|   15:07:40
דלג
  אמציה חן  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך

מלכוד או פתרון למצב

כל עוד יתמיד צה"ל לאחוז במורשת המייסדים, המקבעת את מעמדו כחובבן, בעוד הדרג המדיני חסר אונים בהשפעתו על המתרחש - זולת בחקיקה מגבילה, וביציקת עמודי בטון לחציצה בין שכונות. משתרשת התחושה כי למצב העגום אין וגם לא יהיה פתרון. על-אף זאת, "תדע כל אם עבריה" כי לידינו עוצמה אדירה, וגם ידע רב שנאגר לאחר הכרעת הטרור ב-/2 שעד היום לא נוצל
20/10/2015  |   אמציה חן   |   מאמרים   |   טרור בערי ישראל   |   תגובות
חומת הפרדה בין ארמון הנציב לג'בל מוכבר, ירושלים [צילום: יונתן סינדל / פלאש 90]

באחד מימי ששי בתחילת פברואר 1989 לעת היותי אזרח מהשורה, פנה אלי (מי שהיה סגני בבסיס צאלים) אל"ם שלמה לווין בתפקידו כסגן קשנ"ר, וביקש את הצעתי היכן לרכז ביום ראשון וכיצד ראוי להפעיל את חיילי השריון הנמצאים בחופשת שבת, כדי לאתר את גופתו של אבי סספורטס הי"ד, שנחטף יום קודם בידי החמאס ליד צומת הודיה.

לאחר שהוסיף פרטים לסיבות החטיפה ולניתוח משמעותם, פרשתי בפני השואל היקר והחביב את הצעתי שלהלן: קבל את אישור המטכ"ל לרכז את כלל החיילים מכל החיילות, ופרוס אותם מבית חנון בקצה המזרחי של הגבול ועד הים. ומשם לאורך יום/ ואו יומיים ינוע הכוח דרומה בפעולת סריקה יסודית בואכה הגבול הדרומי ברפיח. לאחר מכן, נייד את הכוח לגבול הדרומי בהרי חברון, ומשם בסריקות מדוקדקות תניע את הכוח צפונה עד קצה השומרון בואכה עמק יזרעאל.

האם בדרך זו נמצא את גופתו של סספורטס? שאל שלמה. ספק אם גופת הנרצח תמצא השבתי. אם כך הגיב שלמה בשאלה, בשביל מה שווה להשקיע מאמץ אדיר שכזה?. בראייה מערכתית השבתי, אין השקעה טובה כמו המהלך המוצע, ובלבד ויתבצע כהלכה. דהיינו כמאמץ כלל צה"לי שיביא לאיתור נשק, פורעי חוק, ובעיקר לשדר הרתעה, משום שרק כך - נתן יהיה, למנוע את החטיפה הבאה.

בסתר לבי ידעתי כי הסיכוי למימוש הצעתי שואף לאפס, כל עוד שלטת במטכ"ל תפיסת ההתגוננות כחליף להכרעה. מה שהומחש במקרה המתואר במאמצים לחיפוש גופת החטוף (לאחר זמן אותר), ובהשקעה בחינוך החיילים להימנע משימוש בטרמפים. בלי דעת כי בדרך זו העביר צה"ל את היוזמה לידי הטרור, שאכן ניצל את חופש הפעולה לחטיפה נוספת, והפעם בעבור שלושה חודשים בצומת ראם (מסמיה), בחטיפה וברצח החייל אילן סעדון הי"ד.

לא בכדי נתפסת התקוממות עממית המשולבת בטרור, כמכת שמיים. לקומץ מקרים בלבד בהיסטוריה האנושית, הצליח צבא סדיר להכריע טרור. ביניהם שמור מקום של כבוד לצה"ל, שהצליח בין השנים 71/72 להכריע הטרור בעזה. ובכך להביא לאורכם של חמש עשרה שנים לפריחה כלכלית ברצועה שספק אם תושביה חוו כמותה מאז ומעולם. אלא מאי, למרות החריג בהכרעת טרור בידי צבא סדיר, לא נמצא ולו צדיק אחד במטכ"ל, כל שכן במחלקת ההיסטוריה של צה"ל, שחקר את מעשה הכרעת הטרור והפיק מהם את הלקחים הנדרשים. כך שלעת פריצת אינתיפאדת 1987 המתמשכת עד לעת הזו, עומד צה"ל, חסר בידע הנדרש להתמודד מול טרור משולב באוכלוסייה תומכת.

