מלחמת המנהרות הניטשת מאגפי רצועת עזה בין כוחות החמאס לבין יישובי ישראל לאורך הגבול מתנהלת ביתרון לטובת החמאס. הסיבה: הפחד הישראלי מפני חטיפה, החשש להיות שבוי במחשכי בור תחתיות תת-קרקעי, רחוק מעין אדם, ללא קשר עם העולם, ללא ידיעה מה יעלה בגורלך. אם תיעלם כמו רון ארד, או שבכלא תמצא את מותך ואיש לא יידע מה עלה בגורלך. במלחמה הזו ישראל כושלת כיוון שהיא מנהלת מערכת התגוננות ואינה יוצאת לתקוף. ובמלחמה כמו במלחמה לתוקף היוזם יש יתרון.
כדי להיחלץ מן הפחד ישראל חייבת לתקוף. ומתקפה בהקשר הזה אין משמעותה לחשוף מנהרות ולהשמידן, כי זו משימה כמעט בלתי אפשרית. כדי לחסל את הפגע הרע הזה ישראל חייבת לזרוע חרדות בקרב האוכלוסייה הערבית. פחדים כאלה אפשר לטעת אם האוכלוסייה ניצבת בפני הבלתי נודע. ואת זאת ניתן לבצע אל מול פני חטיפות.
ישראל כבר ייצרה פחדים בעבר בתחומי רצועת עזה. האיש שהיה אחראי לתהליך היה
מאיר דגן, לימים ראש המוסד. מי שמינה אותו היה
אריאל שרון שהיה אז אלוף פיקוד הדרום. דגן ואנשיו היו יוצאים בלילות לשטח ותוקפים ריכוזי מחבלים. בדיוק באותה שיטה ניתן לפעול גם היום. בחשכת הלילה קרוב לעלות השחר קל מאוד לחטוף אנשים, שאין עליהם שמירה יעילה. פועלים המתכוננים לצאת לעבודה בישראל, חקלאים המחפשים עבודה ותלמידים בדרכם לאתרי לימוד. החטיפות צריכות להתבצע בכל אתרי הרצועה. בצפון ובדרום על-ידי יחידות צה"ליות מיוחדות.
להלן מתווה רעיוני ולא תוכנית אופרטיבית של מה שניתן לעשות.
תחילה
בתחום החטיפות: - תלמידים משכימי קום המתגוררים הרחק מבית ספרם ויוצאים בדרכם לבית הספר בשעה מוקדמת, עוד בטרם עלה השחר.
- שומרי מקשות אבטיחים היושבים בזוגות או כבודדים.
- מפעילי תחנות דלק רחוקות ממרכז העיר.
- דייגים היוצאים בדרכם למעגני סירות הדיג כבר אחרי חצות והם נעים במסלולים קבועים.
- פועלי בניין וחקלאות המשכימים קום בדרכם לחיפוש עבודה בישראל.
חבלה זעירה: - "טיפול" ברכבים מיוחדים. למשל: חיתוך צינורות המובילים מים לצינון רדיאטורים באופן שהמנוע יתחיל לפעול רק לאחר ההתנעה.
- קיטוע חוטי חשמל מרכזיים במנוע, המונעים התנעה.
ישראל אינה חייבת להציג את החטופים לאור העולם ולהודות שנחטפו. אלא פשוט להעלים אותם מן העין ולהחליט מתי לחשוף אותם בהתאם לתוכנית עבודה מתואמת.
הגיע הזמן שהרמטכ"ל איזנקוט יורה על חיסול מיידי של מדיניות ההתגוננות שאבד עליה הכלח ויעביר את צה"ל למסלול של פעילות התקפית. ישראל משקיעה מיליונים בכוח אדם ובציוד טכני באיתור ובהשמדת מנהרות, וללא הצלחה רבה. השקעה קטנה בהרבה נדרשת כדי לייצר פחדים מועילים.
