|   15:07:40
דלג
  רפי לאופרט  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל

מסע הדה-לגיטימציה הערבי נגד ישראל

נקודת המוצא של המאבק, כפי שאני רואה זאת, היא שמטרת-העל הערבית לא השתנתה מאז החל המאבק נגד הציונות ברבע האחרון של המאה ה-19 מראשיתו הוא מתמקד במניעת הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל ולאחר שהוקמה - בהכחדתה
25/08/2015  |   רפי לאופרט   |   מאמרים   |   ישראלי-ערבי   |   תגובות
מטרת-העל הערבית לא השתנתה [צילום: Aaed Tayeh/Flash 90]

גורם מדרבן לכתיבת רשימה זו היה מאמרה של הד"ר רבקה שפק ליסק": "מדוע העולם כולו נגדנו?" [1]. במאמרה מנסה ד"ר שפק ליסק להתפלמס עם העמדות והמנטרות הערביות, שיעדן הוא לגבות את הפוליטיקה הערבית העויינת והאגרסיבית נגד התנועה הציונית ונגד הביטוי המדיני המובהק שלה - מדינת-ישראל.

המאמר משקף גישה שכיחה במקומותינו, שהשליכה את יהבה על מאבק רעיוני מול שוללי הלגיטימיות הישראלית, שעיקריו עמדה מתגוננת, מתנצלת ומסבירה. גישה זו מצטיינת ברצון ברור לנהל "דיאלוג" א-סימטרי עם התעמולה הערבית הארסית, השקרית והמסלפת: הם ממציאים סיפורי בדים ואנו מנסים לסתור סיפורים אלה. אולם התעמולה הזדונית נגד ישראל אינה מעוניינת בהדברות מסוג זה. זאת נועדה לטייח עובדות ולעוות רעיונות וכוונתה לנוון ולהעלים את הנרטיב הישראלי ולטעת בדעת-הקהל המערבית, דעות ועמדות המשרתות את היעד הפוליטי הערבי - הכחדת ישראל.

נקודת המוצא של המאבק, כפי שאני רואה זאת, היא שמטרת-העל הערבית לא השתנתה מאז החל המאבק נגד הציונות ברבע האחרון של המאה ה-19. מראשיתו הוא מתמקד במניעת הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל ולאחר שהוקמה - בהכחדתה;
המטרה היא אחת, הדרכים שונות ומגוונות. משנכשלו הניסיונות הכוחניים של המדינות הערביות, פחות או יותר בעקבות תוצאות מלחמת יום הכיפורים (1973), עברה האסטרטגיה הערבית לשימוש בטרור.

לאחר כישלון האינתיפאדה השנייה העקובה מדם (2005-2000), אומצה גרסה אסטרטגית שמבוססת על "גישה עקיפה" בנוסח חדש - לא עוד תקיפה כוחנית חזיתית. הגישה החדשה מבקשת לטשטש, למחוק, לקעקע ולהזים כליל את הנרטיב היהודי- הלאומי-הציונות - באמצעות דה-לגיטימציה פוליטית. זאת מבקשים הערבים להשיג בהתבסס על הכחשה טוטלית של הלאומיות היהודית ושל הממלכתיות היהודית בארץ-ישראל. הכחשה זו חותרת למחיקת היהדות כלאום מן התודעה, לשכתוב היסטוריה היהודית בארץ-ישראל כעובדה ולטשטוש הנוכחות היהודית הממלכתית בארץ-ישראל במשך כ-1,200 שנים כמעט ברציפות עד לחורבן הבית השני.

ההתקפה מנסה למחוק את הקשר שבין העם היהודי דהיום עם העם היהודי הריבוני דאז ולטשטש את מגוון הזיקות הבלתי-נדלה ובלתי-נפסק שבין יהדות, עם-ישראל וארץ-ישראל. בהשראת הפוסט-מודרניזם וגלגולו המסולף המכונה פוסט-ציונות, הפך מסע שקרים, סילופים ועיוותים זה, לתפיסה כוללת, שרבים משונאי ישראל - ערבים, אנטישמים, גזענים ואידיאולוגים מופרעים - עושים בו כיום שימוש אקטיבי להצדקת שנאתם ודו-פרצופיותם המוסריות.

