|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
כשהנשיאים מודאגים, עם ישראל יכול לישון מעט יותר בשקט ● מפתח איננו בחיקוי מתוך התבטלות של זרים כמבחן לקמוס לצידקת דרכנו, אלא בשיפוט ערכי-ענייני שלנו לכל סוגיה או צורך, כשתמיד עניי עירנו קודמים
|
|
אהרון ברק [צילום: מרים אלסטר/פלאש 90]
|
|
|
|
|
מנהג חדש קם לה למדינת היהודים, במקום שכל אדם או אישיות ציבורית, בהווה או בדימוס, ידבר בשם עצמו ויציג את טיעוניו לפני הציבור, אם בכך באמת חפץ, אנו עדים לתופעת "המקהלות המדברות" - התאגדויות אד-הוק לצורך הופעה בציבור עם תומכים מובטחים. התחילו בכך אירגוני הקצינים הבכירים במיל', בהתאגדויות פוליטיות, תחת שמות שונים והנהגות זמניות מתחלפות; בדרך כלל היו אלה אירגוני "מודאגים מקצועיים" למצב הביטחון הלאומי שלנו. המשיכו בכך ארבעה וחצי ראשי השב"כ בדימוס ( אבי דיכטר, כביכול איש ליכוד, הופיע עימם בקליקה לאות סולידריות, אבל הזדהה עם כלל הטיעונים רק בחצי-פה), שוב תחת כותרת ביטחונית עם מטרה פוליטית-אישית. ערב הבחירות האחרונות לכנסת, ראינו התאגדות נוספת של "לשעברים" בביטחון הלאומי - אשכנזי, דגן, דיסקין, וידלין, שהתאגדו סביב ההתנגדות הפוליטית לנתניהו, ומטעמי נוחיות ואפקטיביות כיוונו את דבריהם לסוגיית תקיפת מתקני הגרעין האירניים. התנגדות זו לא הייתה חדשה, והיוותה המשך לקמפיין ממושך של השותפים שהתחיל כאשר היו עדיין בתפקיד בתוך הזרועות השונות של מערכת הביטחון. לאחרונה התארגן חוג חדש: "פורשי נשיאות בית המשפט העליון" 1. נראה שחלק לא מבוטל מהיוזמות לארגן "פורומים" אד-הוק של בכירים לשעבר במערכות השלטון, מקורו בעיתון ידיעות אחרונות. מוזר בעיני לחשוב שזו הדרך הדמוקרטית שבחר לעצמו "טבלואיד" זה בכדי לשכנע את הציבור הישראלי בשאלות הרות-משמעות לעתיד המדינה. אני סבור שהציבור הישראלי נבון מדי מכדי שיפול במלכודת-פתאים זו. על הנושא האירני לא ארחיב את הדיבור הפעם, למרות העובדה שסימנים רבים מעידים לאחרונה על כשלון מתקרב של הסכם המעצמות בראשות ארה"ב עם אירן, שנועד במקורו, כביכול, לבלימת התוכנית הגרעינית הצבאית או לדחיה משמעותית בה. הפעם אני מבקש לתמוה על ארבעת הנשיאים בדימוס של בית המשפט העליון שלנו, על שהתפתו גם הם לתרגיל המשולב של ידיעות אחרונות. שופטי בית המשפט העליון הם אנשים מלומדים, מכובדים, ועצמאיים במחשבותיהם, ואינני מבין מדוע הם זקוקים להציג את דעותיהם ועמדותיהם בפורומים של "הורדת ידיים". בדיון במחלוקות בשאלת בית המשפט העליון ותפקודו מאז שנות ה-90, השאלה העומדת על הפרק היא: אמון הציבור בבית המשפט; אמון הנגזר מהתנהלותו ומן המידה בה הוא מבין ונותן מענה ראוי לציפיות הריבון שמתוקף סמכותו מעניק להם את המעמד הבכיר של אחת משלוש רשויות השלטון הראשיות, אבל גם קובע את גבולות הגזרה שבה הם רשאים לפעול. השיטה בה בחרו הפעם, עושה להם שירות דוב. כשכולם תמימי דעים זה עם זו או כמעט תמימי דעים ולהפך, השאלה העולה מיד היא: האם המציאות היא זו שמניעה אותם לאחדות דעות זו, או שאחדות הדעות שכלפיה מופנה חלק חשוב מהביקורת הציבורית, היא עובדה מדאיגה המשבשת סדרי-שילטון ואכן דורשת התייחסות וטיפול. דעתי היא שאחדות הדעות המוצגת ע"י הפורום, וההתארגנות, גם בהתכנסות חריגה זו, להגן "על המורשת" ועל ה"קיביצרים" שתמכו בהם בעבר ללא תנאי וללא חשבון, הן הסיבות האמיתיות; ואם כך הוא, צודקת שרת המשפטים שהיא פועלת לשינוי. |
