חבר אמיתי

את אריה אבנרי ז"ל זכיתי להכיר בעודי ילד צעיר, בן שבע או שמונה, לפני קצת פחות מיובל שנים תמימות. לקראת שלהי שנות השישים, אבי, עקיבא סער ז"ל, עבד תקופה מסוימת בידיעות אחרונות, שם הוא התיידד עם אריה שהיה כוח נוסק באותו עיתון, בימים ש"ידיעות" עוד דשדש קמעא אחר העיתון הנפוץ במדינה, שהיה אז, כמובן, מעריב.

באותן שנים יצא לי אפילו פעם לראותו באחד מערבי הראיונות שנהג לערוך בלילות שבת במלון הילטון ת"א ושפירסמו אותו ברחבי הארץ, באותם ימים רחוקים של טרום שידורי טלוויזיה.

חלפו השנים ואריה אבנרי הפך לאחד מבכירי העיתונאים בארץ כאשר הוא מתמקד בעיתונות חוקרת והוא זה שהביא את הנישה התקשורתית הקצת זנוחה הזו כמעט לכדי אומנות.

תוך כדי עיסוקיו בתחקירים עיתונאיים, נחשף אריה למבול שחיתויות ועוולות ציבוריות שקוממו אותו, לא רק כעיתונאי חוקר, אלא גם כאזרח המדינה וכאדם בעל יושר אישי קיצוני ונורמות מוסר גבוהות ביותר.

אדם לא קל

באיזה שהוא שלב, כמדומני בתחילת שנות התשעים, זנח הוא את מקצוע העיתונאות והקים מסגרות שונות שתכליתן הייתה לחשוף ולהיאבק בכל אותן תופעות שליליות במרחב הציבורי והעסקי, שלדעתו ולדעת רבים אחרים, התפשטו כגרורות סרטניות במדינה ואיימו לנגוס בה כל חלקה טובה.

לצורך השגת מטרותיו ל"ביאור החמץ", לא נרתע אריה גם ממאבקים קשוחים באנשים ובגופים חזקים ביותר, ברובם מקושרים ומוברגים היטב במקומות ה"נכונים", מה שנהוג לכנות כיום - קשרי הון-שלטון-עיתון.

אריה היה, לכאורה, אדם לא קל, לעיתים קצת לא נעים, יש אף יאמרו גם בוטה. אך מי שהכירו על באמת, גילה כי מאחורי החזות המחוספסת והקשוחה הסתתר אדם עם לב ענק, רגיש מאין כמותו ואפילו מאוד סנטימנטלי.

הוא היה חבר אמיתי ויעידו על כך יותר מכל מאות אם לא אלפי האנשים שהיו עימו בקשרי חברות וידידות עמוקים ביותר. בנוסף, היה הוא אדם משכיל ביותר, בעל זכרון פנומנלי, גדוש כרימון בחוכמה ובידע מקיפים בנושאים רבים ומגוונים.

לפני קצת מעל חודש פגשתיו בפעם האחרונה, ימים מעטים לפני אירוע תנועת אומ"ץ האחרון אחר מספר חודשים שלא ראיתיו. זה לא היה אותו אריה שהכרתי. משהו בניצוץ ובאנרגיות אצלו קצת התעמעם. בסתר ליבי חשתי שקו הסיום שלו קרב.

ניסיתי לעודד את רוחו ולהשרות עליו רוח אופטימית כלשהי, אבל מהר מאוד הבנתי שגם אצלו נפל האסימון והוא החל להפנים שימיו עלי אדמות כנראה ספורים.

אריה ייחסר מאוד למשפחתו, לחבריו ולידידיו, אבל גם לכלל אזרחי מדינת ישראל ואין הדברים נכתבים רק לתפארת המליצה.

יהי זכרו ברוך.