אמנון ליפקין-שחק. יליד 1944, ישראל.
למד בפנימיה הצבאית בבית הספר הריאלי בחיפה. בוגר החוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב. התגייס לצה"ל ב-1962, התנדב לצנחנים, יצא לקורס קצינים בחיל רגלים והתקדם בשירותו בחטיבת הצנחנים. שירת מדרגת מ"כ ועד דרגת מפקד חטיבה. בוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה (פו"מ), המכללה לביטחון לאומי וקורס לפיקוד ומטה במארינס בארה"ב. נשוי, אב לחמישה.
עבר הסבה לשריון ושירת כמפקד אוגדת מילואים וכמפקד אוגדת שריון סדירה. במלחמת ששת הימים פיקד על פלוגת צנחנים. במלחמת יום כיפור שימש כסגן מפקד חטיבת הצנחנים תחת פיקודו של אל"מ עוזי יאירי שנהרג בקרב. לחם בחווה הסינית. במבצע ליטני פיקד על חטיבת הצנחנים. במהלך מבצע שלום הגליל פיקד על אוגדה. בסיום המבצע פיקד על גיזרת ביירות והרי השוף.
ב-1983 הועלה לדרגת אלוף ומונה לתפקיד אלוף פיקוד מרכז. בפברואר 1986 מונה לראש אגף המודיעין במטה הכללי. במארס 1991 מונה לסגן רמטכ"ל ולראש אג"מ. בינואר 1995 הועלה לדרגת רב אלוף ומונה לראש המטה הכללי ה-15 של צבא ההגנה לישראל.
ליפקין-שחק נושא שני עיטורי עוז, שהוענקו לו על תושיה בפעולה, אומץ לב, מנהיגות ודבקות במטרה. בעיטור אחד זכה ב-1968, בזכות חלקו בפעולת כראמה, בה נלחם וחילץ נפגעים למרות שנקלע לשטח אש חשוף ולמרות הפגיעות הקשות בחייליו. בעיטור השני זכה ב-1973, בזכות חלקו במבצע אביב נעורים - בו עמד בראש כוח שפשט על מפקדת החזית העממית לשחרור פלסטין בביירות ופוצץ אותה, למרות הפגיעות באנשיו והיעדר אפשרות לקבל סיוע.
במאי 1998 סיים את תפקידו כראש המטרה הכללי בצה"ל.
בראשית 1999 השתתף בייסוד מפלגת המרכז ועמד בראשה. ערב הבחירות לכנסת ה-15 הסיר את מועמדותו לראשות הממשלה. במקומו נבחר
יצחק מרדכי (שנחשב אז לבעל הסיכויים הגבוהים יותר לנצח בבחירות מול
בנימין נתניהו).
במאי 1999 נבחר ליפקין-שחק לכנסת ה-15 ברשימת מפלגת המרכז. באוגוסט 1999, עם כינון הממשלה בראשות
אהוד ברק, הוא מונה לשר התיירות. ב-2000, לאחר התפטרותו של יצחק מרדכי, מונה בנוסף לשר התחבורה.
במרס 2001 סיים את תפקידיו בממשלה. במקביל התפטר מהכנסת ויצא לעסקים פרטיים. באפריל 2001 מונה ליו"ר תה"ל ולדירקטור בקבוצת קרדן (החברה-האם).
בדצמבר 2012 נפטר לאחר מחלה קשה.
