שכר הבכירים בתאגידים פיננסיים איבד לְדעת כל חברי הבית, ובוודאי בדעת הציבור, כל פרופורציה ביחס שבין שְׂכר העובד המקבל משכורת נמוכה מהחברה לבין השכר שמקבל המנהל הבכיר ביותר באותו תאגיד. פער שכר זה מגיע לפעמים אף למיליוני שקלים, בשעה שהעובד הזוטר בחברה 'מגרד' את שכר המינימום. השכר המוצע למנהל בכיר באותו תאגיד אין לו כל הצדקה, גם לא ביחס לתוצאות הישגי החברה.
שכר מופרז ומנותק מהמציאות
במרבית המקרים, מנהלים מושכים להם שכר גבוה מהרגיל - וזה בלשון המעטה - שכר המסתכם במאות אלפי שקלים לחודש. לעיתים השכר השנתי של הבכירים מגיע למיליוני שקלים, גם כאשר בפועַל אין הישגים של ממש לחברה שהם מנהלים. מי שעוקב אחרי התנהלות החבָרוֹת במשק הישראלי, אינו מופתע לשמוע שהמנהלים מושכים לעצמם את השכר המופקע והמופרז (בתוספת דיבידנדים), וּמִבּחינתו זה נראה או אפילו נשמע כתסריט ידוע מראש. לא אחת אנו שומעים שחברה הגיעה אל שוקת שבורה, דהיינו: לכינוס נכסים ולפירוק, ועדיין אותם מנהלים, שקיבלו שכר מוגזם, דורשים מהנושים, ללא בושה, לקצץ באופן ניכר את שכרם, לעיתים שכר דל שהם מקבלים בגין שירותים שסיפקו לתאגיד.
על-מנת להבטיח את "משכורתם" של אותם מנהלים כושלים וחמדנים, או להצדיק את מעשיהם הנלוזים, הם שולחים את עורכי-דינם לבית המשפט למתן סעד, תוך הצגת "תוכנית הבראה" לעיתים מלאכותית ולא ריאלית, לתאגיד הקורס. תוכנית הבראה זו נולדה ונחקקה בישראל בהשראת "צֶ'פְּטֶר אִילֶיבֶן" (באנגלית: Chapter 11 - פרק מספר 11 בחוק פשיטות הרגל האמריקני(. המרוץ של התאגיד לבית המשפט לקבלת הסעד נועד להקדים ולמנוע מהנושים ו/או הספָּקים להגיש בקשה לכינוס נכסים כנגד החברה, בעילּה של חדלון פירעון בגין חובות לספּקים.
התנהלות עסקית זו של תאגידים פיננסיים, הפכה ל'טכניקת ניהול' קלוקלת, ומטרתהּ גריפת כספים מהתאגיד. תחילה מרוקנים את קופת התאגיד במשכורות עָתֵק, ולאחר מספר שנים מבקשים 'תספורות' בנימוק של "תוכנית הבראה". בתוך כך הם מבקשים באמצעות בית המשפט לֶאֱכוֹף על הנושים לוותר על חלק מכספם. (עיין ערך רשת המזון "מֶגָה", שקרסה רק לאחרונה).
השאלה היא: איך נורמת "התנהלות עסקית" זו הפכה לציון דרך במרבית התאגידים במדינת ישראל? אלה ממַנּים להם מפָרקים וכונסי נכסים במטרה למכור אותם בסופו של יום כ"עסק חי" במקום לפרק את החברה. זהו רק פָּן אחד של הסיפור. במקרים מסוימים, משיכת משכורות שמנות נעשית מכספי ציבור וממאגר כּספֵּי הפנסיה של עובדי התאגיד הפיננסי.
