יום העוני

חג העוני חל היום.

מה זה אומר? שמחלקים מתנות לאביונים? לא, זה בפורים. שמחלקים צדקה לעניים? לא, זה קורה בחגי תשרי בעיקר, שאז אנו רוצים לצבור זכויות ומחלקים לכל מי שמבקש. האם זה אומר שעורכים להם פעילויות שמחות? לא, זה בטח קורה מתישהו. לא היום. היום מדברים על זה.

ומהו באמת יום העוני?

יום שמזכירים לנו שיש עניים בעולם. אחר כך דיונים למה יש עוני. מציינים את זה בכנסת. מדברים, מספרים סטטיסטיקות, מעלים רעיונות, ממנים ועדות, מוציאים כסף ועוד כסף, משלמים משכורות לחברי הוועדות. וישועה אין.

אחר כך מסבירים מי אשם. אחר כך עוד סטטיסטיקות יחסיות לשנים קודמות. בקיצור הרבה כסף וזמן שמושקע בעוני שבכלל עסוק בלחפש לחם לאכול ובגד ללבוש.

איך זה שהעוני כל כך מוכר ובכל זאת כל כך קיים?

לפני כשנתיים בעניין גדול ובגיוס הרבה אנשים חשובים ומיוחצנים נערך משרד הרווחה למלחמה בעוני.

העוני ניצח. בינתיים

השנה יצא יישום הדוח לדרך והוא יעלה למדינה 1.7 מיליארד שקל.

מאחלים להם הצלחה רבה.

אז למה לא מביסים את העוני? מה כוחו?

שאין לו כוח.

וכך הגדיר זאת בשנת 2009 השר משה כחלון שהיה אז שר התקשורת: "כשאתה מוריד קצבאות לגימלאים, זה הכי קל, הם יושבים בבית, בוכים. כשאתה נוגע בבעלי הון, הוא יודע להתמודד, אלה החיים, בגלל זה הם הגיעו לשם".

וכך גם העניים, פושטי הרגל, הזקנים וכל מי שחלש או נחלש ואין לו כוח נפשי. כי נראה שכל הגורמים התאספו על-מנת להביס והם מנצחים. כי זה מה שהם יודעים הכי טוב - לנצח. בגלל זה הם שם.
ותודה לכחלון על התובנה.

אז מה הפתרון? עניים יקרים, תהיו חזקים, תתמודדו, מיצאו דרכים לשרוד, לחם לאכול ובגד ללבוש.

ואם לא? חבל.

עוני זה דבר נורא. לא רק מפני הצורך הפיזי, כי אם בגלל נמיכות הרוח שמובילה לחולשה נפשית, לביזיון, לעליבות. וכבר אמרו חז"ל: "עני חשוב כמת". ולמה? כי מי סופר אותו.

העוני והמחסור מחליש את האדם ומרפט את נשמתו. והריהו כמת ממש.

אז מה בכל זאת טוב בעניין?

עם ישראל הטוב והמיטיב, עמותות הצדקה והחסד.

עוד גוף שעושה חסד עם המדינה וממלא אחד מתפקידיה הרבים.

אבל הבשורה הטובה יותר - יום העוני זה רק היום! מחר כבר נשכח...