|
|
דמוקרטיה רציונלית
|
|
|
|
מהי מערכת היחסים בין היחיד למדינה, בהנחה שהמדינה היא המבנה החברתי-פוליטי בסיסי שעל פיו מוסדר עולמנו הלאומי והבינלאומי
|
| ▪ ▪ ▪ |
דומני ששורש הרע טמון "במחטף" שנעשה בשנות ה-90 2, כאשר רוב "מקרי למדי" 3 בכנסת העביר חוק זה כאשר פחות ממחצית חברי הכנסת משתתפים בדיון ובהצבעה. דומה, שהציבור ברובו הגדול ורוב חברי הכנסת לא ממש הבינו במה בדיוק מדובר ולאילו תכליות ישמש החוק בניסוחו זה. על הפלטפורמה הזו בנה אהרן ברק את "תורת הכל שפיט" שלו, ומכאן מתחיל עידן חדש ולא טוב. למען התקינות הפוליטית אני מציין שאינני משפטן, וסבור שהדבר אינו מונע בעדי מלהשמיע דעות ועמדות שמשיקות לתחומי המשפט, מעמדו ותפקידיו. לדידי, הבעיה איננה משפטית. היא שייכת לדיסציפלינה של מדעי-המדינה ונוגעת לשאלה: "דמוקרטיה בעידן דהיום מהי? במילים אחרות: מהי מערכת היחסים בין היחיד למדינה, בהנחה שהמדינה היא המבנה החברתי-פוליטי בסיסי שעל פיו מוסדר עולמנו הלאומי והבינלאומי. אני טוען שמדינה דמוקרטית היא מדינה שבה מקור הסמכות הוא העם ודרך התנהלותה מושתתת על איזון בין זכויות הפרט לבין זכויות שאר הפרטים בחברה (האזרחים) ששווים לו בזכויותיהם. בדמוקרטיה רציונלית, מושג האיזון בין השנים הנ"ל מצד אחד על-ידי הסכמה בלתי-חוזרת של היחידים להשתייך לקהילה המדינתית, לשמור לה אמונים ולקיים את חוקיה, ומצד שני, בתמורה הם זוכים להטבות שרק המדינה, בכוח השיתוף הקהילתי, מסוגלת להעניק להם. חקיקת חוקים הם פררוגטיבה של הריבון ושלו בלבד. בית המשפט הוא אחת מזרועות השלטון המרכזיות - מחוקקת, מבצעת, שופטת, שמבקרות זו את זו ומאזנות הדדית נטיות או שיקולים שאינם עולים בהתנהלות לאורך זמן בקנה אחד עם רצון הריבון. בית המשפט הוא מפרש החוקים במקרים פרטיים, ומבצע ביקורת שיפוטית על תחיקה חדשה, בכל מקרה שתחיקה זו עומדת לכאורה בסתירה לחוקה או לחוק-יסוד (זמני). בשום מקרה אין בית המשפט עומד מעל לריבון ובשום מקרה אין הוא מוסמך למנוע מהריבון למסור את פרשנותו שלו לרוח החוקה או חוק היסוד שבדיון. סמכויות בית המשפט מכוונות למנוע קלות בלתי-נסבלת של החלטות רוב מקריות, שעשויה להיות בהן פגיעה בלתי נחוצה בזכויות הפרט ("עריצות הרוב"), ובאותה מידה אסור שתהיה לו סמכות בלתי-מוגבלת של וטו על הריבון ("עריצות המיעוט"). להבטחת שימור וביצוע כללים אלה, נחוצות מערכות חוקים וכללי התנהלות, שבאמצעותם ימַנעו או ימוזערו בדרך מבנית - הרכב בית המשפט ודרכי הבחירה של השופטים - ניהולית או אחרת (התחמקות בתירוצים שונים מנסינות הדברות) סך הנזקים והעיוותים בחברה.