בד בבד עם האופנסיבה המושגית, עוסקת האסטרטגיה הערבית ה"חדשה" בניכוס העבר הארץ-ישראלי לעצמם, וביצירת דימוי שקרי וזהות מסולפת שלהם עם עמי הארץ העתיקים ובהרס כל העדויות - ארכאולוגיות, דוקומנטריות, מבניות ונרטיביות שמעידות אחרת. פוסט-מודרניזם ופוסט-ציונות הם מחלות מערביות, שמתחזות ליצירות רוחניות נעלות.

המפתיע והמדאיג ביותר בתהליך "המתקדם" הזה הוא התנהלותה של האקדמיה במערב, שהפכה מהיכל פלורליסטי של רעיונות מתקדמים (באמת), לכנסיה שחורה של דעות ועמדות אנטישמיות ובלתי-סובלניות בעליל. המערב הוא מקור הרעיונות הפוסט-ציוניים והוא גם מקור הפיכתם לנשק אנטישמי, שבהדרגה מחליף את הנציונל-סוציאליזם של גרמניה הנאצית - תחילה באירופה וכיום גם בארה"ב. המוטציות הרעיוניות והמעשיות שואבות עוצמה וחיזוקים מכסף ערבי שמקורו בעושר הנפט ומדעות ועמדות פוליטיות-כלכליות אינטרסנטיות. הן מסתייעות ב"עייפות" אירופית מן הנטל המוסרי שהשיתה עליה שואת יהודי אירופה שחלקם רב בה. לאחרונה מתוגבר ומועצם העיוות המערבי הבסיסי על-ידי משקלה הפוליטי והפונדמנטליסטי של ההגירה המוסלמית המסיבית לתוך אירופה והשתלטותה על הפוליטיקה האירופית.

ההתפתחויות שתוארו לעיל בקיצור נמרץ, באות להדגיש את העובדה שהוויכוח הישראלי עם העולם הערבי, עם המנטרות האנטי-ציוניות שבנה ועם הדעות הקדומות והאמוציות הישנות והשכיחות באירופה שאותם עורר וחידש, אינו יכול ואינו צריך להסתפק בתחום האינטלקטואלי. הוויכוח האינטלקטואלי הטהור כבר מאחורינו ובמאבק זה הפסידה ישראל זמן יקר והזדמנות פז להתמודד מול התהליך בעודו באיבו מתוך סיכוי טוב לצאת ממנו מנצחת. לכן, הגישה שמאופיינת על-ידי מאמרה של הד"ר שפק ליסק, נראית בעיני כיום כשיחוּת דברים לריק. את המשוכנעים היא אינה צריכה לשכנע והלא-משוכנעים, ברובם, כבר אינם בוחנים את הדברים בחינה רציונלית ואינטלקטואלית; השכל הישר כבר אינו מרכז הכובד בשיח זה.

הטענה הבסיסית שלי היא, אפוא, שהבעיה אינה ולא הייתה אף פעם שאלת האמת ההיסטורית. מי שזוכר את ימי המדינה הראשונים, יודע שהעולם המערבי שמולו מתנהל עיקר המאבק הרציונלי, שלט אז באזור, הכיר היטב את ההיסטוריה האזורית ואת ההיסטוריה היהודית וקיבל את עמדת הציונות בדבר זכותו של העם היהודי למדינת לאום בארץ-ישראל. את הוויכוח בין הציונות לערבים, פתר אז העולם באמצעות תוכנית החלוקה, שהערבים דחו מכל וכל.

זו נקודת מוקד להמשך הדיון והשאלה הראשונה והמיידית הנגזרת ממנה היא מדוע שינה העולם או צמצם ומיתן מאוד את הסימפטיה הישנה שלו לתנועה הציונית ויסודותיה ומה מניע אותו כיום להציג עמדות אחרות ופחות אוהדות?

על חלק מהדברים כבר עמדתי לעיל. לדברים הקודמים יש להוסיף שני נימוקים חשובים:

א. ה"פרלקסה" בראיית הסכסוך, שעיקרה הפיכת הסכסוך מבעיה ישראלית-ערבית, לבעיה ישראלית-פלשתינית.

ב. השגיאות שלנו, בעיקר הרדיפה הישראלית אחר "פתרון עכשיו", כמעט בכל מחיר.

