עשרת ימי תשועה

1. רק עיוורים כפייתיים וקטני אמונה, בישראל ובעמים גם יחד, עדיין מתעקשים שלא להכיר בנס ההצלה המופלא, שפקד את עם ישראל לפני 68 שנה, ברגע בו נולדה המדינה היהודית, 1,881 שנה אחר אובדן המדינה היהודית הקודמת. הצד השווה בְּשוֹטְמֵי המדינה שבישראל ובעמים, שאלה גם אלה אוטמים עצמם מול המציאות, ומתבצרים מעבר למתרסי אידיאולגיית האנטי.

בישראל מצויים יהודים, שהאמירה "כל דברי נביאים אמת", היא לדידם רק המלצה. הם מסרבים לראות "עין בעין... - בשוב ה' ציון". נדמה להם, שהם מנהלים את חשבונותיו ומהלכיו של הקב"ה. ואם הבורא מוביל את המציאות אחרת מכפי שציפו, יתכחשו למציאות. לא מעניינת אותם העובדה, שעצם קיומה ושגשוגה של המדינה, הם בבחינת קידוש שם שמיים אדיר, מתמשך: "וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ" [ישעיהו כ"ה].

2. גם בקרב אומות העולם רבים מתקשים לעכל את קיומה של מדינת ישראל, שהיא במובנים רבים היצירה היהודית הגדולה ביותר ב-1,881 השנים האחרונות. המדינה הזו מרסקת את התיאולוגיה הכוזבת שהמציאו ראשוני הנוצרים, כאילו בורא עולם בחר אומנם בעם ישראל, אך מאס בו (עפ"ל), בעקבות דחייתו את משיח השקר הנוצרי, ומאז עבר (חלילה) כתר הנבחרוּת לנצרות.

במרוצת הגלות הייתה להם, לכוהני דת הכזב, ראיה ניצחת: העובדה שלאורך אלפיים שנה, היה העם הנבחר, לסמל של בוז ולעג, כצאן לטבח יובל. הרי לא ייתכן שהעם הנבחר, שמברך "אשר בחר בנו מכל העמים", יהיה נתון למשיסה ולרמיסה, מושפל עד דכא, שצדיקיו נוֹרים ככלבים על פתחי בורות מוות, נשותיו ובנותיו נאנסות באכזריות בידי הקלגסים ואחר כך מוצאות להורג, וגברים אחרים נתלים כבהמות על אנקולי בשר שבבתי המטבחיים הפולניים, ותקצר היריעה מלתאר את שאר המיתות המשונות והאכזריות שבחר להם השטן הנאצי, אם לא משמיים נגזר על הענשתם בשל 'בגידתם'.

המציאות הקטסטרוטפלית, לא חדלה אפילו ליום אחד. כל יהודי שמתפלל שחרית מאשר את קיומה בתפילותיו: "היינו לעג וקלס בגויים, נחשבנו כצאן לטבח יובל, להרוג ולאבד ולמכה ולחרפה". מצמרר! מה לא עבר עלינו באותן אלפיים שנה של שפך דם ישראל כמים, בצל הצלבים והסהר, באכזריות שלא ברא השטן: מסעי צלב ואינקוויזיציות, פרעות ועלילות דם, גירושים ופוגרומים, שואות ופולחני אוֹ‏טוֹ‏ דַ‏ה פֶ‏ה.

רק לפני 80-70 שנה, נטבחו באכזריות מפלצתית שישה מיליון יהודים, כפי שהזכרנו לעצמנו היום, יום הזיכרון לשואה ולגבורה. והעולם עמד מנגד, תוהה: איה א-לוהי העם המתיימר להיקרא נבחר?

3. סיפור השואות והפוגרומים ושאר מרעין בישין, נתהפך על פניו בחסדי שמיים ביום אחד - ה' באייר תש"ח, שלגביו הסכים אפילו המנהיג האנטי ציוני החזון אי"ש, כי היה בו סוג של "חיוך משמיים". ביום זה החלו להיענות תחנוניהם ודמעותיהם של המוני בית ישראל, שנשפכו במרוצת הדורות: "הראנו אות לטובה וקבץ נפוצותינו מארבע כנפות הארץ, [למען] יכירו ויידעו כל הגויים כי אתה ה' אלוקינו... למה יאמרו בעמים אַיֵה א-לוהיהם" (מתוך שחרית של ימי שני וחמישי).

באותו יום נפתחו שערי הארץ לרווחה, והחזון החל לקרום עור וגידים: "וְנֹשְׁבוּ הֶעָרִים, וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה. וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה, וְרָבוּ וּפָרוּ, וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם, וְהֵיטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם... וְחֶרְפַּת עַמִּים לֹא תִשְׂאִי עוֹד... וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה'... בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם [יחזקאל ל"ו]; "...וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם, וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ [עמוס ט'].

4. התגשמות חזון שיבת ציון השלישית, לאחר אלפיים שנות סועה וסער, מפעימה עד עצם היום הזה את באי עולם. שהרי מעולם לא הייתה כזאת, בתולדות העמים: עם עתיק, שגורש באלימות איומה ממשפחת העמים, ואל מחוץ לגבולות ההיסטוריה, שב אחרי אלפיים למולדתו, הפך "מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה'" [ישעיהו נ"א], זינק לכדי כמעט 7 מיליון, הביס בחסדי שמיים את צריו, וכנגד כל הסיכויים הגיע להישגים דרמטיים בכלכלה, מדע, תורה, צבא וביטחון, טכנולוגיה, ומה לא?

האם לא לכך התכוון הנביא, שהבטיח כי "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה', וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה, וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם" [ירמיהו ט"ז] - דברים שתורגמו לאמירה נועזת, שאלמלא יסודה בחז"ל, הייתה מוכרזת הרהור כפירה: "גדול קיבוץ גלויות, כיום שנבראו בו שמים וארץ!!!" [פסחים פ"ח, א']. עד כדי כך.

5. חידוש ריבונות האומה על המולדת העתיקה, קיבוץ גלויות מ-103 מדינות ומ-82 לשונות, החייאת שפת המקרא והנביאים, בנייתה של ירושלים הבירה הקדומה, הישגים רוחניים וטכנולוגיים, בניית כלכלה משגשגת, איתנות ביטחונית של הווילה בג'ונגל – כל אלה מייצרים יום-יום מצב של קידוש השם ענקי: "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'" [יחזקאל ל"ח]. וכבר אמר על כך הרצי"ה קוק: "אנו כבר באמצע הגאולה, לא באתחלתא. ההתחלה הייתה לפני מאות שנים. אנו כבר בטרקלין ולא בפרוזדור".

אבל יש עדיין בישראל ובעמים כאלה המתעקשים לא לראות את גודל הנס. עיניהם עצומות לרווחה. סרבני אמונה.

6. אומנם נכון: יש גם צללים וקשיים, סיבוכים וייסורים. עוד רבה הדרך לפסגת גאולתנו, אבל אנחנו ללא ספק מתקדמים במעלה הדרך הנכונה. אנו כבר עמוק בתהליך גאולי של "בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים... אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם: הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה!".

דווקא בימי עשרת ימי תשועה אלה, נקל להבין עד כמה "הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ", ומה גדולה חובת ההודיה כלפי שמיא: "הָיִינוּ שְׂמֵחִים". יום עצמאות שמח.