השבוע תמה החשאיות סביב דוח ועדת אגרנט לחקר מלחמת יום הכיפורים (יום ד', 20.9.06). בסיום עבודתה, הורתה ועדת אגרנט כי הדוח שהכינה, הפרוטוקולים של כל דיוניה וכל חומר אחר הקשור לעבודתה, למעט דוח הביניים החלקי שאותו פרסמה, ישארו חסויים ויימנע מהציבור לעיין בהם לתקופה של 30 שנה.
ב- 1994, הורתה הממשלה בצו ועדות החקירה לחשוף חלקים ניכרים מדוח ועדת אגרנט וביום 27 לפברואר 2005 החליטה ממשלת ישראל לתקן את חוק ועדות חקירה ולהקים ועדה ציבורית, אשר תבחן האם יש צורך להאריך או לשנות את ההגבלות על פרסום הדוח, בשל חשש לפגיעה של ממש בבטחון המדינה, יחסי החוץ שלה, בעניין כלכלי חיוני של המדינה, או בשלומו או פרטיותו של אדם.
בחודש ינואר 2006 החלה לפעול ועדה ציבורית בראשות השופט (בדימ.) פרופ' יצחק אנגלרד, שמונה על-ידי נשיא בית המשפט העליון. בין חברי הוועדה: בנימין עמידרור שמונה על-ידי ראש הממשלה דאז ומשה ורדי שמונה על-ידי יו"ר הכנסת דאז.
הוועדה בחנה את החלקים שטרם פורסמו והסתייעה בצוות חשיפת חומר בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, בראשות מיכל צור, מנהלת הארכיון. בפני הוועדה הופיעו בין השאר: גנז המדינה, הצנזור הצבאי הראשי, הממונה על הביטחון במשרד הביטחון, משרד החוץ, מועצת העיתונות נציג המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ונציג מחלקת ביטחון מידע בצה"ל.
לאחר עיון בחומר, החליטה הוועדה להתיר לפרסום את רובו המכריע של הדוח וחלקים מינוריים בלבד נותרו חסויים בהתאם לחוק.
חומר ועדת אגרנט, הכולל את דוחותיה, מורכב מ- 2,200 עמודים - שישה כרכים; הפרוטוקולים שלה מונים כ- 9,000 עמודים ב- 43 כרכים; והמוצגים שהוצגו בפניה מונים מאות תיקים - כולם עומדים לרשות הציבור הרחב במוזיאון צה"ל ומערכת הביטחון.
הוועדה ממשיכה בבחינת יתרת חומר דוח ועדת אגרנט.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
