עת לעיצוב כללי משחק חדשים בסוריה

לכאורה, ניתן לסמן אינטרס מוביל משותף לכל השחקנים הזרים המעורבים בסוריה - ארצות הברית, רוסיה, האיחוד האירופי, אירן, ערב הסעודית, טורקיה, נסיכויות המפרץ וירדן - כמו גם למיעוטים בסוריה (הכורדים, הדרוזים, העלאווים ועוד). אינטרס זה, הוא פירוק 'המדינה האיסלאמית' ומניעה בכל מחיר של השתלטותה על סוריה ביום שאחרי אסד. אינטרס משותף זה צריך להוות את העוגן לכינון שלטון מעבר בסוריה, שייצב את המצב בה ויתווה דרך לעיצובה בעתיד. אולם, מסתבר כי לא ניתן לקדם את האינטרסים החיוניים המשותפים למרבית השחקנים, כמנוף לכינון הסדר ביניים בסוריה בחסות אזורית ובינלאומית. מכיוון שכך, מסתבר שלאף אחד מהצדדים לא אצה הדרך להביא לסיום התופעה שנקראת 'המדינה האיסלאמית'.

מעצמות המערב ובראשן ארצות הברית אינן מוכנות לשלם את המחיר הנדרש לשם פירוק כוחות 'המדינה האיסלאמית' כמו גם לשם החלפת משטר אסד - קרי שליחת כוחות לוחמים קרקעיים ("מגפיים בקרקע"), שזו הדרך האפקטיבית היחידה לשנות את המצב. באופן לא צפוי, לעימות מול 'המדינה האיסלאמית' תמורות חיוביות, כמו ערוצי תיאום והידברות עם האירנים וגם עם שחקנים נוספים, שאינם בעלי ברית של ארצות הברית. בנוסף, בשלב זה ארצות הברית ובעלות בריתה אינן ששות לתקוף את 'המדינה האיסלאמית' באפקטיביות הנדרשת, משום שריסוקה עשוי לחזק את שלטון אסד.

אירן, הרואה ב'מדינה האיסלאמית' איום מיידי להגמוניה שלה בעירק, בסוריה ובלבנון, ואף מעבר לכך, חוששת מאוד מהשלכות הלחימה של הקואליציה ב'מדינה האיסלאמית', בין היתר מהאפשרות של נוכחות צבאית אמריקנית נרחבת באזור - בסמוך לגבולה של אירן בעירק, באזור הכורדי ובמזרח טורקיה, כמו גם בסוריה ובירדן. האירנים רואים בחיזוק משטר אסד אמצעי מרכזי לבלימת התפשטותה של 'המדינה האיסלאמית' או השתלטות הגורמים הסונים הקיצוניים, בדגש על הסלפיים-ג'יהאדיים (כמו ג'בהת אל-נוסרה) על סוריה.

שחקנית מרכזית נוספת היא טורקיה, בהובלת הנשיא ארדואן, הנעזרת ב'מדינה האיסלאמית' כבמסך עשן שבחסותו, היא תוקפת והורסת בסיסים של ה-PKK והמחתרת הכורדית בצפון עירק, בצפון סוריה ואף בטורקיה עצמה. בהמשך להפכפכות המאפיינת את דעותיו ותביעותיו, ארדואן הסיר את החלפתו של אסד מראש סדר התביעות הטורקי. אשר ללחימה ב'מדינה האיסלאמית', הוא הבהיר, כי טורקיה תפעל בנחישות נגדה רק כאשר נאטו, בהובלת ארצות הברית, תתגייס למטרה זו במלוא עוצמתה.

עבור ערב הסעודית ונסיכויות המפרץ, אירן היא האויב המרכזי, והתכלית של מדיניותן, היא לצמצם את השפעתה במזרח התיכון, בדגש מיוחד על סוריה ולבנון. חלק ממדינות ערב רואות במאבק הממושך וחסר התכלית ב'מדינה האיסלאמית' כרע במיעוטו, לעומת שתי חלופות גרועות יותר מבחינתן לעתיד סוריה: האחת - דומיננטיות אירנית באמצעות זרועותיה, כמו חיזבאללה בסוריה; השנייה - תפיסת השלטון בסוריה על-ידי גורמים המזוהים עם תנועת 'האחים המוסלמים', או לחלופין סלפיים-ג'יהאדיים, שבהם הם רואים אויב עיקרי במאבקים המתנהלים בתוך המחנה הסוני עצמו. לפיכך, 'המדינה האיסלאמית', היא אמצעי עבורן לעכב ולבלום את שתי החלופות הגרועות - דומיננטיות אירנית או שלטון הקיצונים המוסלמים בסוריה. ההיגיון המזרח תיכוני גורס יצירת השפעה באמצעות כוח ההיזק, ולא באמצעות תרומה חיובית וכוח בנייה. לפיכך, בראיית טווח הזמן הקצר וכתוצאה מהכורח לבחור צד כלשהו כעת, המדינות הסוניות 'הפרגמטיות' מסייעות (או מאפשרות סיוע) צבאי וכלכלי לארגונים הסלפיים-ג'יהאדיים ולאחים המוסלמים, הנלחמים בכוחות משטרו של אסד.

