ושוב אנחנו כאן ביום הזיכרון לחללי צה"ל. 43 שנים מאז נהרגת בצומת טרטור לקסיקון. אתה וכל הצוות מפלוגה ב' בחטיבה 600. מפעם לפעם אני כותב לך שבכל השתנה ודבר לא השתנה. בהקשר הזה אין כל חדש.
אמנם היום כמעט ולא מדברים בפה ובלשון אלא רק באמצעות הידיים. משגרים ווטסאפ, מציבים פוסטים ומצייצים בטוויטר. אנחנו, גם כשלמדת רפואה בבולוניה, דיברנו בינינו. הפעלנו את מערכת הדיבור והשמע. היום כבר לא. בהתחשב באבולוציה האנושית בטח בעוד 100 שנים בני אדם ייוולדו בלי אוזניים אבל עם עשרים אצבעות.
אז מה יש לנו ערב יום הזיכרון: יש טקס באוניברסיטת תל אביב שבו החליטו להדיר שירת נשים. למה? כדי לא לפגוע ברגשות של אנשים דתיים. מעניין שלנשים, אין רגשות. יתרה מזאת, בימים אלו מציינים גם את יום הניצחון על הנאצים. מסתבר שכ-20 אלף נשים (כן אלו שימנעו מהם לשיר כי קולם פוגע ברגשות) שירותו ביחידות קרביות בצבא האדום. רק להזכיר למארגנים שלידיה ליטבק היהודייה מברה"מ הייתה טייסת קרב, גיבורת ברה"מ ואלופת ההפלות (של מטוסים)- 12 במספר עד שנהרגה או ולנטינה קרמר שהייתה בין ראשוני הפורצים המשחררים של מחנה המוות מיידנק. ואם זה זיכרון היסטורי רחוק אזי אולי המארגנים המדירים נשים שמעו על
חנה סנש וחביבה רייק? ואם לא אולי לפחות על לוחמת מג"ב, הדר כהן ז"ל.
בנוסף גם משהו בענייני ביטחון משהו השתנה: מפקדי צה"ל הבכירים ביותר הפכו עצמם לדמוסתנסים ורבנים לנותני פקודות. אז יש אלוף בצה"ל שאומרים עליו שיכולתו הפיקודית הצבאית טובים לאין שעור מיכולתו האורטורית. האלוף מסתבך בשימוש בדימויי מקומם, מעצבן שגם רחוק מהמציאות בעניין פניה של החברה בישראל ובעיקר נאמר בעיתוי לא ראוי. אז במקום להתנצל, כן פשוט להגיד סליחה טעיתי, מילה פשוטה זו אינה נאמרת בזמן ודבריו מקבלים בולטות עצומה בכלי תקשורת בינלאומיים בסילופים קלים המשמשים כדלק בשריפה האנטי ישראלית בעולם. לא דבריו שנאמרו באופן די זניח וניתן היה לעבור עליהם בשיטה הרבינית המלווה בתנועת יד מבטלת: "אז הוא אמר" אלא הפכו למוקד של התנצחות מפלגתית שהביאה את האמירה לכל אתר תקשורת בעולם.
ראש הממשלה מתנהג כטוקבקיסט ולא כמנהיג. האמירה חמורה לדעתך - פטר את האלוף. אינך חושב כך-שתוק. האופוזיציה כמו רפלקס כלבי פבלוב קופצת ומיד מצדיקה את דברי האלוף (וגורמת לו אגב אורחא נזק) ומציגה עצמה כמי שתמיד מצדיקה את המתגוללים על המדינה. ובעיקר כאמור הפכה אמירה שולית מיותרת לנושא מרכזי בסדר היום התקשורתי.
ואחר כך יש את המיוחס לטיוטת דוח המבקר בעניין "צוק איתן". גם כאן הדיון כמובן אינו ענייני. יש מי שרוצים להפיל את ראש הממשלה ויש מי שמנסים לגונן עליו. המאמץ להפיק לקחים ולהסיק מסקנות אינו רלוונטי ברובו של הדיון הציבורי. אגב, כל הליקויים שמצאה ועדת אגרנט לגבי המלחמה שנהרגת בה מופיעים שוב בחומר שהודלף. כמו שאמרתי. הכול השתנה ודבר לא השתנה.
אז נמשיך לעקוב אחרי ההתפתחויות בעולמנו עד המכתב הבא לקראת יום הזיכרון לחללי מלחמת יום הכיפורים בסוכות.
משה מילדינר נפל במלחמת יום הכיפורים בפריצה לתעלת סואץ. הכותב, שימש כתותחן טנק במלחמת יום הכיפורים בזירה המצרית.