בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה. ושר החוץ. ושר התקשורת. והשר לשיתוף פעולה איזורי. וממחרתיים (יום ג', 3.11.15) הוא יהיה גם שר הכלכלה. לאור זאת, יש שלוש אפשרויות:

1. נתניהו הוא האדם המוכשר ביותר בהיסטוריה. ביכולתו למלא חמישה תפקידים שמצריכים בדרך כלל חמישה אנשים נפרדים כדי למלא אותם.

2. משרדי החוץ, התקשורת, הכלכלה ושיתוף הפעולה האיזורי מיותרים. עובדה: הם יכולים להתנהל למעשה בלי שר.

3. נתניהו וממשלתו עושים צחוק מאיתנו, האזרחים שאותם הם אמורים לשרת.

אני בוחר באפשרות השלישית. מוכשר ככל שיהיה (והוא כזה), נתניהו לא יכול למלא חמש משרות. אתם יודעים מה? ארבע, בהנחה ש"השר לשיתוף פעולה איזורי" הוא תואר ריק מתוכן. אבל משרדי החוץ, התקשורת והכלכלה הם בין המרכזיים שבמשרדי הממשלה. לפתחם של השרים המופקדים עליהם מונחות סוגיות כבדות משקל ולפעמים הרות גורל: יחסיה של ישראל עם העולם, שירותי הטלפוניה והאינטרנט שאנו מקבלים, המחירים שאנחנו משלמים - וזה רק על קצה המזלג.

כבר יצא לי לצטט דברים שאמר לי לפני שנים רבות משה נסים, ששירת בכמה משרדים (ובהם האוצר והמשפטים): שר יכול להיות טיפש, שר יכול להיות חסר ידע; הוא לא יכול להיות עצלן, כי יש לו כל כך הרבה מטלות סטטוטוריות - עד שהוא חייב לעבוד. אבל אנחנו מקבלים שלושה משרדי ממשלה חשובים בלי שר של ממש, כי להיות ראש ממשלת ישראל - זה לבד עבודה בהיקף של שתי משרות.

כאמור, למעט המשרד לשיתוף פעולה איזורי - את האחרים לא ממש ניתן לסגור. אפילו בממשלה מצומצמת ביותר, משרדי החוץ והתקשורת יתקיימו; ומשרד הכלכלה מקבל גם הוא יותר ויותר חשיבות, ככל שהמשק המקומי והמשק העולמי נעשים סבוכים וקשורים זה לזה. די אם נצביע על סוגיית מתווה הגז - בגללה מפנה אריה דרעי את המשרד - ואת המחלוקת על העבודה בשבת, כשתי דוגמאות אקטואליות לחשיבותו של משרד זה.

נשארנו, לפיכך, עם האפשרות השלישית. נתניהו לא ממש יהיה שר הכלכלה, אלא לכל היותר יתערב בנושאים המרכזיים - כפי שהוא עושה במשרד החוץ (מינוי שגרירים) ובמשרד התקשורת (הרפורמה ברשות השידור). גם כאן, הוא יחתום על מתווה הגז וימנה את הממונה על ההגבלים העסקיים. את כל שאר המשימות הוא יעשה, אם בכלל, כלאחר יד: יקבל מסמכים ויחתום עליהם. ונא לזכור, שהיום נתניהו לא יכול לחזור על התרגיל של מינוי סגן שר שיהיה השר בפועל, לאור פסיקת בג"ץ בנוגע ליעקב ליצמן (אגב: עד אז, נתניהו היה גם שר הבריאות).

אם כבר הזכרנו את בג"ץ ליצמן, הנה עוד נקודה: בית המשפט העליון ביקש מהמדינה להתייחס לשאלה האם בכלל ראש הממשלה יכול להחזיק לאורך זמן גם בתפקיד של שר. העובדה שבעוד העתירה תלויה ועומדת, נתניהו לוקח על עצמו עוד תפקיד של שר - היא לכל הפחות חוסר נימוס וחוסר תום לב כלפי בית המשפט. אבל אולי אני מחפש את הנימוס ותום הלב במקום הלא-נכון.

כדי להשלים את תמונת הצפצוף המוחלט עלינו, נתפר כעת תיק הפריפריה עבור דרעי. זה יהיה תיק הנגב והגליל - תיק מיותר בעליל, שבמקור נתפר עבור שמעון פרס ולאחר מכן עבור סילבן שלום - עם עוד תוספות. זה אומר, שאגפים וסמכויות ייקרעו ממשרדים קיימים ויועברו למשרד החדש, הכל לצרכים פוליטיים שאין כלום בינם לבין טובת העניין וטובת המדינה. וכל זה - בגלל מי שניהל קמפיין של "שקופים". מתברר, שמבחינת אריה דרעי ובנימין נתניהו - כולנו שקופים.