ה"פרלקסה"

מבטאת שני שינויים מעשיים שחוללו שינויים תודעתיים בדעת הקהל המערבית. שינוי אחד הוא הניצחון הצבאי האדיר של ישראל במלחמת ששת הימים (1967), שחולל מהפך בתדמית הישראלית בעולם, בשתי פאזות.

פאזה ראשונה - מיידית, השפעת התדהמה מתוצאות המלחמה;

ופאזה שנייה - תהליכית, התפתחות מודרגת של שינוי דימוי שבו ישראל אינה נתפסת יותר כדוד הקטן ו"המסכן" שנלחם על חייו מול גוליית הערבי.

מכאן ואילך ישראל היא מדינה חזקה צבאית, מתקדמת כלכלית, בעלת רמה מדעית משובחת ומשתבחת, צומחת דמוגרפית ועושה חייל בכל תחומי החיים; היא אינה זקוקה יותר לרחמים. העולם אוהב מסכנים הוא אוהב עוד יותר יהודים מסכנים והוא אוהב הרבה פחות יהודים חזקים וגאים. זהו ציר אחד של תפנית שישראל כשלה בהבנתו מבעד זמן ובהתאמת מדיניותה ועמדותיה להשלכותיו.

השינוי השני קשור בהערכות חדשה של הערבים למאבק בישראל, שנבנתה על הבנה ערבית נכונה של השלכות השינוי הראשון. מול ישראל "החזקה", הציבו הערבים אחרי 1967 את אש"ף [2], את "הנכבה" ואת אגדות הפליטים המסכנים. על נרטיבים אלה הם שמרו בקפידה רבה, ועסקו בטיפוחם והעצמתם בדרכים שונות, כששימור הפליטים במחנות ואי-שיקומם במתכוון, מצביעים על כוונתם האמיתית.

את המאבק הצבאי של הקלאסי החליפו בפעילות טרור ואת הטרור העטו במחלצות של מאבק לשחרור. למהלכים אלה נלוו צעדים מדיניים וכלכליים משותפים לגוש הערבי ולעיתים לגוש המדינות המוסלמיות. פותחו מסעות הסברה אינטנסיביים שבהם שולבה תקשורת מגויסת וניקנו ארגונים בינלאומיים, מוסדות אקדמיים ומשרדי יחסי-ציבור באמצעות תרומות ומלגות נדיבים בכספי תמלוגי הנפט.

בשיטתיות ובהתמדה בנו במשך שנים את הנרטיב החדש שבו ישראל היא גוליית הגזלן והפלשתינים הם דוד "המסכן" והנשדד. למעשה, לא השתנה שום דבר מהותי במאזן הכוחות הכולל בין ישראל לערבים אפילו כיום. האסימטריה הבסיסית עדיין קיימת ופועלת: כ-250 מיליון ערבים, על שטח הגדול של כ-12 מיליון קמ"ר, מנהלים מאבק נגד זכות הקיום הריבונית של העם היהודי, שמחציתו - כ-6.5 מיליונים - יושבת בישראל, על כ-25,000 קמ"ר.

את האופנסיבה הערבית רבת-השנים גיבו בהמשך הדרך טיפשים ישראלים מתוך שמנה וסלתה של האליטה החברתית שלנו. חלקם פעלו בשירות הערבים מחוסר הבנת תוצאות מעשיהם או התעלמות נבזית מהם וחלקם מתוך כוונת מכוון, כשהם מגבים כך את מחזה-ההונאה הערבי וממקסמים את יעילותו לרעת ישראל [3]. שינוי בולט בעוצמת היפוך הגישה חל כ-20 שנה מאוחר יותר, בעקבות שני אירועים:

א. הסכמי אוסלו.
ב. השתלטות האיסלאם הערבי על אירופה ומדיניותה, וגלישת ההשפעה לארה"ב בהשראת ממשל אובמה והרדיקלים הדמוקרטים.