התופעה הנ"ל רווחת מזה עשרות שנים. חברת-הכנסת
שלי יחימוביץ' (מן המחנ"צ) הִגישה הצעת-חוק לפני שנים לא-מעטות לפתרון הבעיה, וזו נדחתה על-ידי ה
ממשלה. כבר בשנת 2007, החֵלּה ח"כ יחימוביץ' לקדם את הצע"ח הגבלת שכר הבכירים, יחד עם יו"ר ועדת העבודה והרווחה של הכנסת דאז, ח"כ
חיים כץ (איש הליכוד), במהלך חוצה מפלגות: בהתחלה עבודה-ליכוד, וכיום
מפלגת "כולנו" והמחנ"צ. (ח"כ חיים כץ, הוא היום שר העבודה והרווחה).
מה שמפתיע הוא, שבניגוד לנושאים אחרים שבהם אנחנו בד"כ שומעים את ההסתדרות מוחה וצועקת מעל גלי האתר, הפעם לא שמענו את קולהּ בהקשר להגבלת שכר בכירים, גם לא את קולם של התעשיינים, שהעדיפו ככל הנראה לשמור מרחק מהיוזמה הברוכה. יצוין, כי לאורך כל הדרך משרדי האוצר והמשפטים התנגדו להגבלת שכר הבכירים בחקיקה.
רבים נוטים לשכוח, שמי שדחף קדימה את הגבלת שכר הבכירים בחקיקה, היה דווקא שר האוצר הקודם
יאיר לפיד. הוא הקים ועדת מומחים בראשות מנכ"לית האוצר
יעל אנדורן. נזכיר, שוועדת מומחים זו המליצה להגביל את שכר הבכירים לתקרת שכר שנתית של 3.5 מיליון שקלים. מתוך ההמלצות לא היה ברור אם תקרת השכר כללה גם מניות אופציות ובונוסים למנהלים.
בחירות מתקרבות?
היום, שר האוצר
משה כחלון (כולנו) חושש לסיים את הקדנציה שלו ללא הישגים של ממש, ועל-רקע ירידת מפלגתו בסקרים האיץ כאמור את חקיקת הגבלת תגמול שכר הבכירים. מי לא זוכר את הבטחותיו של שר האוצר ערב הבחירות, לפירוק מונופולים, להורדת מחירי הדירות-שוק הנדל"ן, ויוקר המחיה? ולכן, בהתקרב מועד הבחירות, ומתוך חשש שמא יוקדם, יזם שר האוצר - כאמור לעיל בתחילת הכּתבה - הצעת-חוק ממשלתית חדשה-ישנה, אשר מטרתה להגביל תגמול-שכר לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ואי התרת הוצאה לצורך מס בשל תגמול חריג), התשע"ד 2014.
מטרת הצעת החוק היא ששכר הבכירים בתאגידים פיננסיים יוגבל. המשמעות היא, מקסימום שכר המאפשר הכרה בהוצאות לחישוב המס: שכר של עד פי 44 משכרו של העובד המשׂתכר הכי פחות באותה חברה. הסנקציה שנכנסה לתוך הצע"ח קרויה 'תקרת מס מתקפלת', ומשמעותה חיוב במס כפול על החלק המתווסף. המתנגדים להצעת החוק אומרים כי בסוגיית שכר הבכירים לא נערך כל דיון ממצֶּה ומספּק בחוק.
כחלון, ביחד עם הממונָּה על שוק ההון, החיסכון והביטוח באוצר,
דורית סלינגר, הלכו צעד אחד קדימה והחליטו תחילה להגביל את תקרת השכר ל-3.5 מיליון שקלים, כולל הכול. ההיגיון בסכום המוצע היה שווי של מיליון דולר, אך אח"כ הגיעה הצעה שביקשה להפחית אף מסכום זה.
צעד היסטורי או התחלת תהליך?
לא זה ולא זה, שכּן ראינו לא אחת חוקים ש'הוכנסו לתא הקפאה' או החלטות ממשלה שלא יושמו, כך שלא הייתי ממהר לחגוג, בפרט לאור העובדה כי רה"מ
בנימין נתניהו (ליכוד) חזר בו מתמיכתו בחוק, אך בפועל הצביע בעדו. לכן אפשר לומר שהשמחה היא מוקדמת. יישום החוק נראה רחוק גם אם עבר את שלוש הקריאות (עיין ערך חוק הדיור הציבורי). פקידי האוצר (הרגוּלטורים) - במקרה הגרוע יעצמו עין, ובמקרה הטוב יעשו הנחות על הפרות הוראות החוק של התאגידים, ואלה ידאגו לעקור מתוכֶן את הוראות החוק ויהפכו אותו לאות מתה, גם מתוך חישוב צר של הפּקיד המפַקּח, שעוד עלול למצוא את עצמו אצל המפוּקּח.