האינתיפאדה הראשונה, הכרעת הטרור בעזה ולקחיה

בעקבות אירועי ספטמבר השחור ב-1970 בירדן, העתיק ערפאת את גיסותיו ללבנון, ולאחר התארגנות בארץ הארזים, פתחו שלוחיו ברצועת עזה בהתקוממות מזוינת. ההתחלה "הרשמית" באה לאחר רצח ילדי משפחת ארויו בשערי עזה בינואר 1971 - פעולה שזעזעה את דעת הקהל בישראל. באותה עת, בעקבות טיפול רפואי שעבר מפקדי, סא"ל (לימים אל"ם) דני וולף (רהב) ז"ל, מוניתי לממלא מקומו בסיירת שקד.

הופעת טרור בתוך אוכלוסייה אזרחית הפתיעה את צה"ל, שלא נדרש מאז הוקם להתמודד מול איום מעין זה. על כן תחת מטריית הבורות, הנחה שר הביטחון דאז (משה דין ז"ל) את צה"ל "לתת להם להתבשל במיץ של עצמם", כלומר, "הסתפקו בפעולות שיטור על הכבישים לאבטחת התנועה, והפקירו את מחנות הפליטים לשליטת הטרור". כך שבחסות ההנחיה האווילית של השר, הצליח הפתח להשתלט על מחנות הפליטים, לגייס מתנדבים רבים, לאגור נשק ולמסד את שיטות הפעולה שלו.

אלא שרצח בני משפחת ארויו הגדיש את הסאה, לכדי כך שהביאה לשינוי הנחיית השר. דהיינו, משימור ואבטחת הכבישים, הוכנסו הכוחות למחנות ולפרדסים במטרה לאתר פורעים ולהכניסם לארון/ ואו לכלא. אלא מאי, באין ידע אימץ הפיקוד הבכיר את שיטת פעולתם של "הכלניות" בתקופת המנדט הבריטי, וביתר דיוק - "שיטת החוליות". לפיה חוליות בנות ארבעה/חמישה לוחמים יתפזרו בפרדסים, בסמטאות הערים ובמחנות הפליטים כדי לאתר מחבלים לתפוס ואו להרוג. שיטת הזיהוי, שבה כונסו לאחר הכרזת עוצר כל תושבי הכפר או מחנה פליטים, בעוד המשת"פ שברדס לראשו, אמור לזהות ולהצביע על מחבלים תביא אותם לכנסי הזיהוי.

שתי השיטות נחזו בעיני כחסרות ערך, וכהתשה עצמית. בעבור זמן רב שהתמשך לאורך השנה ללא הישג משמעותי, יצאה היחידה לאימונים בערד. תוך כדי אימוני פרט ופלוגה, לרבות תרגול צליחה של מכשול מים, קיבלתי מרמ"ט פיקוד דרום ( תא"ל ולימים אלוף מנדי מרון ) פקודה להפסיק את האימונים ולהתייצב בג'בליה, כדי להחליף גדוד של גולני (שאמור היה לצאת לחופשה לפני אימוני החורף). מאחר שאלוף הפיקוד היה באנגליה, לא היה לי בפני מי לערער. כבשתי את כעסי והובלתי את היחידה לבסיסה המיועד במשטרת ג'בליה.

לוחמי גולני, ובראשם סא"ל (ולימים תא"ל) אליעזר רם, זכו לשבחים רבים על פעילותם בת החודשיים. במהלכה הצליחו להרוג מחבל אחד ולתפוס שניים נוספים - מה שנחשב אז להישג הראוי לכל שבח. משיצא אחרון חיילי גולני, ואני הפכתי לאחראי להגזרה, הוריתי לפקודיי להישאר בבסיס ולנצל את הזמן להתארגנות ולמנוחה.

