פיקח לומד מניסיונו וחכם מניסיונם של אחרים. למובילים בתכנון ובהקמת מערכת מודרנית להסעת המונים בישראל ולמקימי הרכבת הקלה בירושלים ובגוש-דן הייתה בסוף השבוע שעבר הזדמנות לנהוג כחכמים כלומר ללמוד מניסיונם של אחרים.
בסוף השבוע ביקר בארץ האדריכל הפורטגזי, מנואל פאולו טקשיירה שהוא מומחה בעל שם עולמי בשיקום ובחידוש מרקמים בעלי ערך היסטורי תוך כדי שילובם במערכות תשתית ותנועה מודרניות, לרבות מרקמים עירוניים מוחלשים וירודים, והוא נמנה עם מובילי המהפכה בהסעת המונים בפורטוגל.
לטקשיירה ידע וניסיון רב בהובלת מהלכים מורכבים המשלבים פתרונות הנדסיים, אדריכליים ועיצוביים, במרחבים לשימור בעלי ערכים היסטוריים, חברתיים, אדריכליים ואחרים.
ניהולו הרב-תחומי של פרויקט המטרו החדש בעיר פורטו, תוך שימת דגש על איכות הסביבה ושמירה על ערכי הנוף, המורשת התרבותית וערכים וצרכים חברתיים זכה להכרה והערכה רבה. אותו טקשיירה מכהן כיועץ לערים ומדינות המתמודדות מול אתגרים חדשים בתחום הניידות והתחבורה-בדגש על מערכות רכבת תחתית ורכבת קלה.
הפורטוגזי הגיע לישראל בעקבות שתוף פעולה מעניין בין משרד החוץ, שגרירות פורטוגל בישראל והמועצה לשימור אתרי מורשת ואחרים, ואכן קיים סדרת פגישות עם מתכנני הרכבת הקלה בגוש-דן ועם אלו שבירושלים, עם מתכננת מחוז תל אביב, נעמי אנג'ל ונתן הרצאות אורח בכנס איגוד המתכננים בתל אביב ובכנוס מתכננים בירושלים.
הניסיון בפורטו שבפורטוגל מלמד כי הליך שיתוף הציבור הוא אבן יסוד בהצלחת פרויקטים לאומיים בסדר גודל של הרכבת הקלה בגוש-דן למשל. פתרונן של שאלות של שימור לאורך תוואי הרכבת הקלה כמו למשל השאלה מי עומד לחזק את בית הבאר של מונטיפורי הבאר העברית הראשונה ומגדל המים הסמוך המיועדים לשימור וממוקמים ממש בסמוך ליציאה מהתחנה והוויברציות שיעשו בעת החפירה יכולים למוטט אותם.
המודל של פורטו מלמד עוד כי רצוי וכמעט חובה לשמר גם החזיתות לאורך תוואי הרכבת ואת הצמחייה המקורית וכך תוצאות הפרויקט היו משמעותיות יותר לסביבה כולה והביאו גם פריחה כלכלית לאזור. לתשומת ליבם של האחראים לתוואי שלאורך שדרות ירושלים ביפו.
עוד ניתן היה ללמוד מהניסיון הפורטוגזי של העיר פורטו כי יחד עם בניית התשתית התחבורתית יש צורך בחיזוק מרכז העיר שימור המוסדות הציבוריים בה, החזרת מרכז העסקים והמרחב התרבותי. לדבריו, "האתגר במקרה כזה הוא רב יותר מאשר לפעול באזור חדש אך זו הדרך הנכונה וראינו זאת בערים רבות באירופה שפעלו כך.
"הבנו את חשיבות אמון הציבור במערכת החדשה, ועל כן המתכננים עבדו ברגישות כשפעלו באזורים רגישים ועזרה בשיקומם וחיזוק הלוקל פטריוטיזם שלהם ובנתה מערך אחיד בכל חלקי העיר ללא הבדל בין "אזורים עשרים לעניים".
מעניין לשמוע את חוות דעתו של רפאל גמזו סמנכ"ל משרד החוץ וראש אגף קשתו"ם (קשרי תרבות): יש לנו הרבה פעמים נטייה להשוות עצמנו למדינות גדולות ממדים ועשירות במשאבים וכאן יש לנו דוגמה של מדינה עם מספר אוכלוסין דומה לשלנו ושאיננה עשירה, ושהצליחה לבצע פרויקט תחבורתי מדהים בעיר ההיסטורית פורטו המוכיח שפיתוח וקידמה יכולים גם לכבד מורשת, תרבות, אסתטיקה והתחשבות בדעת הציבור בתהליך התכנוני".
מתברר כי באירופה הבינו, כבר מזמן, ששימור אינו עומד בסתירה לפיתוח. שיקום אתרים היסטוריים ושמירה על הצמחייה והנוף הם תוספת חשובה למודרניזציה. אלו אינם עולים יותר כסף אלא דווקא מכניסים עוד כסף: בתיירות, בחיי המסחר ובעליית ערכי הנדל"ן.
מסתבר כי גם בימים של חרמות וגידופים ישנם גם שתופי פעולה ונכונות אירופית לשלב ידיים ולסייע לישראל להתגבר על מצוקות אזרחיות כמו זו של בניית הרכבת הקלה והשלכותיה על התושבים והמרחב העירוני כולו.
על כל זה נאמר כבר בתחילת המאמר: פיקחות היא למידה מניסיון עצמי וחוכמה היא הפנמת ניסיונם של אחרים. אז בואו נהיה חכמים.
