פסק הדין של בית המשפט העליון בערעור שהגיש הרב
יאשיהו פינטו, חוטא לאמת. וגם לא חכם. לא בגלל גזר הדין הסופי שנקבע - 12 חודשי מאסר בפועל בגין עבירת שוחד שבה הורשע הרב פינטו, על-פי הודאתו - על-אף מצבו הרפואי (החמור יותר מזה של
אורי לופוליאנסקי), ולמרות הנסיבות המיוחדות שנודעו בתיק זה (פרשות השוחד בהן לקה תנ"צ
אפרים ברכה), אלא במיוחד בשל התחמקות השופטים הנכבדים שדנו בערעור:
יצחק עמית,
צבי זילברטל ו
מני מזוז, מלדון לגופו של עניין במניעת חומרי החקירה, באופן זדוני, מהרב פינטו, ומשיבוש של הליכי המשפט. בכך "הכשירו" השופטים פעילות עבריינית מצד הפרקליטות, שאף כפתה עמדתה, לשם ביצוע זממה, על בא-כוחו של פינטו, עו"ד
איל רוזובסקי.
פסק הדין לוקה בשל ההתעלמות מעובדות בסיסיות-מתועדות, ובקבלת הכחשתה השקרית של הפרקליטות בבחינת כזה-ראה-וקדש. "בכל הנוגע לטענות שהופנו כלפי המדינה, מכחישה האחרונה כאמור מכל וכל כי מנעה מבאי-כוחו הקודמים של המערער את קבלת חומרי החקירה או את העברתם למערער. לטענתה, היו אלה באי-כוחו הראשונים של המערער שביקשו בשלב ראשון להסתפק בעיון בחומרי החקירה ולא לצלם אותם, מחשש להדלפות", כתב השופט מני מזוז.
הכחשה מופרכת
דא-עקא, העובדות,
כפי שחשפנו כאן, שונות בתכלית. הפרקליטות פעלה בבית המשפט המחוזי בתל אביב כדי למנוע מהרב פינטו את חומרי החקירה, חומרים שכללו ראיות ועדויות שהיה בהם כדי לסייע לו בהגנתו, ולאחר שבקשתה נדחתה, פעלה היא באופן זדוני בנתיב חלופי. השופט
עודד מודריק דחה את עמדת הפרקליטות וקבע, בין היתר (ציטוט):
-
פשוט וברור שלנאשם בהליך פלילי קנויה זכות המעוגנת בדין לעיין בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת הנוגע לאישום. הזכות הזו מסויגת בכך שהיא אינה חלה על חומר שאי-גילויו מותר או שגילויו אסור לפי כל דין (סעיף 78 לחוק סדר הדין הפלילי).
המשיבה טוענת שחומר החקירה כולל חומרים רבים שנופלים בגדרו של סייג הגילוי ושהוצאת תעודת חיסיון לגבי אותם חומרים, לרבות פעולות ההכנה המורכבות של מחיקה או השחרה של קטעים מסווגים תיקח זמן רב והדבר עלול לפגוע בלוח הזמנים המתוכנן של המשפט ואף להביא לסיכולו של הסדר הטיעון.
בעיקרון, אינני רשאי למנוע מן הנאשם את זכות העיון. מנגד, עליי להניח בידי התביעה זמן סביר להיערך לשם הכנת החומר להוצאת תעודת חיסיון.
את היחס שבין זכות העיון לזכות לסנן חומרים שגילויים אסור ותחולתו בעניין דנן אברר במסגרת דיון במעמד הצדדים שייערך ביום 19/11/14 בשעה 08:30.
הנה-כי-כן, השופט מודריק קבע, באופן מפורש, את זכותו של הרב פינטו לקבל את חומרי החקירה, מכוח זכות חוקתית, לשם הגנתו. למרות זאת, הפרקליטות לא צייתה להחלטת בית המשפט, אלא בחרה בנתיב חלופי, עברייני. מטרתה הברורה הייתה: למנוע ממנו את חומרי החקירה, שכללו מידע רב מאוד ועדויות, בדבר החשדות החמורים נגד תנ"צ ברכה. לביצוע זממה כפתה הפרקליטות על עו"ד איל רוזובסקי להימנע ממסירת חומרי החקירה לרב פינטו.
ב-News1 חשפנו מסמך - שהוסתר - שבו תועדו "הסכמות", כביכול, שנכפו על עו"ד רוזובסקי. "הסכמות" אלה עוגנו בכתב על-ידי עו"ד חזן-פלדמן, במכתב ששוגר ישירות אל עורכת דין ממשרדו, בת-חן ליפסקי. המכתב שוגר בדוא"ל ביום 18.11.14. אלה עיקריו:
-
2. ההגנה מוותרת על תעודת חיסיון. אנחנו נצהיר שההשחרות הן מטעמי חיסיון או צנעת הפרט (נוצר עניין שלא סוכם עדיין בהקשר זה).
3. ההגנה מתחייבת לא למסור את החומרים לאף אחד, כולל לא לפינטו [ההדגשה הוספה, י.י.].
[...]
7. לגבי תיק חזון ישעיה - ההגנה מופנית לפרקליטות ירושלים, תוכלו לעיין בלבד ולא לצלם.