את ארבע השנים האחרונות באזורנו מאפיין ה"אביב הערבי", שהחל כתופעה חיובית עממית רחבה, שביקשה להחליף משטרים דיקטטוריים ומושחתים במשטרים ליברליים, דמוקרטיים ומושחתים פחות. במגמה החיוביות חלה תפנית שלילית ועל התהליך השתלטו כוחות איסלאמיים פונדמנטליסטים, שרואים במערב ובישראל אויב. למרות ההתפתחויות הדרמטיות באזור מאז תחילת ה"אביב הערבי" והמשך הסירוב הערבי להכיר בישראל כמדינה יהודית ולהשלים עימה, נותר המערב נאמן לראיה שגיבש בתקופת הסכמי אוסלו ובהשראתם ביחס לסכסוך הישראלי ערבי.

פער-עמדות שהתפתח סביב הגישות השונות בין ישראל למערב בראיית תמונת המציאות האזורית, העצים את החיכוך בין ישראל "לעולם המתקדם" ותרם לחיזוק נוסף של העמדות הערביות [4].

השגיאות שלנו

בעוד היהודים חיפשו תמיד פשרה מדינית עם הערבים ובמסגרת זו גם הסכימו לתוכנית החלוקה ב-1947, נקטו הערבים תמיד עמדות בלתי מתפשרות ובין היתר דחו מכל וכל את תוכנית החלוקה.

קווי הפסקת האש של 1949, נקבעו גם הם מתוך רעיון של צורך בפשרה מדינית עם הערבים. לימים, בעקבות הסרבנות והתוקפנות הערבית, הגדירו רבים ביישוב חלק מהתוואים שלהם הסכימה ישראל במלחמת השחרור, כשגיאות. הגדיל לעשות בן-גוריון עצמו, כשקבע שאי-כיבוש ירושלים המזרחית במלחמת העצמאות, הוא בכייה לדורות.

גם במלחמת ששת הימים, נהגו מנהיגי המדינה בהתחשבות כלפי הערבים במטרה לקדם הסדר מדיני והגדיל לעשות בכך דיין, שר הביטחון דאז והאיש החזק בממשלת ישראל, כאשר התיר לכ-400 אלף פליטים שברחו מאיו"ש לירדן לחזור, בתקווה שהדבר יקרב מו"מ מדיני. במקום מו"מ מדיני קבלה ישראל את "שלושת הלאווים" של וועידת חרטום 1967. [5]

הרפיון והתבוסתנות בציבור הישראלי שהלך והתברגן, גברו לאחר מלחמת יום הכיפורים ובהשפעתה. התחושה, במיוחד בשמאל הישראלי שעמד בראש המדינה כאשר התרחש המחדל הגדול של אותה מלחמה, שיש לחתור לשלום גם במחיר של פשרות, הפך מאסטרטגיה מדינית לכורח פסיכולוגי אובססיבי - "שלום עכשיו" כמעט בכל מחיר. במקום נורמליזציה והדדיות ביחסי מדינות בין ישראל לערבים, הפכה האובססיה של חוגי השלום לכורח ישראלי חד-צדדי וכמעט קיומי.

ההונאה הערבית קיבלה חיזוקים מתמידים מחוגי "הנאורים" בישראל, בדמות הונאה ישראלית משלימה. ככל שגברו הקולות הללו בישראל, כן גברה עקשנות הערבים. ככל שחודדה חולשת-הדעת הישראלית, התחזקה הדעה אצל ידידים ואויבים שישראל אולי נראית חזקה צבאית, אבל היא חלשה נפשית ולחץ מדיני, כלכלי ומוסרי יאלץ אותה לבסוף להכנע לדרישות הערביות.

שיא בהתפתחות שלילית זו היו הסכמי אוסלו (1993). הסכמים אלה היו שגיאה ישראלית קולוסלית, משום שיצרו תקוות-שווא אצל כל הצדדים המעורבים - ישראלים, ערבים וידידי ישראל במערב. הערבים ניצלו היטב את המסרים המבולבלים של ישראל להשפעה על דעת הקהל במערב. מסיבות שונות, שמשפט שלמה ממחיש אותן היטב, נוטים בני-האדם להסיק שמי שמוכן להילחם על עמדתו ולהקריב בעבורה יותר, הוא מן הסתם הצד הצודק. במיוחד נכון הדבר אצל אלו שאינם מתעמקים בנושא המחלוקת, או מעצבים את עמדתם על-פי טעמים שאינם רלוונטים לדיון עצמו.