בעוד אלה נחים, ביצעתי את הערכת המצב הארוכה ביותר בחיי, כדי לגבש חלופה לשיטת החוליות. היה לי ברור שהשיטה הזאת מתישה את כוחותינו, ואינה מביאה לידי ביטוי את היתרון היחסי שלנו.

מאחר שלוחמי הפתח, למדו היטב והפנימו את החולשות שבשיטתנו. למשל, גייסו עשרות ילדים שנעו סביבם, איתרו חוליות שלנו והתריעו על נוכחותן בקריאות "ביאו ביאו" - התאפשר למחבלים לנוע ללא כל חשש. יתרה מזו, שמתי לב להתנהגות שונה של המחבלים, לעומת תגובת האוכלוסייה בעת מגע קרוב עם כוחותינו. בעוד שהאזרחים נהגו לקפוא על מקומם, הגיבו המחבלים בבריחה כדי למצוא מחסה ומסתור. לכן גיבשתי תוכנית פעולה מנוגדת לשיטת החוליות. עיקרה: ריכוז מאמץ ביעד מוגבל בשטחו בתואם לסדר הכוחות - יישום עקרון ההפתעה - ומיצוי מיטבי של מיומנויות הלוחמים. את העקרונות האלה תרגמתי להנחיות שנמסרו לכל חייל במסגרת קבוצת הפקודות, עיקרם: ריכוז המאמץ יבוא לידי ביטוי בהפעלת היחידה כולה ברובע D (המחולק שתי וערב לסמטאות רבות), כשבכל צלע תפעל פלוגה.

ההפתעה תושג באמצעות תנועה רכובה של הכוחות אל היעד, ושם תוך כדי תנועה ירדו זוגות, זוגות - זוג בכל סמטה. המיומנות תבוא לידי ביטוי בירי שיתבצע אך ורק "בבודדת" ודרך הכוונות, ובכך תימנע פגיעה באזרחים ובכוחותינו הנעים באותה סמטה זה מול זה. בצהרי היום זינקו הכוחות למשימתם, ובעבור שלוש דקות הסתיים המבצע. תוצאותיו: חמישה מחבלים, כולם מזוינים נהרגו. ורימון יד שאחז מחבל שנפגע התפוצץ, וגרם לפציעתן הקלה של אם מקומית ובתה. לכוחותינו לא היו נפגעים. למחרת ביצעתי את השיטה, שנתתי לה את השם "התנפלות" במחנה נוצירת, ושם נהרגו ארבעה מחבלים ואחד נוסף נתפס חי בריא ושלם. אותו שבוי היה מחבל בכיר, ולכידתו נחשבת לציון דרך בולט בהדברת הטרור. בתחילה הוביל אותנו למקומות מסתור, ובהמשך תפקד כחוקר שבויים. מאוחר יותר התגייר התחתן, והפך לאזרח ישראלי כשר למהדרין.

המשכנו לבצע "התנפלות" ביתר המחנות, ובכל פעם השגנו תוצאות דומות. ההישגים שלנו אילצו את המחבלים להתמקד בשרידותם. ובעבור חודשיים חוסל הטרור, והשקט חזר לעזה למשך שנים. סיירת שקד הייתה הדומיננטית (בהשוואה, לגולני, נחל, צנחנים ואף סיירת מטכ"ל) שפעלה ברצועת עזה, במהלך פעילותה לכדה יותר מ90% מהמבוקשים. מספר הבתים שאטמה או פוצצה עמד על אפס, ומספרם של החפים מפשע שהיא גרמה למותם עמד על אחד. ההרוג, אדם חירש בן 86 יצא מביתו בחצות הליל כדי לעשות את צרכיו, לא שמע את קריאות החיילים לעצור ולהזדהות.

חיסול הטרור ברצועת עזה היה הישג יוצא דופן בקנה מידה היסטורי, שהושג בזכות ארבעה גורמים - הרלוונטיים היום כבעבר:

  • החשיבות הרבה שייחסנו ללימוד מתוך שגיאות וטעויות.