-
ראו המכתב הבעייתי בתחתית הרשימה תוכן המסמך המובא לעיל מעיד מעבר לכל ספק: בניגוד לטענתה בבית המשפט העליון - הפרקליטות מנעה חומרי חקירה מהרב פינטו. תוכן המכתב שצורף לערעור שהוגש לבית המשפט העליון, מדבר בעדו: חתירה תחת החוק ותחת צו שיפוטי של השופט עודד מודריק.
חמור מכך: המסמך מעיד כי הפרקליטות ניצלה את חולשתו ו/או תלותו של רוזובסקי בפרקליטות (רוזובסקי דאג למעמדו בפני הפרקליטות, עבור לקוחות אחרים), כדי להשיג את מבוקשה. כל-זאת, למטרה אחת: הסתרת המידע המפליל נגד תנ"צ אפרים ברכה. למרות כל זאת בחרו השופטים הנכבדים לקבל את גרסת הפרקליטות - שהכחישה מניעת חומרי חקירה, למרות שההסתרה תועדה במסמך מטעמה של הפרקליטה התובעת בתיק, עו"ד רחלי חזן-פלדמן.
הבדלי הגרסאות בין רוזובסקי לפרקליטות
בית המשפט מתעלם, בכל הכבוד, גם מהאירועים שהתרחשו, מהבדלי הגרסאות אפילו בין הפרקליטות לבין עו"ד איל רוזובסקי, ומהעובדה הפשוטה: חומרי החקירה נמנעו מהרב פינטו וזכויותיו נפגעו. עובדה זו עולה אפילו מההתקוטטות שתועדה בהתכתבויות שהוצגו בפני בית המשפט. הפרקליטות ורוזובסקי
הטילו זה על זה את האחריות למניעת חומרי החקירה.
בית המשפט התעלם מהטענות הסותרות: הפרקליטות – שהפנתה אצבע מאשימה כלפי רוזובסקי; ומצד רוזובסקי – שאישר בפועל כי הייתה זו דרישתה של הפרקליטות למנוע את חומרי החקירה מהרב פינטו. "בצדק טענו באי-כוח המדינה כי הטענות שמעלה המערער כלפי באי-כוחו הקודמים הן, הלכה למעשה, טענות של כשל חמור בייצוג", כותב השופט מזוז, ומשתמש בתגובה-בהכחשה הגורפת של עו"ד רוזובסקי ועו"ד צבי קלנג, בתגובה שצורפה מטעמם, לפיה: "אינם תומכים בטענה לכשל בייצוג. במכתבם מיום 9.11.2015 הם מציינים בין היתר, כי הטענה כאילו הסנגורים לא מסרו למערער את מלוא חומר החקירה הועלתה בשעתו על-ידי עיתונאי מסוים המקורב למערער עוד קודם לשלב הטיעונים לעונש בבית משפט קמא, וכי המערער התנצל בפני עו"ד רוזובסקי על הדברים שכתב אותו עיתונאי".
מיותר כמעט לציין: "עיתונאי מסוים" הוא הח"מ. טוב היה עושה בית המשפט העליון אם היה מציין זאת, במקום לכתוב בשפת הרמזים. רוזובסקי ניסה להגן על עצמו מפני אותו "עיתונאי מסוים", לאחר שזה חשף את קלונו ובגידתו בלקוחו.
"הכשר" למעשים פליליים
ב-News1 עסקנו רבות בסוגיית שיבוש מהלכי החקירה והמשפט בפרשת הרב פינטו. הוכחנו שוב ושוב: משפטו של הרב פינטו שובש. למרות זאת, השופטים בחרו להתעלם מהעובדות. בכך נתנו, למרבה הצער, "הכשר" למעשים פליליים שבוצעו הן על-ידי הפרקליטות והן על-ידי עו"ד איל רוזובסקי. תופעה זו - של "מריחות" ו"טיוח" עובדות, ניכרת, מזמן לזמן, בפסקי דין ובהחלטות של בית המשפט העליון, הפועל באופן עקבי כדי לגונן על הפרקליטות ועל היועץ המשפטי לממשלה, גם כאשר מובאות בפניו ראיות למעשים פסולים מצד תפוחים רקובים - כמו בענייננו - במערכות אלה.
בכל הכבוד, הניסיון המובן מצד בית המשפט העליון (נזכור נא: מזוז כיהן כיועץ המשפטי לממשלה) לגונן על הפרקליטות, מבלי להוקיע את הפעילות העבריינית שבוצעה, אינו ראוי; בכל הכבוד, עמדת השופטים לפיה יש לכלוא את הרב פינטו ל-12 חודשים אינה יכולה להצדיק "מריחות" בפסק הדין וטיוח העובדות; הימנעות השופטים הנכבדים מחתירה לבירור האמת העובדתית הפשוט, ולו האמת לשעתה, גם כאשר מוצג בפניהם מסמך-מפליל המעיד בעד עצמו - בדבר מניעת חומרי חקירה, בניגוד לדין ובניגוד לצו שיפוטי, מדאיגה מאוד. שכן ברי: מתן "הכשר" שכזה הוא המקים תשתית לעבריינות חמורה מצד עובדי מדינה.