הַתֹּם וְהַיֹּשֶׁר


מִי הוּא תָּם וְרֵב יֹשֶׁר וּמִי הוא תָּם וְדַל כֹּשֶׁר

הָרִאשׁוֹן בִּשְׁעַת כֹּשֶׁר דּוֹחֵק אֶת הַתָּם לְמִגְנָנָה

וְהַתָּם דַּל כֹּשֶׁר קַם וּמוֹכִיחַ אֶת הַתָּם רַב יֹשֶׁר

הַיֹּשֶׁר לְמַרְאִית עָיִן אֵינוֹ תָּם וְהוּא מָר כַּלַּעֲנָה


תֹּם וְיֹשֶׁר צְבוּעִים, צּבְעָם דּוֹהֶה בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ

לֹא כֵ ן תֹם וְיֹשֶׁר נְטוּלֵי צֶבַע הֵם עֲמִידִים בַּכֹּל

תֹּם וְיֹשֶׁר בְּנֵי קַיְמָא מְעוֹדְדִים מֵאֲוָיִים לְמַמֵּשׁ

תֹם וְיֹשֶׁר לְמַרְאִית עָיִן כְּאַיִן אֵין עַל מָה לִגְמוֹל


לָרוֹב קָשִׁים הֵם לְהַשָּׂגָה בִּבְחִינַת יַעַד נֶעֱלַָם

נְצֵא אֶל הַנֶּעֱלָם כְּמוֹ לְפַדָּן אָרָם אָפִילוּ לַאֲרַמִּי

אֶל אֶרֶץ לֹא נוֹדַעַת אוּלַי תִּמַצֵּא הַתְּשׁוּעָה שָׁם

לְהֵאָבֵק בָּעֹשֶׁק לִצְעוֹק לְהַתְרִיעַ וְלֹאמַר אַל דֹֹּמִּי (תהלים פרק פג)

דמות יעקב אבי עם ישראל

היום אנחנו נקראים עם ישראל ובנשימה אחת אומרים אנו בכל תפילה אברהם יצחק ויעקב אבותינו. כלומר אבותיו של עם ישראל. ברם ניתן לאמר כי לא נכתבו פרשת בראשית וארבע הפרשות שאחרי בראשית עד תולדות, אלא כדי לספר את תולדות עם ישראל והתהוותו כעם. בפרשת השבוע הבאה עלינו לטובה בפרשת וישלח השם של יעקב שונה על-ידי המלאך לשם ישראל שם שאיננו שמו שניתן בלידתו. שמו מלידה יעקב נשאר כשמו האישי. השם ישראל ניתן לו כי שר עם אל ולמען צאצאיו העתידים להיות עם. לפיכך בני יעקב נקראו שבטי ישראל וצאצאיהם בני ישראל, רק בצאתם ממצרים נהיו לעם ישראל. כבר נאמר כי פרעה קרא לראשונה את צאצאי יעקב כעם בְּאָמְרוֹ: הנה, עם בני ישראל רב ועצום ממנו (שמות א/ט). יעקב מתואר בפרשת תולדות: איש תם ישב אהלים (תולדות כה/כז). רש"י מסביר ביטוי זה כך: תָּם-אינו בקי בכל אלה כלבו כן פיו. ומוסיף רש"י עוד מעין הבהרה שאיננה מיוחסת ליעקב: מי שאינו חריף לרמות קרוי תם. מבין השורות של רש"י ניכר שהיו לו לבטים לבל יפגע חלילה בּתֻמָּתוֹ של אבי האמה וליחס לבני ישראל כעושי מרמה. זאת מפני שסופר כי קנה הבכורה מעשו אחיו בנזיד עדשים כאשר עשו היה רעב עד מוות. לאחר מכן יעקב מתחפש לעשן כדי לקחת את ברכת אביו יצחק המיועדת לעשו. דמות זו אינה עולה בקנה אחד עם התאור תָּם יוֹשֵב אֹהָלִים. בעניין כבר דובר בפרשת תולדות כי עשו מכר את הבכורה כי בז לה. לכן ותר עליה ליעקב אחיו בהסכמה. ואילו לגבי הברכה שיצחק הוועידה לעשו כבנו בכורו. לכן משוויתר עשו על הבכורה והעבירה ליעקב, בכך גם זכה אותה בברכה בלא יודעין כי הרי יעקב נהיה לבכור. וזה עולה מדברי יצחק אל עשו: בא אחיך במרמה ויקח ברכתך (תולדות כז/לה). המלה המרמה שאמר אותה יצחק כי לא ידע שהבכורה עברה ליעקב.

