עמוס עוז הוא סופר מחונן מבית קיבוצניקי טוב, שהחליט כי הוא ראוי לפרס נובל על ספריו. הוא משוטט בעולם, עושה לביתו ויש לו גישה לא רעה ליחסי ציבור.
הוא מתחבר לאנשים הנכונים כמו
שמעון פרס, הוא עוסק בפוליטיקה, מביע עמדות שנויות במחלוקת בנושאים שונים, והכל מתוך מטרה לקבל את הפרס הנכסף.
עד כה כאשר היו מזמינים אותו לשגרירויות ישראל בעולם הוא היה נענה ברצון, כי זה שירת אותו יפה מאוד ועזר לו בהפצת ספרותו ומעמדו, כך הכירו אותו בכל העולם וספריו זכו לתרגום לשפות רבות.
אהדה ואמפטיה
אלא שהזמנים משתנים וכיום המדינה נמצאת במעמד לא יציב בעולם. מדינות סקנדינביה אינן אוהדות אותנו בלשון המעטה, והן אלה הקובעות מי יקבל את פרס נובל. ומכאן באה ההחלטה של עמוס עוז לנתק מגע מהשגרירויות, אולם במקום לעשות זאת בשקט, הוא טרח לפרסם זאת ברבים על-מנת שמי שצריך ידע כי ידו אינה קשורה עוד לממשלה שהקצינה עמדותיה.
הוא סופר נאור שאינו מסתפק בדלת אמות של כתיבה, אלא חש גם אהדה ואמפטיה לפלשתינים המסכנים, הנאלצים לחיות תחת הכיבוש הישראלי על לא עוול בכפם, הם לא רוצחים בנו מדי יום ביומו, אינם דורסים אותנו, הם רק כנועים ועושים לביתם.
וכמו גרוסמן לפניו הוא מוציא זאת החוצה, תוך שהוא משתלח במדינה ובממשלה שנבחרה כחוק. גם הוא מאלה הסבורים כי אם נבחרה ממשלה שלא לרוחו אז צריך להלחם בה בכל עוז, וכל זאת על-מנת לקבל את פרס נובל הנכסף.
מכיוון שכולם כועסים על ישראל ללא סיבה אמיתית, רק מתוך אנטישמיות, לתת את המתנה...
