ז'קו בתיאטרון הבימה היא הצגת בידור מקורית מאת אילן חצור, העוסקת בפועל ייצור בעיירה דרומית היוצא לנקום באנשים שגרמו לו רע. ההצגה מלוהקת בשורה של שחקנים משובחים ובראשם
יעקב כהן, אך דמויות המשנה גונבות את ההצגה.
ההצגה כבר עלתה בעבר בתיאטרון בית ליסין בכיכובו של
משה איבגי.
העלילה עוסקת בפועל ייצור פשוט בשם ז'קו, המועסק במפעל טוויה בעיירה דרומית. ביום בהיר אחד, נוחתות עליו הצרות בזו אחר זו. אישתו נכנסת להריון מחברו הטוב ביותר במפעל שהוא גם יושב-ראש הועד. הזכייה שלו בכמה מיליונים בפיס מתפוגגת, כיוון ששכח לשלוח את הטופס. המנהל של המפעל מפטר אותו, כיוון שזו ההמלצה היחידה של החברה לייעול העבודה. ז'קו מחליט שאין טעם לחייו והוא מגיע לעולם הבא ושם הוא נוכח שהביורוקרטיה מצויה גם שם, אלא שבזכות התסבוכת הפקידותית, הוא זוכה בהארכה ושב לעולמנו כדי לנקום בכל מי שהזיק לו ופגע בו. הסיום כמובן הוא טוב, פחות או יותר.
איציק ויינגרטן ביים את ההצגה באורח קולח ושזור בהברקות בימוי, בזכות הצוות המשובח ובמיוחד מספר שחקני משנה. יעקב כהן מגלם את ז'קו, הפועל הפשוט שמוצא עצמו בסבך החיים הכושלים בביתו ובמפעל. כהן מצליח להפיק משחק רגיש ויפה, לפעמים מרגש.
קובי מאור נפלא בתפקיד דוד אלקלעי, יושב-ראש הועד. משחקו הוא מוצלח ושזור ברגעים קומיים ודרמטיים. עם זאת, את ההצגה גונבים אורי הוכמן,
עמי סמולרצ'יק ובן יוסיפוביץ בשלל דמויות. הוכמן מגלם את המנהל הקריקטורה והנבזה וגם, ביחד עם עמי ובן, את המלאכים, ועוד מגוון תפקידי משנה ואפילו דגים.
סצנת הפסקת האוכל בעולם הבא, היא מוצלחת במיוחד. השלישייה מצחיקה, משחקת באורח נהדר ומוסיפה למשחק, אפילו בזכות ממדי גופם הגולשים מבעד לגופיות או מכנסיים מופשלים קמעא, כמו של עמי הדקיק.
מיקי פלג-רוטשטיין היא אישתו של ז'קו ומשחקה טוב מאוד ויפה. רבקה גור מגלמת את שמחה, אמו של ז'קו בהצלחה רבה והיא מצוינת. נעמה ארמון מעולה כפנינית המזכירה ובמיוחד כנחמה פקידת מודעות האבל. משחקה מוצלח ומרגש כאחד. לילי בן נחשון עיצבה תפאורה יפה מאוד. דליה פן עיצבה את התלבושות הנהדרות. אורי וידיסלבסקי אחראי למוזיקה הנפלאה. מאיר אלון עיצב תאורה ראויה ויפה. גליה פרדקין עיצבה את התנועה המוצלחת של השחקנים בקטעים הרבים.
ז'קו היא הצגה שאינה מתיימרת להיות ביקורת חברתית או בעלת מוסר השכל. זו פשוט הצגה סולידית שאמורה להעלות בת צחוק ולהנעים את הזמן כהצגת בידור.
