דרך כלה

הזווית הנשית של שמחת הנישואין תיחשף לראשונה בתערוכה ייחודית שתיפתח ב-24 בחודש זה (אפריל) במוזאון לתרבות הפלשתים באשדוד.

התערוכה, שתימשך עד חודש אוקטובר השנה, תתמקד במתנות שנהגו לתת בעבר לכלות היהודיות שעמדו לבוא בברית הנישואין. אלה הוענקו להן בטקסים מסורתיים, כמו בעת קבלת הנדוניה, בכסף או ברכוש, מידי הוריהן, אם בטקס האירוסים ואם ביום הקידושים.

בתערוכה יוצגו תכשיטים, כלי-קוסמטיקה, מצעים ופריטים מיוחדים שניתנו לכלות בדורות הקודמים בקרב קהילות מגוונות. בד-בבד משולבות בתערוכה גם עבודות עכשוויות, שעוצבו בהשראת המוצגים המסורתיים.

הפריטים בתערוכה הושאלו ממוזאון חצר היישוב הישן, על-שם יצחק קפלן, שבירושלים, ממשפחות שהגיעו ארצה מתפוצות שונות ומהאוסף הפרטי של האספן ויליאם גרוס, ושבעזרתם נשפך אור על הדומה והשונה במנהגי הקהילות.

סעודת סבלנות

במרבית הקהילות היהודיות מן המאות הקודמות נהגה האישה להינשא בגיל צעיר מאוד, ומרגע הולדתה של בת במשפחה היהודית, כבר החלה הכנת הנדוניה לילדה שתגדל ושתהפוך ברבות הימים לכלה. לא אחת נחשבה הנדוניה לחלקה של הבת בירושת-הוריה, כשזו הופקדה בידיה בעת נישואיה.

בתום טקס האירוסין נהוג היה לערוך "סעודת-סבלנות" מכובדת בביתה של הכלה, שבמהלכה העניק החתן מתנות לכלה, כשבדרך כלל היו אלה כלים יקרי-ערך, סידורי-תפילה בכריכה מפוארת, קופסאות-כסף מעוטרות, פמוטים לשבת, תכשיטים, תמרוקים ובשמים.

גם בקהילות שבהן נהגו לערוך את טקס החינה לפני הנישואין, הוענקו מתנות יקרות-ערך. במיוחד רווח המנהג של הענקת תכשיטי-זהב בקהילת יוצאי צפון-אפריקה. התכשיטים עוצבו בשילוב של אלמנטים מעולם הקמעות, שיועדו להגן על הכלה ביום-נישואיה. לצורך המשימה נתלו שני עגילים משני צידי בד המטפחת, שבה נעטף ראשה של הכלה, כשמשולבים בהם דגים וחמסות, כדי להרחיק את הכלה מעין הרע וכדי לגרש מעליה שדים ורוחות.

גלגול מגהץ

להוריה של לילי כנפי, למשל, אחת מתושבות אשדוד, ניתן מגהץ-פחמים כמתנה משכן, שהיה חייט במקצועו. אלא שכל אימת שהשכן רצה לגהץ בגד שתפר במו ידיו, הוא היה נוהג להתדפק על דלתם של בני הזוג הצעיר ולבקש את רשותם האדיבה להשתמש בו.

אצל יוצאי גאורגיה, לעומת זאת, נהוג להעניק לכלה קופסת-תכשיטים מעץ. הציור על גבי הקופסה צוייר בידי הצייר טוטיקשווילי והוא מתאר את המלכה תמר, שהייתה מלכת-גאורגיה המאוחדת בימי הביניים ושנחשבה בשעתה למלכה מיטיבה.

את הזווית העכשווית של התערוכה מייצגת המעצבת אורן וקסלר, שעיצבה ערכת-נעליים מיוחדת ליום הנישואין. בולטת בתערוכה גם תצוגה של קבוצת צורפות, בהנחיית המעצבת שרה שחק, שהכינה אביזרים עדכניים לכלה בהשראת המוצגים בתערוכה. המעצבת ברוריה אבידן הכינה חופה עכשווית לחתונה יהודית, ואילו תרומתה של המעצבת על גייזלר לתערוכה היא שמלת-כלה עכשווית, שהוכנה בהשראת מתנות-נישואין שניתנו בשעתה לסבתה.