ככל שהפכו הישראלים את רדיפת השלום לאובססיה במקום למטרה לאומית-מדינית, כך הלכו והתרחקו מן העמדות המסורתיות של הציונות המגשימה, מתודעת הזכויות בארץ ועל הארץ ומתחושת צדקת-הדרך, והתקרבו להכרה מוצהרת באשמה בלעדית בכשלון להשיג הסדר עם הערבים. משהוסר האיום הצבאי העיקרי ב-1967, תפסו את מקום העקרונות הישנים והנכונים, הלקאה עצמית על חטא שלא חטאנו וצורך להצטדק על שישראל עומדת על זכויותיה.

פער-העמדות שנוצר בדעת הקהל העולמית בהשפעת שתי הסיבות הנ"ל: ה"פרלקסה" והשגיאות הישראליות בניהול הלאומי של המו"מ - עומד ביסוד היפוך דעת הקהל העולמית המכביד כיום על ישראל באופן נכר. לא הצדק פועל כאן אלא הדימויים השגויים שאנו שותפים חשובים ליצירתם.


ישראל תוכל לצאת מן הסבך הנוכחי רק אם תחזור לדרך המלך שעיקריה: אנחנו כאן בזכות ולא בחסד. זו מדינתנו ואיננו מתכוונים לעשות ויתורים לדרישות אבסורדיות של הערבים. איומים כוחניים לא ישנו דבר ואם יהיה צורך נלחם על זכויותינו. יש מקום להסדר של פשרה, אבל לא כל פשרה ולא בכל מחיר. ניסיונות לכפות עלינו מהלכים שאינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים הלאומיים הבסיסיים שלנו יושבו ריקם וניסיונות כפייה בכוח רק יובילו לשיפור מצבה של ישראל ולפגיעה אנושה בתוקפיה. העולם מכיר לא רק במסכנים, הוא מכיר גם בחזקים ברוחם ובנחושים.

ישראל חייבת לתקן את הדימויים השגויים תולדת ה"פרלקסה" והשגיאות העצמיות - סימולטנית. רק כך תהיה פעולתה אפקטיבית ומועילה.

המאבק הישראלי ערבי לא יוכרע על דרך השכנוע התאורטי. הוא יוכרע במאבק שיש בו כל המרכבים של מאבק לאומי-אידיאולוגי-כוחני; מאבק של רצונות, מאבק של אורך-רוח ונשימה ארוכה, מאבק שבו ינצח מי מאמין בצדקתו ויוכל לעמוד ולהתמיד בכך טוב יותר לאורך זמן.

הערות

1. ראה: News1 מ-18.8.15 בכתובת.

2. נוסד ב-1964.

3. התנהלות זו של חוגים ישראלים, ביטאה למעשה פרישה דה-פקטו מהאידיאה הציונית הבסיסית וכרסמה בה. לימים, הפכה לחלק אינטגרלי במאבק הפוליטי הפנים-ישראלי, שהתפתח והעצים מאוד אחרי מלחמת יום הכיפורים (1973) והמהפך הפוליטי שבעקבותיה (1977). הויכוח על הפתרון המדיני הרצוי לישראל מול הערבים, הפך בטעות ובזדון לשאלת "ההסדר בין ישראל לפלשתינים", שמעולם לא היה מבודד מכלל יחסי ישראל והערבים. נושא זה הפך במקביל גם לסלע המחלוקת המדינית העיקרי בין ימין לשמאל בישראל פנימה. ניתוח סוגיה זו ראוי למאמר נפרד ולא ארחיב בו כאן.

4. אינני מתעלם מהסוגיה האירנית, אבל ממקד את הדיון הנוכחי ביחסים בין ישראל לערבים. בקונטקסט זה ראוי לציין שאף-על-פי שאירן (השיעית) היא אויבת של המדינות הערביות הסוניות, אין הן מוכנות להתפשר מול ישראל למרות זהות האינטרסים מול אירן. כלומר, לא מדובר בשאלה מינורית בסכסוך, אלא בשאלה יסודית ומהותית שאסור לטאטא מתחת לשטיח.

5. לא לשלום עם ישראל, לא להכרה בישראל ולא לעריכת משא-ומתן עם ישראל.

