הדברים התגלו רק בשלב החקירה הגלויה שהחלה לאחר תהליך ההפרטה".

נודע לי, כי באמצע השבוע פנו פרקליטי הקבוצה אל רשות החברות הממשלתיות שריכזה את המכירה בשם מדינת ישראל, ובו דרישה שמשמעותה היא: להפחית את מחיר העסקה. הצדדים לעסקה שומרים על סודיות מוחלטת בנושא זה. אולם נודע לי, כי המכתב כולל "רמז עבה" לפיו נפקות העסקה בסכנה, שכן המחיר שניתן למדינה עבור המניות ניתן בהנחה/הבנה שהמדינה מוסרת "גילוי נאות" על עסקי החברה. אחד הבכירים בקבוצה אמר לי, כי העסקה בוצעה על-אף חוסר הוודאות העצום הקיים בתחום התקשורת, ולמרות הזגזגנות במדיניות הממשלתית בתחום זה מצד הממונה על ההגבלים העסקיים, אולם איש לא שיער בנפשו שמתחת לפני השטח השאירו מטען ענק בלא לגלותו. השבוע התברר, כאמור, כי המדינה לא רק שלא נתנה גילוי נאות, ולא רק שלא רמזה על-כך בכל התקופה שבוצעה "בדיקת נאותות", אלא שהיא אף הסתירה מידע שהיה ברשותה - היא החקירה הפלילית. בשל זאת עומד להיות בקרוב קרב משפטי מעניין מאוד, אותו יובילו בשמה של הקבוצה הרוכשת עו"ד מיכאל צלרמאיר, ועו"ד ואהוד סול.

בקבוצת אייפקס-סבן-ארקין כועסים מאוד. גורם בכיר המטפל בעניינים הנ"ל אמר לי, כי במצב שנוצר - עסקי הקבוצה, השוטפים, עלולים להיפגע בפועל גם בזמן הקרוב: גם אם לא תהיה פגיעה כספית - כאשר כל המנהלים נמצאים תחת חקירות, במעצר, או במעצר בית, כיצד אפשר לנהל את החברות? כיצד אפשר לדאוג לעסקים השוטפים? מי יקנה מהמדינה עסקים, כאשר מתברר שאפילו במכרז כה גדול הוסתר מידע מהקונים? לא בכדי, אמר לי אותו גורם, הזהיר נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, כי הפרשה עלולה להרתיע משקיעים זרים מלהשקיע בישראל.

האם תסכים הקבוצה להקלות מצד הרגולטור, כפיצוי בגין הסתרת המידע? נודע לי, כי הקונים שוללים זאת בתוקף. הטעם לכך פשוט: הם מתעניינים במיוחד בכסף שלהם ופחות בכספי החברה. הם עומדים לדרוש הפחתת התשלום עליו התחייבו לשלם תמורת רכישת המניות של בזק. גורם בכיר אמר לי, כי חיים סבן, אישית, "מרגיש פראייר" ובכוונתו להאבק גם במחיר של פיצוץ העסקה.

השבוע נשטפה התקשורת בתיאורים מדאיגים על הפריצות הקיימת והקלות הבלתי נסבלת של פריצה למאגרי מידע עסקיים. אצבע מאשימה הופנתה כלפי כל מי שמעורב בפרשת הסוס הטרויאני. נטען, כאילו מדובר בפריצות חסרת תקדים בהיקפה ובתיחכומה. אך ניתנת האמת להאמר: אין מדובר בתקדים, במיוחד לא בכל הקשור להיקף התופעה.

סוד גלוי הוא - ואת זאת יודע היטב כל עיתונאי מתחיל העוסק בתחקירים - כי כיום ניתן להשיג "סדינים" (היינו: פלטי מחשב), כמעט ללא הגבלה. כך גם דוחות אחרים, פרוטוקולים מישיבת הדירקטוריון בחברות, החלטות פנימיות, יוזמות/תוכניות עתידיות, ומה לא. הכל עניין של מחיר. כל עיתונאי יודע, כי מידע כזה מסתובב כל הזמן ומועבר לבעלי עניין. גם עיתונאים מקבלים מידע רב, שהושג בדרכים שונות, וזה משמש לפרסום ידיעות וסקופים לא מעטים. מיותר כמעט לציין, כי מידע רב שהוצא ממאגרי מידע שונים, חשוף לשימושים בלתי כשרים.

המדינה עצמה, על זרועותיה השונות, חוטאת בכך פעמים רבות. הנה, לדוגמא: בתחילת השנה חשפנו כאן, כי הפרקליטות העבירה בטעות/רשלנות, לעורכי דין ולגורמים נוספים, אלפי תיקים של תורמי זרע ושל נשים שעברו טיפולי הפרייה, המסמכים הועברו במסגרת ההליכים שנוהלו נגד פרופ' ציון בן-רפאל. בכך הפרה וסיכנה הפרקליטות את פרטיותם של המטופלים והתורמים.

והנה, למרות שחלפו חמישה חודשים, ולמרות שהפרקליטות, ובראשה פרקליט המדינה ערן שנדר, הבטיחה לפעול כדי לתקן זאת, הפרקליטות לא עשתה את המינימום ההכרחי: לאסוף בחזרה את אותם תיקים, כדי שסודם ופרטיותם של אלפים לא יחולל. מה לנו, אפוא, כי נלין על מנהלים וחוקרים פרטיים הנוהגים כך "רק" בשל בצע כסף.