בניגוד לתנועות שחרור לאומיות, הטרור הפלשתיני פוגע במכוון ובשיטתיות באזרחים ערבים ויהודים, ולעתים אף באנשי ביטחון.
הטרור הפלשתיני פגע במדינות ערב כמו ירדן (במיוחד ב-1970-1968) לבנון (בעיקר ב-1971-1982), כווית (סיוע לפלישת
סדאם חוסיין ב-1990), עירק וסוריה (סיוע לשלטון הדיכוי של סדאם חוסיין ואסד) ומצרים (שתוף פעולה עם טרור "האחים המוסלמים").
משטרים ערבים רואים בטרור הפלשתיני איום ברור ומיידי לביטחון פנים ולכן מכים בו מעת לעת ("ספטמבר השחור" בירדן ב-1970) ומגרשים תושבים פלשתינים (300,000 מכווית ב-1991). הם מרעיפים על הפלשתינים מלל אך לא משאבים.
הרשות הפלשתינית מפעילה טרור-פנים ושוללת מערביי יו"ש ועזה זכויות אזרח. לכן בריחת נוצרים מרמאללה, בית לחם ובית ג'אלה, זינוק בממדי מאזן ההגירה-השלילי של מוסלמים מיו"ש (25,000 ב-2014, 20,000 ב-2013), נהירה לירושלים ובריחה מעזה דרך הים.
הטרור הפלשתיני פועל נגד משטרים ערביים פרו-אמריקנים, ומשתף פעולה עם האייתולות באירן, טאליבן, אל-קאעידה ודאעש. לדוגמה, המורה הרוחני של בן-לאדן היה עבדאללה עזאם מהשומרון.
הטרור הפלשתיני הוא שלוחה של הטרור האיסלאמי הפועל במזרח התיכון מאז הופעת האיסלאם במאה השביעית. החמרת הטרור האיסלאמי ברחבי העולם מעניקה רוח גבית לטרור הפלשתיני.
הטרור הפלשתיני האנטי-יהודי פעיל, לפחות, משנות ה-20', הרבה לפני הקמת המדינה והשיבה ליו"ש. שתוף הפעולה המתועד עם
הנאצים נועד למנוע את הקמת - ולא לצמצם את ממדי-המדינה היהודית. מפת הדרכים של הטרור הפלשתיני מפורטת ב"אמנה הפלשתינית" שיצאה לאור ב-1964, שלוש שנים לפני איחוד ירושלים.
קו היצור של טרוריסטים פלשתינים היא מערכת החינוך לשנאה בגני הילדים, בתי הספר, מסגדים ותקשורת שהוקמה על-ידי מחמוד עבאס ב-1993, ומדגישה את החובה להקריב חיים במלחמה נגד "כופרים" שהשתלטו על אדמת וואקף שנועדה, לכאורה, לריבונות מוסלמית. הרשות הפלשתינית אף מעודדת את הטרור על-ידי סיוע למשפחות טרוריסטים והנצחת שמותיהם על-ידי שמות רחובות, כיכרות ואירועי ספורט.
הטרור הפלשתיני המערכתי מספק את "הכתובת על הקיר" המזהירה מהאופי האלים, הבלתי-צפוי והאנטי-מערבי של מדינה פלשתינית. נסיגה ישראלית מרמת הגולן תביא לאיום קטלני על הגליל, אך נסיגה מרכסי יו"ש תביא לאיום קטלני על תל אביב, ירושלים, נתב"ג ו-80% מאוכלוסיית ותשתית ישראל.
כדי לצמצם באופן דרמטי את הטרור הפלשתיני יש לשקם את כוח ההרתעה, לעבור מרדיפה אחר יתושי הטרור לייבוש ביצת הטרור, מתגובה למניעה, ממתקפה מרוסנת למתקפה בלתי-פרופורציונאלית, מענישת הטרוריסטים בלבד לענישת משפחותיהם וקהילותיהם המגלות חוסר אחראיות, ומהכלה של החינוך לשנאה לעקירתו מהשורש כתנאי לקיום כל מגע (ישיר ועקיף) עם הרשות הפלשתינית.
כדי לסכל את הטרור הפלשתיני, השואף להרוס את נחישות ישראל, יש להרחיב את הבנייה בירושלים ויו"ש. הדבר יביא, אמנם, להגברה קצרת-טווח של הלחץ האמריקני והבינלאומי, אך להערכה אסטרטגית ארוכת-טווח, כפי שלמדנו ממורשת ראשי הממשלה בן-גוריון, אשכול,
גולדה מאיר, בגין ושמיר, שהדפו לחץ חריף הרבה יותר באמצעים דלים יותר, אך הזניקו את מעמד ישראל ושתוף הפעולה עם ארה"ב לממדים חסרי-תקדים.