  • תרבות פיקוד יוצאת דופן שהנהיג האלוף (אריאל שרון), שהדגישה את גבולות הסמכות והאחריות והייתה מושתתת על שלושת אבני יסוד המצביא: על הבקרה, שבאה לידי ביטוי במערכת דיווח אמינה בין המפקד לפקודו, מבוא לקבלת תמונת מצב אמינה ומסד איתן לקבלת החלטות; על החניכה, שבה משרה המפקד מניסיונו על פקודיו, ועל השפיטה, המחייבת את כל גורמי הפקוד לבחון מעת לעת את פעילותם לפי תורת הקרב, ובעיקר התאמתה להשגת המטרה.

  • מיומנות מקצועית של לוחמי שקד, כיצד להילחם במבוקשים, ומבלי לפגוע בחפים מפשע וברכושם.

ומעל כל אלה: ההבחנה בכשל פריסת כוחות בכל נקודות חיכוך ללא עדיפות מכרעת, ככזו המעצימה את רוח הקרב של היריב, ובד בבד מתישה את כוחותינו.

בעוד הפעלתם במרוכז, בעדיפות נקודתית, ובהפתעה, מאפשרת השגת הכרעה טקטית כמבוא להכרעה אסטרטגית, ובלבד שתנוצל כרצף מהכרעות ביניים - כשכל אחת מאלה, מסייעת להכרעה ביעד הבא.

התעלמות צה"ל מהפקת לקחי הדברת הטרור 71/72

באופן מוזר כאילו המדובר בטבע לאומי, גם הפעם התחילה אינתיפדת 87 בהנחיה מטופשת של השר הממונה "לשבור להם את העצמות". מסתבר כי השר לעת ההיא כמו קודמו ואיתם המטכ"ל, השיתו יהבם על זיכרון ילדותם, ממנה גזרו את השיטה להפעלת הכוח - כתואמת לשיטת הפעלת "הכלניות" בתקופת המנדט הבריטי.

למרות שבעימות ב 71/72 הוכחה השיטה כבלתי יעילה, גם הפעם פעלו הכוחות במסגרת חוליות בנות 4/5 לוחמים בסמטאות הערים והכפרים במרחבי יש"ע.

לא פלא כי חולשתם בכל נקודת חיכוך, ממש הזמינה את האוכלוסייה "להכות ביהודים", עד כדי כך שחיילי "הצבא החזק ביותר במזה"ת" נאלץ מדי יום, עד לחתימת הסכם אוסלו, ובעצם עד היום, להפעיל נשק כנגד אוכלוסייה בלתי מזוינת, על-מנת לשרוד.

לכאורה כבר בסמוך לפריצת אינתיפאדת 87, היה ראוי להעלות את הלחימה בטרור על סדר היום. אלא שבפועל על-אף ההידרשות לביקורת עניינית, לא נמצא ולו נימול אחד שההין להתמודד בסוגיה לגופה. במהופך מזה יצרו פרשני הדור והפיצו מרכולתם בצורת אמירות, נוסח: "לא נתן להתגבר על התקוממותו של עם" - למרות שבכל מדינה על פני כדור-הארץ, קיים מיעוט לאומי הנשלט בידי רוב לאומי אחר. עבור ל"הגענו לגבולות מיצוי הכוח", שאיש לא נתן דעת לאמינותה, כל שכן לאור דברי הרמטכ"ל דאז (דן שומרון ז"ל), שמצד אחד יצר אמירה משלו "כי אין פתרון צבאי לאינתיפאדה, זולת פתרון מדיני", ומצד שני דיווח לתקשורת כי הצבא מפעיל רק כ 4% מתוך הכוח (מאות אלפים הנמצאים תחת צווי גיוס) שעמדו לרשותו.

הגם שחישוב גס שהוא רלוונטי גם לעת הזו (בקיזוז הנסיגה מעזה) מראה, כי מתוך מאות האלפים המצויים תחת צווי גיוס, ולאחר קיזוז חיילים במנוחה, בחופשה, בקורסים ובתחזוקה ובעבודות מטה, נמצא (וימצא גם היום) כי מספר הלוחמים הפועלים בשטח ומסביב לשעון, עמד לעת ההיא (87) על כאלפיים ביו"ש ובעזה, ולאור מה שנחזה היום בטלוויזיה, סביר כי גם הפעם מספר הלוחמים המצויים במגע ישיר - לא השתנה.