ח"כ פרופ' מַנוֹ טרכטנברג (מחנ"צ) הציע להגביל את שכר הבכירים ל-60% משּׂכרם של מקביליהם בארה"ב, קרי: 2.5 מיליון שקלים.
חַברוֹת-הכנסת שלי יחימוביץ' ויו"ר מר"צ
זהבה גלאון הציעו להוסיף עוד "כבלים" ולהגביל את תקרת השכר לפי 35% מעלוּת השכר או פי 44 מהמשכורת הנמוכה בחברה (היה מי שלחש כי המספר 35 עלה בשיחת טלפון של 5 דקות ותו לא). הרעיון הוא, שכל אימת שירצו להעלות שכר בכירים צריך יהיה להעלות גם את שכרם של בעלי המשכורת הנמוכות.
איוּם בפנייה לבג"ץ במהלך הדיון עלה איום של נציג איגוד הבנקים לפנות לבג"ץ בטענת אי-שוויון. ח"כ אריאל מרגלית (המחנ"צ) ענה, כי "התאגידים הפיננסיים שונים מיֶּתר הגופים. ולכן הם מונופול שקיבלו רישיון לטפל בכספים של הציבור ורושמים לעצמם שכר מופרז ויוצא-דופן, ולא פרופורציונלי לתּשׂוּאות שהם מביאים. בהיי-טק כל העובדים מתוגמלים החל מהעובד הראשון ועד האחרון ומרוויחים שם בהתאם להצלחות. עם כל הכבוד, יזמי היי-טק שפיתחו רעיונות והביאו הצלחות בפועַל הם עניין אחר, וכך גם בעלי עסקים ריאליים שיזמו, קידמו ופיתחו מוצרים בנֵי קיימא".
נציג משרד משרד המשפטים, רוני תדמור, הוסיף וציין: "ההצעה במקורה עוסקת רק בגופים פיננסיים שעוסקים בכספי ציבור: קרנות נאמנות, בנקים וכד'. הייתה חשיבות מבחינתנו להסדיר את השכר בגופים האלו. ניתן אומנם להרחיב, אך אנחנו חושבים שזוהי תחילתו של מהלך שצריך עוד לבחון אותו בזהירות".
סוף דבר הכול נשמע:
ועדת הכספים העבירה את הצעת החוק של הגבלת שכר הבכירים המופרז למליאה לקריאה שנייה ושלישית פה אחד, ללא מתנגדים או נמנעים. החלטה זו לוּוְתה בקריאות צוהלות וּשׂמֵחות של חברי הכנסת.
למי ששכח, על-פי החלטת ממשלה מיום 6.6.1997 אשר הטילה אחריות לפיקוח ולבקרה על הגופים המתוקצבים והנתמכים, בכל הנוגע לנושאי שכר וּתנאֵי עבודה, גם על משרדי ממשלה נוספים (דתות, פנים, רשות החברות ועוד...). נמצא שעל-פי דברי
מבקר המדינה מיולי 2015, הביא הפיקוח של אגף השכר במשרד האוצר לקיצוצים דרסטיים בהוצאות של תשלומי השכר.
מן האמור עולה, כי החלטת ועדת הכספים (מרס 2016), אינה מהַווה "רגע היסטורי" ממשי, אלא ציוּן דרך בתהליך שהחל למעשה כבר בשנת 2007, כאשר ממשלת ישראל קבעה תקרת שכר למנהלים בכירים בחברות ממשלתיות ובשירות הציבורי.
כצפוי, מליאת הכנסת אישרה בקריאה השנייה והשלישית את החוק. 57 חברי כנסת הצביעו פֶּה אחד בעד החוק, ולא היו מתנגדים או נמנעים.