סֻלָּם יעקב והחלום

רש"י עקבי ביחסו ליעקב שראה בו אבי האמה ולכן גם אין בו רבב. פרש את ויצא כך: לא היה צריך לכתב אלא וילך יעקב חרנה, אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רֹשֶׁם שבזמן שהצדיק בעיר - הוא הוֹדָהּ הוּא זִיוָהּ הוּא הָדָרָה, יצא משם פנה (סר-יצא) הודה פנה זיוה פנה הדרה. (רש"י מבסס פרשנותו ממגילת רות שנאמר שם ותצא מן המקום האמור בנעמי וברות). פרשה זו מתואר יעקב כצדיק גמור זה נסמך על כך דבר החלום שחלם יעקב וראה סֻלָּם וראשו מגיע השמימה (כח/יב) ומלאכים עולים ויורדים בו. לא רק זאת בלבד, אלא שגם מתגלה עליו ה' ואומר לו: אני ה' אלוהי אברהם אביך ואלוהי יצחק והקב"ה חזר על הבטחתו שנתנה לאברהם וליצחק לתת לו את הארץ לו ולזרעו אחריו. האם יש כאן הייתה "פליטת קולמוס" כשאמר ה' ליעקב: אני ה' אלוהי אברהם אביך והלא אבי יעקב הוא יצחק. אלא שכאן סתם ולא פירש. ברם נחזור לסֻלַּם יעקב שֶׁשׂם את יעקב כאחד האבות שגם עליהם התגלה הקב"ה. למעשה יעקב נהיה לחשוב ביותר בהיררכיה של האבות כאמור להלן. לכן הַסְּלָם קובע את מעמדו של יעקב אצל הקב"ה. על-ידי התגלות ה' על יעקב כדי לתת לו את ההבטחה שנתן לאברהם סבו וליצחק אביו הזכות של עם ישראל על ארץ ישראל. הקב"ה מוסיף על הברכה ואומר לו כי זרעו יהיה: כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך (כח/יד). ואכן מעמד יעקב כאבי האמה קבל ביטוי כשמלאך ה' נתן לו שם לאומי "ישראל" ושנים עשר הבנים שנולדו לו יהיו שנים עשר שבטי ישראל ויקראו בני ישראל וצאצאיהם יהיו לעם ישראל. מכאן ואילך עובר הסיפור לתלאותיו של יעקב אצל לבן הארמי, אשר נהג בערמומיות עם יעקב בְּנָתְנוֹ לו את לאה במקום רחל כשם שיעקב התחזה כעשו לקבלת ברכת אביו יצחק. והוויכוח על הצאן שהתרבה אצל יעקב כשלבן מטיל ספק ביושרו של יעקב לכן יעקב "עבד על לבן" כדי להבטיח את שכרו בשרתו את לבן עשרים שנה.

בני יעקב - שנים עשר שבטי ישראל

אחד עשר הבנים שנולדו ליעקב בפדן ארם בנכר ואחד בדרך אפרת (בבית לחם יהודה), ואלה הבנים שנולדו ליעקב: מלאה וּמֵשִּׁפְחָתָהּ זלפה ומרחל ומשפחתה בלהה ולא מצאנו הבדל בין ילדי לאה וילדה זלפה ובין ילדי רחל ובלהה וכולם בני יעקב. לאה גם ילדה בת את דינה. כבר נאמר כי השמות בתורה ניתנו לתאר מצב או אירוע שהיה או יהיה, מתחיל בראובן כי ראה ה' בְּעָנְיָהּ ואת שמעון כי שמע השם את לאה ולוי כי ילוה אליה יעקב שלא אהבה. ואת יהודה כי הודתה לקב"ה. ובלהה שפחת רחל ילדה את דן כי דנני אלוהים אמרה רחל וילדה גם את נפתלי כי נפתלתי עם אחותי אמרה רחל גם זלפה שפחת לאה ילדה את גָּד (מזל) כי בָּגָּד-בָא גָּד ללאה שעמדה מלדת. זלפה ילדה את אָשֵׁר כי אִּשּׁרוּנִי בנות אמרה לאה ונולד ללאה עוד בן חמישי יששכר כי נתן לי שכרי וילדה לאה בן שישי זבולון כי יִזְבְּלֵנִי אישי ולאה ילדה את הבת היחידה ליעקב דינה רחל ילדה את יוסף כי אלוהים אסף חרפתה כי הייתה עקרה. את בנימין כי הוא היה בן אוני אמרה ויפחה נשמתה בלדתה אותו בדרך אפרתה. מספר הילדים ולידתם ומולידיהם הם אלה: לאה ילדה שישה בנים ובת ורחל ילדה שני בנים, סך הכל שמונה בנים ובת ואילו השפחות זלפה ובלהה ילדו ארבעה בנים ובסך-הכל נולדו שנים עשר השבטים כשארבעה מהם בני שפחות והתורה איננה מיחסת כל משמעות בהולדם. ברם מצאנו שהתורה התייחסה להבדל בין ישמעאל בן האמה של שרה לבין יצחק בן שרה לא מצאנו גם הבדל גֶנֶטִי בין יעקב לבין עשו שנולדו לאם אחת תאומים.

