הכלים נשברו כשרמאללה ביקשה להתקבל לאו"ם כמדינה, ובכך שמטה מתחת לרגליה את בסיס קיומה,
הסכם אוסלו. הואיל ולא ביטלנו אותו בתגובה כמתחייב, בא עכשיו הטרור ובועט אותנו החוצה - בהסתה, בסכינים, בכדורי-מוות.
מ
ממשלה אחראית היינו מצפים להיות מוכנה מזמן - צבאית, כלכלית, מנהלית, הסברתית - לפירוק הרש"פ ולהחזרת השלטון לידינו, מה גם שהליכוד ונתניהו בראשו התנגדו בשעתו לאוסלו בשצף קצף. אולם הממשלה הזאת אחוזת אימה מן הסיכוי הנפלא שנפתח לנו כעת, להקיץ מחלום הבלהות של אוסלו ולפתוח דף חדש. עולם הפוך: במקום שאנחנו נאיים לקחת מהם את אוסלו - מפעל-פיס של הון תועפות ומעמד בינלאומי שנפל בחיק ארגון טרור עלוב, פושט רגל וגולה - הנפל הזה, הלא-יוצלח, של אוסלו מהלך עלינו אימים: מה תעשו בלעדנו?
ממה אנחנו חוששים? לשמאל יש מנטרה: "לנקות את הזבל בשכם!?" ובכן, מי שמנקה היום הוא גם ינקה בעבור כל מי שישלם לו. השאלה הנכונה להישאל היא - האם מבחינה כלכלית ניהול יהודה ושומרון 'גדול עלינו' - אם במסגרת החזרת הממשל הצבאי (שעל-פי אוסלו לא בוטל, אלא רק 'נסוג') ואם במסגרת המועדפת של שלטון אוטונומי, בכפוף לריבונות ישראל. איזו שאלה? אם כלכלת טרום-אוסלו שלנו עמדה בכך, 'אומת הסטארט-אפ' הנוכחית לא תוכל? בכלל - מבחינה כלכלית, ערביי יש"ע (וירושלים) היו תמיד נכס ולא נטל. בעיה חדשה יהוו המוני אוכלי החינם (במדים ובלא מדים) שמשטר הקלפטוקרטיה הפלשתיני גידל במשך הזמן. אולם המשק הישראלי, המתכונן לקלוט מיד 20,000 פועלי בניין סינים, לא יתקשה להציע להם פרנסה יצרנית. תקציב יו"ש ישתחרר מן התשלומים המעיקים של משכורות ופנסיות למחבלים, לשאיריהם ול"פקידים" הולכי בטל בעזה. מבחינה צבאית ההבדל לא יהיה גדול, הלא מאז "חומת מגן" צה"ל בין כך דואג לביטחון ת"א מתוך שכם!. לעומת זאת, הצבא והשב"כ יקבלו פטור מלהגן על אנשי הפתח ברחבי יו"ש.
הבונוס הגדול בהחזרת הרסן לידינו ביהודה ושומרון הוא ההשקעה בשלום, כי רק באמצעות השלטון ניתן לחולל את השינויים בחינוך שהם תנאי לכל שלום עתידי. הקנצלר מרקל מתכננת להכניס שינויים בספרי הלימוד לאחר שמצאו שהם מוטים לרעת ישראל והשפעתם הרעה על דעת הקהל כבר נותנת את אותותיה. לגרמנים יש ניסיון בתחום הזה: הם חוללו את המעבר מן הנאציזם לדמוקרטיה ע"י החלפת ספרי הלימוד, העיתונים, הסמלים, השמות. השינוי בחשיבה הוא שחולל שם מציאות פוליטית חדשה. באותו האופן יחייב פירוק הרש"פ דה-נאציפיקציה של החומר האנטישמי הנלמד שם מן הגן ועד לאוניברסיטאות ושל כל מה שמודפס ומשודר. "מלים הורגות", אומרים אצלנו כשמתכוונים למילים רצחניות של יהודים. החוק האוניברסאלי הזה חל גם על ערבים. מהיכן, אם לא משדי אוסלו ינקו הסוקלים והדוקרים את המוטיבציה לאינתיפאדה החדשה?
מי שחושש, פן תסרב האוכלוסייה להשתלב באוטונומיה חדשה שסמכויותיה לא תיפולנה ממה שיש להם היום, אולם צמרתה לא תאויש ע"י מחבלים וגנבים - מוזמן לקניון מלחה בירושלים או ל
רמי לוי בשער בנימין ובצומת הגוש ולכל מקום עבודה, מלון, מונית, מסעדה, בית חולים בירושלים - לראות בעיניו חיים של שלום למרות הטרור שהתחדש בשוליים, שלום-דה-פקטו שהושג רק משום שלא קדם לו מו"מ ולא קולקל עליו אף גיליון של נייר נקי.
שלא להיות מואשם בנאיביות אוסיף, שהגמילה מאוסלו אחרי דור של אינדוקטרינציה בנוסח ה'שטירמר' תהיה כואבת ויקרה. אולם החלופה לייסורי גמילה יקרה יותר - היא סופנית.