תאריך:  25/08/2015   |   עודכן:  25/08/2015
רפי לאופרט
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
מסע הדה-לגיטימציה הערבי נגד ישראל
תגובות  [ 12 ] מוצגות   [ 12 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
זה סכסוך דתי
25/08/15 16:55
 
רפי לאופרט
25/08/15 17:40
 
התנהגות גלותית
25/08/15 22:29
2
שאול אבידור
26/08/15 12:58
 
רפי לאופרט
26/08/15 21:25
 
שאול אבידור
27/08/15 10:45
 
רפי לאופרט
30/08/15 19:27
3
יאיר4
27/08/15 16:22
 
רפי לאופרט
31/08/15 12:01
4
שלמה ענבר
2/09/15 10:53
5
קורןנאוה טבריה
2/09/15 11:24
6
הגוי..
20/09/15 15:19
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות   /  ישראלי-ערבי
כולם מכירים את האימרה הלעוסה שלישראל אין מדיניות חוץ, יש רק פוליטיקה פנימית. במשך עשורים כל מה שעשינו בחו"ל היה נגזרת של מאבקים פנימיים, אילוצים קואליציוניים ושאר התפלשויות בביצה המקומית הרדודה. לא עמדנו על האינטרסים של ישראל, לא הצמחנו מנהיגים, לא הייתה לנו אסטרטגיה כלשהי בנושא כלשהו.
גורמי ביטחון בישראל מביעים חשש שהטיל החדש שחשפה אירן יגיע לידי חיזבאללה. הגורמים שצוטטו בקול ישראל אמרו כי הטיל החדש, מדגם פאתח, יוכל להגיע לכל נקודה בישראל אם יגיע לידי ארגון הטרור הלבנוני.
22/08/2015  |  עידן יוסף  |   חדשות
צה"ל חיסל (יום ו', 21.8.15) את ארבעת חברי חוליית הג'יהאד האיסלאמי שירו אמש ארבע רקטות משטח סוריה לעבר רמת הגולן הישראלית ולעבר הגליל העליון.
21/08/2015  |  איציק וולף  |   חדשות
"יהודי ארצות ערב היו פליטים שגורשו ממדינות ערב אחרי הקמתה של מדינת ישראל וחלקם אף נרצחו". אלה ממצאי מחקרו של ד"ר אדי כהן מאוניברסיטת בר-אילן, שהוצגו בסדנת אלפרדו למלחמה הבאה, שהוקדשה לשאלה: מדוע הישראלים אינם מכירים את התרבות הערבית-מוסלמית.
20/08/2015  |  עידן יוסף  |   חדשות
ההצלחה של חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 שינתה את מאזן הכוחות באזור וישראל מבינה היטב את יכולות ההרתעה של חיזבאללה. כך הכריז (יום ו', 14.8.15) ראש ארגון הטרור, חסן נסראללה, בנאום ששודר ביום שישי לרגל יום השנה התשיעי לסיום המלחמה.
14/08/2015  |  עופר וולפסון  |   חדשות
רשימות נוספות   /   ישראלי-ערבי  /  מי ומי  
"בטורקיה דוחפים לפיגועים נגד ישראל"  /  אריאל י. לוין, עידן יוסף
לקיים שת"פ מודיעיני ישראלי-ערבי  /  אריאל י. לוין
"מיליוני ישראלים ייעקרו במלחמה הבאה"  /  עופר וולפסון
אדם נשך כלב  /  ציפי לידר
לכל תוצאה יש סיבה  /  רפי לאופרט
הידוק שיתוף פעולה ישראלי-סעודי   /  רונן יצחק
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
היהודים היוו רוב בעיר למעלה מ-1,000 שנים מהמאה ה-10 לפנה"ס עד 70 לספירה ומ-1850 עד היום - בסה"כ 1188 שנים
דן מרגלית
דן מרגלית
היועצת המשפטית קרעה הלילה את מסכת הצביעות והרמייה והשטיקים והטריקים של בנימין נתניהו ושריו ובעיקר החרדים שבהם    בהרב-מיארי אמרה למאיר פרוש ולמגעילים שעימו כי צריך להגן על האומה ולה...
יוסף אורן
יוסף אורן
אני בטוח ששופטי הפרס בחרו את הספרון "החזאית" כספר הטוב ביותר מאלה שהוגשו לעיונם בשנת 2022, אך גם הטוב מכולם באותה שנה לא היה כנראה מספיק טוב כדי להיבחר כראוי לפרס ברנר
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il