פרס ראוי
ראוי לברך את ארגון אמ"י על הענקת פרס למפעל חיים לזמר הוותיק, הצעיר הנצחי, ולאחרונה גם חב"דניק דתי ומאושר,
אריאל זילבר. מדובר בזַמר בעל סגנון ייחודי ובעל רפרטואר עשיר ובלתי נדלה, המוסיף נופך מיוחד ומשב רוח מרענן לשירה הישראלית.
כמוהו, גם שירתו של הזַמר היא צעירה לנֶצח, שלא נס ליחה גם כעבור יובל, אשר מצטיינת בקצביות, בקלילוּת, ואינה נעדרת נימה של שובבוּת והומור. אין ספק ששמוּר לו מקום של כבוד בפנתיאון של הזֶמר העברי.
במדינה יהודית ודמוקרטית לא נכון לפסול את זילבר על-רקע השקפותיו הפוליטיות, החברתיות והדתיות. עם כל הכבוד לזמרת
אחינועם ניני, המוחה נגד פסילת ספרים ומחזות, על-רקע גזעני, האם אין היא נוהגת כך לגבי הזַמר המפורסם, שביקשה להחרים אותו, וּבמוּמה פוסלת?
פרס לאנטישמיות
דומה שזו לא הכיפה שמפריעה לאנטישמים בצרפת, אלא עצם הנוכחוּת היהודית. זו בדיוק מהותה של האנטישמיות - שנאת היהודים באשר הם יהודים. זוהי סיבה למסיבה לקנאה לאומית, דתית וכלכלית ביהודים, ולהמצאת המיתוס עליהם כעושקי הגויים בריבית ועוד ועוד.
אכן, ההיסטוריה מוכיחה שאין לברוח מהזהות היהודית. עובדה היא שהזרוע הנאצית הארוכה השיגה וגדעה גם את משפחות המומרים, שהמירו את דתם, דוגמת צאצאי משפחת דיזרעלי. והשואה כמשל לרדיפות היהודים בכל הדורות.
נכון עשתה אפוא יהדות צרפת, על גווניה השונים, שמחתה נגד הקריאה להסיר את הכיפה, בגלל ההתנכלות האנטישמית ליהודים. אילו נענו לקריאה זו, היה זה פרס מובהק לאנטישמיות.
הטוהר שבתואר
עם כל הכבוד לעיתונאי ולח"כ לשעבר,
ינון מגל, שפרש מהכנסת על-רקע חשיפת הסיפור על הטרדת נשים, לציבור די היה ברור שהוא לא יעבור את הרף הפלילי בנושא.
חקירת משטרה, או לא, זאת לא השאלה הבלעדית. מה עם המישור הציבורי והמוסרי ותרבות הדיבור של אישי ציבור? איזה מודל ודוגמה אישית משמשים מי שמתיימרים להיות נבחרי העם ונציגיו הממלכתיים בנושא כה מרכזי של כבוד האישה, בשעה שהם משפילים וּמַחְפִּיצִים אותה? הוא הדין לנושאים אחרים הקשורים לטוהר המידות. מבחינה זאת מגל לא לבד.
גבי אשכנזי כבר אמרנו?
אז אנא, ידוענים, תנו כבוד לתפקיד, וחישבו פעמיים לפני שאתם לוטשים עיניכם לכיסא הפוליטי המיוחל. ובא לציון גואל.
פרץ של אמנות
מעֵבר לנוסטלגיה דומה שמלחמת המפרץ, שבָּה לראשונה עירק הרחוקה נלחמה ישירות בישראל באמצעות טילים, וכל הארץ הפכה חזית, סיפקה פרץ של מגוון יצירות אומנות בתחום הספרוּת, המחזאוּת, הציור, מלאכת היד, ואיך לא ההומור והסאטירה (מופעי-סטנד אפ).
מלחמה זו, שזוהתה יותר מכל עם לוחמה פסיכולוגית, וייצרה בעיקר שלל חרדות ופחדים בציבור, עם מינימום נפגעים - הולידה צורך מיוחד במופעים קומיים מצחיקים להרגעה ולשיפור מצב הרוח הלאומי. אין ספק שדמותו של הרודן סאדם חוסיין - הגיבור הראשי של המלחמה ומחוֹללה - כיכבה בהן. קתרסיס כבר אמרנו?
יותר מכל מלחמה אחרת, מלחמה זו הניבה לקסיקון מונחים, שטרם ידעה הארץ כמותם. מסכות אב"כ, נחש צפע, החדרים האטומים והממ"דים למיניהם, בגין איום הלוחמה הכימית והביולוגית חסרת התקדים שריחף על ישראל, הבבא בובה ועוד רבים וטובים. ואיך לא,
נחמן שי, המרגיע הלאומי, שהמלחמה הייתה מזוהה כל כך עימם. המלחמה שימשה גם מבחן ללוקאל-פטריוטיות של התושבים.
אי-אפשר להתעלם מהניסים הגלויים שהיו במלחמה זו. בהתחשב באלפי הנפגעים מהטילים, בקרב הגויים בנֵכָר, כאן בארצנו הקטנטונת, הנפגע הישיר שנהרג מטיל היה דומני אדם אחד בלבד. כמו-כן, רק כפסע היה בין פגיעת טילים ב'אזור הטעות' למתקני הגז הצבאיים שאליהם כוּונו. מוטב לא לדמיין את התוצאות הקטלניות אילו זה היה קורה, חלילה.
פסוקו
לא לחֶרב: טו בשבט הגיע - לָנֶצַח תאכל חרוב
נמצאו מסמכים לבקשת חנינה של הצורר אייכמן: תיקים באפלה
שר האוצר: ד"ר כַּסֱפֵּר
השלג שאיכזב בירושלים: ציפייה לבנה
החורף הזה תלבשי לבן?
הקמבק של ירדנה: הוי ארזי מולדתי
אזכרה ליוני נתניהו ז"ל: חודש יוֹני?
עולה יורד: התנודות הקיצוניות של אג"חים בבורסה - מאני דפרסיה?
מאיר כהן, שר הרווחה, כבר לא: פג מאיר?
לא רק בקיץ: משרד התרבות והאומנות - אַרְתִּיק
מספרי סיפורים: זה קול הסיפור
משאית מזון: טַעֲמִיסוּ
בקטנה
מאמין ואופטימי: אוֹפְּטִי-קָה