אין ספק בחשיבות כמות כ"א הלוחם, וככזה המצויד בנשק מתקדם, אך עוצמתו איננה ערובה לניצחון. זולת אם הוכן כראוי וככזה נחוש להשגת הכרעה בזמן קצר, ובמחיר דמים נמוך עד כמה שניתן - כעולה מתפיסת הביטחון שנעלמה כלא הייתה לאחר משל"ג, משום הפיכתה מסוגיה קיומית, לכלי ניגוח פוליטי.

יתרה מזו, חובת המצביא המכין ומפעיל צבא במלחמה, להבחין בשוני שבין מלחמה סדורה לבין התקוממות עממית או טרור, משום שאלה מבוצעים בתבניות שונות. במלחמה בין צבאות סדורים מסתיים העימות (לפחות כך נשאף) בהכרעה פיזית. בעוד שלטרור או התקוממות עממית - עצם יכולתו להתמודד מדי יום מול צבא סדיר - משמעוכניצחון.

לפיכך עם כל הצער והבושה אין מנוס מלהפנים, כי האסטרטגיה שאימצה ישראל וככזו הממומשת מאז, מכרסמת בהתמדה בכוח העמידה שלנו, שממלא הופכת כרוח גבית לאויבי ישראל.

מה שחייב את מערכת הביטחון עוד קודם, כל שכן היום ומיד, הוא לשנות דיסקט. משמע, לעבור מאסטרטגיה "להגנת הרכוש והנפש" שהיא יקרה ומזיקה, לאסטרטגיה וטקטיקה שכל כולה להכרעה.

לשם כך נדרש לצמצם את נקודות העימות (זולת לשם הטעיה שם נפעיל כוחות קטנטנים), בעוד עיקר המאמץ יושקע בהשלטת סדר והמחשת שלטון, במדורג, וביעד מוגבל. כל זאת באמצעות כוח שהיקפו תואם לגודל השטח הנבחר ולכמות האוכלוסייה המקומית, שם יעצרו פורעי חוק, כולל סריקות לאיתור אמל"ח, בגביית חובות (חשמל, מים מע"מ וכו'), ובשפיטה מהירה.

היה ועוד בטרם ייאסף מודיעין במידתו בנלווה לנוהלי קרב מוקפדים, כל שכן יינתן דגש (לאור המהפך הדיגיטלי) לתכנון "יחסי ציבור" נאותים, מובטח: כי בסופו של יום תושג בכל אתר הכרעה נקודתית, שצירופו מאתר לאתר יביא לסיום ההתקוממות ולהשבת הסדר.

אסיים בשתי הערות:

הראשונה - מוכח ממאות פעולות שבהם רוכז כוח במידתו (עוצמה ביחס לשטח נתון), לא היו נפגעים - לא בצד שלנו, וגם לא בקרב האוכלוסייה הפלשתינית.

השנייה - כמענה למועד ולעוצמת הגל השני, אם בכלל, די יהיה אם נבין נכון כיצד תאונת דרכים בעזה (1987), הפכה להתקוממות רבתי. כולה תוצאה מהחסך ששלט במטכ"ל בהבנת המתרחש. השתת המתכון האסטרו טקטי שמוצע במאמר, יביא לשקט ולזמן ארוך ככל שנתן, ואם יופר בהופעת גל חדש - תעמוד לידי צה"ל מתכונת אמינה לשיטוחו מהר ובמחיר זעום אם בכלל.

תנו לצה"ל לנצח

מאמירה זו הנשמעת במקומותינו, נתפס הדרג המדיני כחסם מונע הכרעה, ולא היא. ראיה לכך מצויה בדברי ימי המלחמות, שם מוכח פעם אחר פעם כי למרות היות הממשלה "בעלת השררה", עמדו ראשיה וחבריה לעת חרום, כבני ערובה חסרי אונים נוכח נתוני המטכ"ל והמלצותיו. אם כך יעשה במלחמות, מובטח כי לנגד עיניו יצוצו שתי עובדות המבארות את פשר המכשלה הקבועה ביחסי הדרג המדיני והמטכ"ל:

העובדה הראשונה, מוכיחה כי בכל צמתי ההחלטות בטרם מלחמה, הטעה הצבא את עצמו ואת הדרג המדיני, באשר למידת המיומנות ומוכנות הצבא. הנה שלושה מאלה כמשל:

ערב מלחמת ששת הימים, הציג רא"ל רבין ז"ל לממשלה את הערכת תוצאות המלחמה כצפי ל-40,000 הרוגים (שתורגם כהחלטת ממשלה לחפירת קברים בגני הערים).

