עוד לפני הבחירות לפני כשנה התפוצצה הפרשה, בעקבות שנתיים של חקירה חשאית, וכבר לפני חצי שנה המליצה המשטרה להעמיד לדין 36 בכירים בגין שוחד ומירמה וזיופים ועוד מעשים טובים בכספי הציבור. הבעיה המרכזית הייתה (והינה) שרוב החשודים היו (והינם) מקושרים בעבותות לצמרת הכוח, השלטון והפוליטיקה הישראלית.
מדובר בפאינה קירשנבאום, שהייתה ח"כ וסגן שר הפנים, בסטס מיסז'ניקוב שהיה שר התיירות, בדב ליטבינוף ראש מועצת תמר ושכנו לאזור
מרדכי דהמן ראש מועצת מגילות, בגרשון מסיקה ראש מועצה מקומית שומרון (שביקש וקיבל מעמד עד מדינה), ברמי כהן שהיה מנכ"ל משרד החקלאות, באלכס ויזניצר יו"ר נת"ע, בשי ברס שהיה מנכ"ל נתיבי ישראל, בשאול מזרחי שהיה יו"ר החברה למשק וכלכלה של מרכז השלטון המקומי, בדניאל אלינסון מנכ"ל עמותת עזרא העולמי (תנועת הנוער החרדית), ועוד בכירים.
מדובר בחבורה נכבדת ומרוממת מעם: שר, סגנית שר, מנכ"לים של משרדים ורשויות ומנהלים של חברות וארגונים גדולים, כולם עם קשרים ישירים לשלטון, רובם באמצעות
ישראל ביתנו של איווט ליברמן.
480 איש נחקרו בזמנו, 36 איש מתוכם נבחרו על-ידי המשטרה להיות מועמדים לדין, רובם בגין עבירות קשות ברמת שוחד, מירמה ו
הלבנת הון. בתמצית, מדובר בהעברת עשרות ומאות מיליוני שקלים מקופת המדינה לגופים שונים (עמותות, מוסדות ציבור וחברות עסקיות) תמורת אחוזים ועמלות שוחד לאותם בכירים שהסדירו את ההעברה.
כשבוחנים את הסיפור, מבינים שזוהי פרשה העולה בחומרתה על פרשת
הולילנד, וגם על פרשת
דן כהן. בהולינד מדובר היה בפרויקט אחד ששילם שוחד לכמה אנשים, אומנם בכירים ביותר, אבל זה היה נקודתי. תפוח אחד עם כמה תולעים שמנות. גם בחברת החשמל של דן כהן וחבריו מדובר היה בגורם אחד (סימנס) ששילם שוחד לכמה וכמה בכירים באותה חברת חשמל (ושנגד רובם עדין לא הוגשו כלל כתבי האישום, למרות שיש נגדם ראיות חזקות המבטיחות הרשעה). שוב, זה עוד תפוח אחד רקוב, למרות שהוא רקוב כבר הרבה שנים ומכיל הרבה מאוד תולעים שמנות ועשירות. אבל להקים ולפרוס מערכת מושלמת של נטילת אחוזי תיווך ושוחד בכל רחבי הארץ ומכמות כזו גדולה של מוסדות, עמותות וארגונים, והכל במקביל ובמהירות ובשתיקה, זה כבר דורש כישרון. וכישרון איטלקי באופיו: השגת מטרות סיציליאניות באמצעות ביצוע ונציאני בסגנון משפחת בורג'ה.
אבל זה דורש עוד משהו: העדר כל אחריות מוסרית במגזר הציבורי והסכמה מודעת לגניבות. העובדה שהחבורה הזו פעלה בכל רחבי הארץ ואיש בכל המערכת לא פתח פיו, לא מחה ולא צייץ, העובדה שדבר לא דלף, ומיליוני שקלים עפו ועברו יום-יום מקופת המדינה לקופות של עשרות ומאות מוטבים, מעידה שמשהו בסיסי רקוב במערכת הציבורית. איש עדיין לא נתן הסבר לתופעה שעשרות אנשים, חלקם לא מכירים אישית זה את זה, עשו יחד ובמקביל את אותם דברים כאילו לזה גידלו אותם ולזה מינו אותם: לזיוף מסמכים, לגניבת כספים ולמתן ונטילת שוחד. ואלה הם מיטב צמרת המגזר הציבורי.
החוט המקשר הייתה מפלגת ישראל ביתנו ואנשיה, שהיו מפלגת שלטון וקואליציה בימים שכספי התיווך והשוחד הללו זרמו במפלים. קצת פיקנטי היה לגלות שבין החשודים שהומלץ להעמידם לדין נמצא גם דוד גודובסקי, ראש מטה הארגון של המפלגה, ששמר בקפידה על זכות השתיקה בכל חקירותיו. אולי בגלל שהוא התפרסם עוד שנים קודם לכן, בעת חקירת החשדות נגד איווט ליברמן שקיבל בזמנו מעמותת "גשר לעלייה" הלוואה בסך 111,000 ש"ח. כשלא נמצאו מסמכים שמראים שאיווט החזיר את הכסף לעמותה והמשטרה החלה לחקור, העיד גודובסקי במשטרה שהכסף כן הוחזר לעמותה ע"י ליברמן, ואפילו במזומן (איך לא?...), רק שהוא, גודובסקי, פשוט שם אותו "מתחת למזרן" ושכח להפקידו בבנק. נשמע טוב, לא? גם כשאני אקים מפלגה אני אקח אחד כזה לתפקיד ראש מטה הארגון שלי. וחוץ מזה, טוב שמאז השתפרו הדברים ואיווט ליברמן הוא כבר אדם מבוסס שלא זקוק יותר להלוואות מעמותות.
ולמה כל זה חשוב? בגלל ששכחתם. בגלל ששכחתם איך כבר לפני יותר מחצי שנה פורסם והובטח כי כתבי האישום מוכנים וכי הם יוגשו לבתי המשפט בתוך כמה ימים. כן. ככה סיפרו לכם, ואתם האמנתם. עכשיו תלכו לישון באמונה וב-15 בחודש תעבירו למדינה את המע"מ שלכם.