|
|
|
שלטון חוק [צילום: AP]
|
|
|
|
העובדה שישראל "שייכת" ברוחה למערב הדמוקרטי, גם היא איננה נימוק להמנע מבחינה עצמית ועצמאית של חוקי המדינה ופרושיהם, בין אם ביחס לישימות החוק היהודי ובין אם ביחס לפרוש מושגי-יסוד כדמוקרטיה (שלנו) בימינו
|
| ▪ ▪ ▪ |
בפועל, מבוקרים תחומים אלה על-ידי הציבור ביקורת מחריפה וגוברת מאז הונהגו כללי "הכל שפיט", מפני שכללים אלה לא מצאו ריסון חוקתי הולם בחוק כבוד האדם וחירותו או בחקיקה משלימה אחרת. מאחר שהביקורת על בית המשפט "אינה מוסיפה לו בריאות" ואינה מחזקת את מעמדו הציבורי, מתחייב תיקון מהיר של הלקונות. אם לכך מכוונת שרת המשפטים את יוזמותיה - תבוא עליה ברכה. אם לכך מתנגדים נשיאי בית המשפט העליון לשעבר, לדעתי הם טועים ומוטב שישקלו מחדש את עמדתם לאור עמדות הציבור. אחרי הכל בית המשפט איננו היכל-שן ואסור שיהיה מנותק מן העם ומרוח הזמן. סיסמאות של פוליטיקאים או של אזרחים מתלהמים אינן נושא הדיון. אם יש בהן ערך כלשהו הדורש התייחסות, אין זו הפיקנטריה הכלולה בהם, אלא השתקפות התנהלות בית המשפט בעיני הציבור. במערכת של איזונים ובלמים, תפקיד משרד המשפטים הוא גם להגן על בית המשפט וגם לקרוא אותו לסדר, כשהדבר נחוץ. האמירה של ברק 4: "השופט אינו צריך לרצות איש, אלא לקיים את שלטון החוק", נכונה אם השופט אכן מקיים את שלטון החוק ולא את הפרשנות האישית שלו למשמעות אמירה זו; ועל כך בדיוק נסב הוויכוח. עצם העובדה שיתכן ששני הרכבים שונים של שופטים יגיעו בהליך משפטי אחד לתוצאות שונות ולפעמים אפילו הפוכות זו לזו, אומרת שאין שלטון חוק אחד; יש חוק אחד, ובשימוש בו דרושה זהירות מופתית ובקרה אפקטיבית. אין חסינות לגחמות משפטיות ולא ייתכן שבית המשפט גם יקבע את גבולות סמכויותיו (החוק) וגם יעשה בו שימוש שרירותי (שאין עליו עוררין), ובכך יהפוך לפוסק-על שאינו מחויב בדין וחשבון בפני איש. זו איננה דמוקרטיה אלא משפטוקרטיה, ובעצם זו דיקטטורה של קבוצה אליטיסטית, שבמקרה זה נקראת: שופטים. הדיון הנוקב המתנהל בימים אלה בארה"ב, לגבי מינוי שופט עליון 5 במקום השופט סקאליה, שנפטר לא מכבר, ממחישה עד כמה רגישה נקודה זו בדמוקרטיה יותר ותיקה ויותר מסודרת (יש בה חוקה) מהדמוקרטיה שלנו. עצם העובדה שלחוקה האמריקנית צורפו עד היום עשרות תיקונים מאז חוקקה לראשונה, מסבירה היטב את רגישות הנושא ואת העובדה שהפרשנות לחוקי-יסוד לקולא או לחומרה, ניתנת על-ידי המחוקק, דווקא כשיש חוקה; קל וחומר כאשר חוק-יסוד אחד או שניים מיתרגמים באופן חופשי למדי לפרשנות שיפוטית חובקת-עולם ושנויה במחלוקת חריפה. העובדה שישראל "שייכת" ברוחה למערב הדמוקרטי, גם היא איננה נימוק להמנע מבחינה עצמית ועצמאית של חוקי המדינה ופרושיהם, בין אם ביחס לישימות החוק היהודי ובין אם ביחס לפרוש מושגי-יסוד כדמוקרטיה (שלנו) בימינו. ראשית, לא כל העולם עשוי מקשה אחת ושנית, עצם העובדה שאנו חתומים על אמנות בינלאומיות שאינן עושות עימנו חסד, אינה גזירה משמים; גם אלה וגם אלה צריכים לעמוד לבחינה-שיפוטית על בסיס הערכים שלנו. המפתח איננו בחיקוי מתוך התבטלות של זרים כמבחן לקמוס לצידקת דרכנו, אלא בשיפוט ערכי-ענייני שלנו לכל סוגיה או צורך, כשתמיד עניי עירנו קודמים. סולידריות לאומית ולכידות חברתית, גם בעולם של רשתות תקשורת חברתיות, נבנים תחילה ביחידת הקיום המדינית הבסיסית ורק משם הם יכולים להשליך או להאציל על גורמים נוספים. מלבד "החמלה" בה הועטרנו על-ידי "המערב" אחרי השואה ובגללה, הסולידריות והלכידות הלאומית היו מטה הקסם, שעשה את ישראל אטרקטיבית ליהודים וזרים כאחד בדור הראשון לעצמאות. אז היינו רק כ-650 אלף יהודים, עם דמוגרפיה ותרבות הומוגניים למדי. כיום, עם 8.5 מיליון נפש וצפי לכ-10 מיליון נפש בעוד כ-10 שנים, חייבים להשתחרר מהנוסטלגיה ולהתאים את חוקי המשחק למציאות ולשינויים המתהווים כאן ברציפות. ריבונות איננה סיסמה, אין לאיש זכות לשחוק אותה ומאידך-גיסא היא מטלה רצינית
|
|
1. "הנשיאים מודאגים", טובה צימוקי, אמירה לם, ידיעות-אחרונות, 9.5.16. 2. חוק יסוד " כבוד האדם וחירותו" מ-25.3.92, והתיקון הראשון מ-10.3.94. 3. 32 ח"כים "בעד", ו- 21 ח"כים "נגד". ראה: 95%D7%93:_%D7% [קישור] בהצבעה על חוק יסוד חוקתי זה, השתתפו פחות ממחצית חברי הכנסת! – חוקי, אבל "מסריח". 4. ראה הערה 1, לעיל. 5. הכוונה לשופט עליון בבית המשפט לחוקה, שבארה"ב הוא רשות שיפוטית נפרדת מרשויות שיפוט אחרות.