לימים דדו ז"ל, 24 שעות בטרם פרצה מלחמת יוה"כ, הטעה את עצמו בקשר לנתוני יכולתו של הצבא, מה שמנע ממנו להעמיד בפני גולדה מאיר, את מחירי העתק בדם ובדמים אותם נשלם, אם תדחה דרישתו ל"מכה מקדימה".

מאוחר יותר הונף רף ההטעיה אל-על, כפי שנחזה כפער: בין התוכנית שהציג המטכ"ל בפני הדרג המדיני - למצות תוך ימים ספורים את מבצע צוק איתן. לבין יישומה בפועל שכמו "מסטיק טפל", נמתח לאורכם של חמישים ואחד ימי לחימה.

העובדה השנייה מבארת כי למרבה הצער והבושה, רוב רובן של המלצות צה"ל לממשלה, בסופו של יום כרסמו בכושר העמידה הלאומי.

תחילתם, בהמלצה לפרוס את צה"ל בצמידות לתעלת סואץ, מה שאפשר לאויב המצרי שזה עתה הובס להלחם כשווה מול שווה מול צה"ל המנצח. המלצה שבגינה שילמה ישראל מחירי עתק בדמים ובדם.

אחריה, לעת סיומה של מלחמת יוה"כ, המליץ המטכ"ל על תוכנית לשיקום צה"ל בעלויות עתק, כדי להפיק את לקחיה, דהיינו למנוע הישנותם במלחמה הבאה. בפועל אחרי שמונה שנים לעת משל"ג, התברר כי כל לקחי מיוה"כ חזרו על עצמם, ובדרך כלל ביתר חומרה.

נזק חמור אף יותר בא בעקבות המלצתו של צה"ל לדרג המדיני להקים את קווי המוצבים בלבנון. לא רק שלא תרמו ולא כלום, אלא שמיד להקמתם הפכו המוצבים למטרות לפיגוע. דהיינו, להתשה עצמית יקרה ומזיקה לאורכן של 17 שנים.

על כן, בטרם הנפת השלט "תנו לצה"ל לנצח" ועוד לפני הטלת האשם בביבי, מן הראוי לבוא חשבון עם צה"ל, שמאז הסתיימה מלחמת שלום הגליל לא רק שלא ניצח, גם ה"תיקו" שהושג, כרסם ומכרסם בשארית ההרתעה.

כל שכן ראוי הציבור להפנים, כי מלבד ביבי, כל ראשי הממשלה היו שבוים לשיגיונות צה"ל - זולת אריאל שרון ז"ל. שלעת תפקודו כראש הממשלה עמד על שליטת הרפיסות במערכת הביטחון, כפי שהומחש לאחר הטבח במלון "פארק" בנתניה. משום כך סיפח אריק לעצמו את תפקיד שר הביטחון, הרמטכ"ל, אלוף הפקוד, ולעיתים גם את סמכויותיו של מפקד האוגדה - כדי להניע את צה"ל למשימותיו. אלמלא כך, ספק אם מבצע "חומת מגן" על-אף שבוצע ברשלנות (עדות אישית כמתנדב) - היה מגיע לכלל מימוש.

על כן, כל עוד יתמיד צה"ל לאחוז במורשת המייסדים, המקבעת את מעמדו כחובבן, בעוד הדרג המדיני חסר אונים בהשפעתו על המתרחש - זולת בחקיקה מגבילה, וביציקת עמודי בטון לחציצה בין שכונות. משתרשת התחושה כי למצב העגום אין וגם לא יהיה פתרון. על-אף זאת, "תדע כל אם עבריה" כי לידינו עוצמה אדירה, וגם ידע רב שנאגר לאחר הכרעת הטרור ב71/2 שעד היום לא נוצל.