הטרגדיה הסורית מורכבת מהעובדה, שמשטר אסד ו'המדינה האיסלאמית' מנקזים את שני מעגלי העימות בעולם הערבי-המוסלמי: (1) המעגל הבין-עדתי, בין המחנה הסוני, המובל על-ידי ערב הסעודית, לבין המחנה השיעי, המובל על-ידי אירן; (2) מעגל היריבויות בתוך המחנה הסוני, שאינו פחות עוצמתי מזה המתנהל במישור הבין-עדתי, והוא כולל שלושה קדקודים מרכזיים - המדינות 'הפרגמטיות', השחקנים הסלפיים-ג'יהאדיים ותנועת האחים המוסלמים. גם משטר אסד וגם 'המדינה האיסלאמית' הם כלי בידי שחקנים חזקים יותר, הם נהנים מחסינות בשל חוסר הנחישות של יריביהם להביא למיטוטם, כשעצם הקיום של 'המדינה האיסלאמית', בעוצמתה הנוכחית וכן חשש מיצירת ואקום בסוריה מונעים התערבות חיצונית להפלת משטר אסד.

שאלת מפתח שעלתה בכל הדיונים שהתנהלו בין השחקנים המעורבים מאחורי הקלעים, הייתה האם אסד ייאלץ לעזוב את כסאו, או שמא יהיה חלק מההסדר שיגובש לתקופת המעבר כאשר בעתיד, לכאורה, הציבור הסורי יחליט על המתווה של הסדר הקבע. המחנה הסוני בהובלת ערב הסעודית החליט לחבור למדינות המזוהות עם האחים המוסלמים - טורקיה וקטאר - שאינן רואות אופציה שבמסגרתה אסד ישמור על כיסאו גם בתקופת המעבר. לעומת זאת, אירן, שרואה בהישארותו של אסד תנאי שהוא בחזקת 'ייהרג ואל יעבור' מבחינתה, נתמכת על-ידי רוסיה ואף מתואמת עמה. רוסיה מצדה הקשיחה מחדש את עמדתה והיא מגבירה באופן משמעותי את הסיוע למשטר אסד, עד כדי מעורבות צבאית פעילה. המחנה הסוני 'הפרגמטי', שעבורו הפלת אסד הוא יעד מרכזי, חיזק מאוד בשנה האחרונה את כוחות המורדים נגד משטר אסד בצפון ובדרום סוריה. התמיכה בכוחות המורדים בסוריה תימשך עד לשלב, שאסד ייחלש באופן משמעותי ויהווה יותר נטל מאשר נכס עבור אירן ורוסיה. בשלב זה ניתן יהיה לנטרל את יכולת הווטו שלהן לגבי הסדר מעבר, שלא יכלול את אסד בשלטון. בתגובה, לצד תגבור הסיוע הצבאי שהן מגישות לאסד, אירן ורוסיה פועלות לעצב מצב שבמסגרתו ייוותר משטר של מיעוט עלאווי ברצועה שמגזרת החוף הסורי בצפון, דרך חמאה וחומץ ועד דמשק ו"עוטף לבנון".

בפועל, סוריה מפוצלת כיום מבפנים וכן מחולקת לאזורי השפעה של כוחות חיצוניים. עם פריסת הכוחות הרוסיים, גזרת החוף נתונה להשפעתם עד כדי שליטתם באזור; צפון סוריה, בעיקר החבל הכורדי, נתון להשפעה טורקית; הציר המרכזי של סוריה מדמשק לחומץ וגבול סוריה-לבנון נתונים להשפעה אירנית, בסיוע של חיזבאללה; מזרח סוריה הוא אזור לחימה של הקואליציה הבינלאומית שבהובלת ארצות הברית נגד 'המדינה האיסלאמית'.

האזור היחיד, שאף גורם לא הכריז עליו כאזור השפעה, הוא מרחב דרום סוריה, כולל גזרת רמת הגולן. לישראל חיוני לשמור על חופש פעולה מבצעי במרחב זה ובלבנון, ולכן היא נזעקה לאחר שהתברר, כי רוסיה שולחת כוחות ובונה מאחזים צבאיים בגזרת החוף הסורי. זו הסיבה, שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, בליווי הרמטכ"ל גדי איזנקוט, מיהרו לבקר במוסקבה במטרה לגבש הסכמות בדבר מניעת התנגשות בין כוחות ישראלים ורוסיים, בדגש על המרחב האווירי, כמו גם מניעת הגעתם של אמצעי לחימה רוסיים מתקדמים, כגון טילי קרקע אוויר, שיכולים לפגוע בחופש הפעולה המבצעי של צה"ל במרחב לבנון ובדרום סוריה. בנוסף, ישראל חוששת שנשק מתקדם שיספקו הרוסים לכוחות הנשיא אסד יגיע לידי חיזבאללה, בדגש על שטח לבנון. ייתכן גם שישראל בחנה האם דרך הערוץ הרוסי ניתן יהיה להגיע להבנות בדבר כינונם של כללי משחק מול הציר אירן-אסד-חיזבאללה, מתוך הכרה באיום המשותף מכיוונה של 'המדינה האיסלאמית'.

בעת הזו, על ישראל לערוך חשיבה מעמיקה על ההשלכות של שינוי המצב בסוריה והאפשרות שכוחות המורדים הג'יהאדים-סלפים יתנקזו לדרום סוריה - האזור היחיד שנקי מהשפעה פעילה של השחקנים החיצוניים. על ממשלת ישראל להגדיר את מטרותיה ארוכות הטווח בזירה הצפונית, ובכלל זאת הנכונות להילחם על חופש הפעולה המבצעי לשם כינון אזור השפעה ישראלי במרחב של דרום לבנון, רמת הגולן ודרום סוריה.