דבקות האישה בבעלה והבעל באשתו והשויון

פרשה זו מביאה את משמעות הנאמנות בין בני זוג. אף על-פי שיעקב העדיף את רחל על פני לאה, זה לא מנע מלאה ורחל שהיו צרות זו לזו (במשעות צִ'רָּה בערבית) ללוות אל יעקב בצאתו בחשאי מבין חמיו לבן למרות שזה אמרו לפגוע באביהן לבן, וזה מתואר כך: ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים... לבוא אל יצחק אבין ארצה כנען (לא/יז). לבן רדף אחר יעקב והשיגו מפניו ואמר לו: מה עשית ותגנב את לבבי ותנהג את בנותי כשביות חרב (לא/כו). לבן אומר עוד ליעקב: הלכת הלכת למה גנבת אאת אלוהי(לא/ל). מתברר כי רחל גנבה את התרפים מאביה מבלי שיעקב ידע על כך. כאן רחל עמדה לצד יעקב ודאגה שהתרפים לא ימצאו כי ישבה עליהם ואמרה לאביה: כי דרך נשים לי (לא/לה). זה גרם שלא יחפש תחתיה. מצאנו גם שנאמר: ועזב את אביו ואמו ודבק באשתו, אלא שכאן, לאה ורחל עזבו את אביהן ואמן ודבקו בבעלן. בזכות אימהותינו אלו נסתיים מהלכו של יעקב בשלום ובכריתת ברית עם לבן בצורת גל אבנים וקרא לו "יגר שהדותא" (תרגומו של ביטוי גלעד), לכן יעקב קרא לגל "גלעד" גלעד זה נועד לשמש עדות שיעקב ישאר נאמן לנשותיו לאה ורחל ולא ישא נשים נוספות עליהן (בשולי הפרשה יובאו שמות ילדי יעקב לפי אמותיהם). המסקנה מכל האמור עד כה המושג כל ישראל חברים נועד ללמד כי יכולים להיות חברים גם אם הם שונים זה מזה. יחד עם זה נאמר: עִם-חָסִיד תִּתְחַסָּד; עִם-גְּבַר תָּמִים, תִּתַּמָּם.

הַנֶּאֱמָנוּת וְהָאֲמִינוּת הֵן כְּצָו עֲשֶׂה לָאָדָם

מְחַיּוֹת וְחִיּוּנִיּוֹת לַחַיִּים כְּמוֹ חֵמְצָן לַדָּם

הַמּוֹעֵל בָּאִמוּן לֹא יִנָקֶה לְעוֹלָם מְכֹּל רְבַב

כִּי הַמּוֹעֵל לֹא יִתְחַשַׁב שׁוּב עַל חֶטְאוֹ שַּב


לִפִיכַךְ עִם חָסִיד תִּתְחַסַּד כִּי יָשָׁר הוּא

וְעִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמַם כִּי יָשָׁר בְּמַעֲשֶׂהוּ

בְּטֶרֶם תַּחְלִיט לַעֲשׂוֹת חָשׁוֹב וְהִתְבּוֹנַן

כִּי הַכּוֹרֵת בְּרִית עִם נָבָל אַל יֶבְךּ וְיִתְלוֹנַן


זֶה שֶׁקָרָה לְאָבִינוּ יַעֲקֹב עִם כְּפוּי טוֹבָה

עָבַד בְּרָחֶל קִבֵּל לֶאָה שֵׁרֶת וּמִלָּא חוֹבָה

רְדָפוֹ לָבָן עַד גָּלְעֶד לְהַאֲשִׁים תָּם בִּגְנֵבָה

לָכֵן לֹא עוֹמֶדֶת לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל הַתְּשׁוּבָה


שמות ילדי יעקב מלאה ורחל וששתי השפחות.

בני לאה הם: ראובן,שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, דינה . בני זלפה שפחת לאה: גד, אשר.

בני רחל הם: יוסף, בנימין בני בלהה שפחת רחל: דן, נפתלי