ברי כי שילוב העוצמה לידע שינוצל כהלכה, יביא למפנה במצבינו היום. כך שממעמד הנחזה כחוסר אונים, תהפוך ישראל לגורם שישפיע ועוד איך ישפיע שיתרחש. ובלבד ועוד קודם, תעלים הממשלה מסדר יומה את אסטרטגיית "הגנת הרכוש והנפש", שאומצה/ ואו השתרשה בהיסח הדעת - בעקבות הפיכת מלחמת שלום הגליל ב 1982, לסוגיה פוליטית, מטעה ומשתקת.

תאריך:  20/10/2015   |   עודכן:  20/10/2015
אמציה חן
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
מלכוד או פתרון למצב
תגובות  [ 7 ] מוצגות   [ 7 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
יהודי יהודי
20/10/15 14:40
 
אמציה חן
20/10/15 18:41
2
ישראל עם רם
20/10/15 23:36
3
אהרון שחר
21/10/15 10:16
 
ממש טירוף..
23/10/15 16:52
4
אני1
22/10/15 15:26
5
סניל
25/10/15 06:12
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות   /  ישראלי-פלשתיני
בצומת אל-פואר בהר חברון נדרס נהג ישראלי כבן 50 ונהרג. ההרוג הוא אברהם (אשר) חסנו. רכב בו נסע בכביש 60 דרומית לקריית ארבע נרגם באבנים שיידו פלשתינים.
20/10/2015  |  עידן יוסף  |   חדשות
ישראל והיהודים בספרי הלימוד של הרשות הפלשתינית (רש"פ) וסוכנות הסעד והתעוסקה של האו"ם (אונרא) מציגים: דה-לגיטימציה, דמוניזציה, קריאה למאבק אלים במקום שלום, ג'יהאד, מות-קדושים וזכות השיבה.
20/10/2015  |  דוד בדין  |   מאמרים
רשם העמותות מבקש (18.10.15) מבית המשפט המחוזי בירושלים להוציא צו לפירוק של עמותת "תנועה ישראלית נגד הריסת בתים".
20/10/2015  |  יצחק דנון  |   חדשות
מערכת התעמולה הפלשתינית לא מפסיקה לייצר שקרים שמשמשים להסתה ארסית נגד ישראל.
20/10/2015  |  יוני בן-מנחם  |   מאמרים
אולי לא כדאי להשלים את גדר ההפרדה, מפני שכבר לא כל כך ברור את מי אנחנו מבקשים להפריד ממי. ביפו היו לא פחות הפגנות מאשר בשכם, ויש כבישים בגליל שאינם בטוחים ליהודים יותר מכבישי יהודה ושומרון. והיכן החומה שתמנע מערביי ירושלים, בעלי תעודות הזהות הכחולות, להגיע לפסגת זאב או לרעננה? ובכן, האינתיפאדה החדשה טשטשה את ההבדלים בין ערביי 67' לערביי 48' ובין שניהם לערביי ירושלים. "אינתיפאדת אל-אקצה" הוצתה ע"י תנועה איסלאמיסטית ישראלית בראשות המסית רא'אד סלאח, איש אום-אל-פחם והרוצח בתחנת האוטובוסים בבאר שבע היה בדווי מהנגב.
20/10/2015  |  אליקים העצני  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
איתמר לוין
איתמר לוין
עם חיוך תמידי והמון סבלנות ואנושיות, חוי טוקר מנהלת בנינוחות דיוני חדלות פרעון - אם כי לעיתים תכונות אלו גורמות לה לאפשר לעורכי דין להאריך מדי ואף לנהל שיחות ממש מתחת לדוכן
אלי אלון
אלי אלון
בעוברי ברחוב צד את עיני נוסחו המוזר של שלט הרחוב שמופיע עליו הכיתוב הבא בלבד: "דוד סמילנסקי פקיד ועסקן, מנהל מחלקת המים בעיריית תל אביב"    משום אין אזכור בשלט ולו ברמז לעובדת היותו...
דן מרגלית
דן מרגלית
ביבי הוא הסוכן המדיני היעיל ביותר של אירן אף שאינו עושה זאת במודע ובמתכוון חלילה    הוא הסוכן הפוליטי של טראמפ נגד המפלגה הדמוקרטית במודע
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il