מטר הקטיושות, הקסאמים והטילים, הנוחתים על ישראל מדי יום במשך השבועות האחרונים, אינם עושים רושם על הרב שלמה אבינר. ראש ישיבת "עטרת ירושלים" ורב היישוב בית אל כי לא רק שאין המדובר בצרה, אלא להפך - בתקופה טובה שבאה על ישראל.
בדברים המתפרסמים בסוף השבוע בעלון השבת "באהבה ובאמונה", מסביר הרב אבינר מהי עת צרה: "עת צרה היתה חורבן מלכות ישראל בזמן בית ראשון ובית שני. עת צרה היתה גירוש ספרד והשואה. עת צרה היתה ימיה הראשונים של מלחמת יום הכיפורים, כאשר לא ידענו איך נעצור את צבא מצרים, כאשר אזל חלק ממלאי הנשק שלנו, כאשר חימשנו טילים עם ראש גרעיני כמוצא אחרון".
הוא בוחר לקרוא לתקופה "עת גבורה" משום שעם ישראל מכה את אויביו בשער. לדבריו, ישראל נלחמת על אף מיליארדי האויבים שיש לה בעולם, ותקופה בה עם ישראל נלחם נקראת "אתחלתא דגאולה" (תחילת הגאולה - ע.י.). "כאשר איננו יכולים להתגונן, או כאשר מרוב פחד איננו רוצים להתגונן - זו עת צרה ליעקב ולא עתה", כותב הרב אבינר.
בין צרה פרטית לצרה לאומית
ראש ישיבת עטרת ירושלים מתייחס גם להרוגים בלחמה ואומר שזהו טיבעה שכל מלחמה - שאנשים נהרגים בה. "כמובן אם יהודי נהרג, אנו בוכים, בין שהוא חייל בין שהוא אזרח. כל אדם מישראל שנופל זה נורא". אולם לדבריו, יש לראות הכל בפרופורציה נכונה: "גם אם אדם נהרג בתאונת דרכים - אחד וחצי ליום, או מעישון - שלושים ליום, ומתוכם חמש מעישון סביל, אנו בוכים. וזה עוד יותר עצוב, כי אנו שואלים את עצמנו: למה? על מה?".
הוא עושה חילוק ומסביר כי יש לעשות הבחנה בין "צרה פרטית" ל"צרה לאומית". מות החיילים והאזרחים במלחמה המועט יחסית נחשב כ"צרה פרטית". "זו צרה אישית. שאם לא תאמר כן, אז כל יום הוא עת צרה לאומית. אך עבור האומה, זו עת גבורה. ממשלה גיבורה. צבא גיבור. תושבי הצפון גיבורים. וכולם כאיש אחד, בלב אחד ובהסכמה שלמה אחת - לוחמים נגד אותו אויב חסר עכבות מוסריות, אכזרי ומרושע".
הרב אבינר אף מצדיק את היציאה למלחמה וטוען כי עם ישראל הוא עם המאוהב בשלום, "אך לפעמים מרוב התחכמות, שוכחים דברים פשוטים: שאם מכים בנו, עלינו לשלם מיד במזומן בלי אשראי". הוא חותם בהשוואה בין תקופת הגלות לתקופה הנוכחית: "בגלות היינו כבשה בין שבעים זאבים. מאז קום המדינה חוזרים אנו להיות אריה. חוזרים אנו לגבורתנו. מתפעלים אנו מצבאנו החזק. וריבונו של עולם - הולך לפנינו".