|
|
| תאריך:
|
15/05/2016
|
|
|
עודכן:
|
15/05/2016
|
|
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
א. וינשטיין
|
15/05/16 10:25
|
|
|
|
|
|
רפי לאופרט
|
15/05/16 12:21
|
|
|
|
|
|
א. וינשטיין
|
15/05/16 13:15
|
|
|
|
|
|
תומס
|
15/05/16 15:13
|
|
|
|
|
|
א. וינשטיין
|
15/05/16 15:39
|
|
|
|
|
|
?
|
16/05/16 12:46
|
|
|
|
|
|
רפי לאופרט
|
16/05/16 21:48
|
|
|
|
2
|
|
בני בנקר
|
15/05/16 18:50
|
|
|
|
|
|
רפי לאופרט
|
16/05/16 08:49
|
|
|
|
|
|
א. וינשטיין
|
16/05/16 09:17
|
|
|
|
|
|
בני בנקר
|
16/05/16 11:54
|
|
|
|
|
|
בני בנקר
|
16/05/16 12:00
|
|
|
|
|
|
א. וינשטיין
|
16/05/16 09:02
|
|
|
|
3
|
|
באום
|
15/05/16 20:47
|
|
|
|
|
|
רפי לאופרט
|
16/05/16 08:55
|
|
|
|
|
|
באום
|
16/05/16 12:37
|
|
|
|
|
|
א. וינשטיין
|
16/05/16 15:35
|
|
|
|
|
|
רפי לאופרט
|
16/05/16 18:27
|
|
|
|
4
|
|
צרצר
|
15/05/16 21:00
|
|
|
|
|
|
רפי לאופרט
|
16/05/16 09:12
|
|
|
|
|
|
בני בנקר
|
17/05/16 00:52
|
|
|
|
5
|
|
יוסי אבידור
|
16/05/16 20:22
|
|
בשולי הכותרות: גל הטרור - די לטיוח במשטרה ובצבא  שחרור קטלני של חולי נפש הפנים היפות של המתנחלים דגל מיוחד קח תרמיל - השי של בן ישי ולקינוח פסוקו
|
|
|
|
|
אני סבור שאני האדם הכי רציונלי בעולם. אני מקבל את החלטותיי בצורה שקולה, נותן לרגש מקום מזערי בחיי, אני מתוכנן ולא ספונטאני. אך אם זה נכון, איך ניתן להסביר שמרבית ההחלטות המכריעות בחיי התקבלו בצורה ספונטאנית ולא רציונאלית, על-פי רגש ואינטואיציה, בניגוד גמור לכל הגיון? איך הגורל היתל בי ובחר לחיי מסלול שונה מאשר התוויתי. האדם מתכנן ואלוהים מצחקק, אומר הפתגם. האירוע המכונן בילדותי במצרים היה שריפת קהיר על-ידי השבאב, חוליגנים צמאי דם והרס, ששרפו את מרכז העיר והרבעים האירופים, וכמעט שרפו את ביתי ואותנו חיים.
|
|
|
|
|
בראיון שערך שייקה בן פורת עם יוסי ביילין בשנות ה-90' של המאה שעברה שתועד בספרו של בן פורת. שיחות עם יוסי ביילין, תל אביב: "הקיבוץ המאוחד", 1996), נשאל ביילין: "כסגן שר-החוץ (האם) נתת ביטוי מעשי להשקפתך שמדיניות צריכה ויכולה להתנהל על בסיס מוסרי?" על-כך השיב ביילין: "בהחלט כן. למשל באי-הסכמתנו לקיים יחסים עם קרואטיה בגלל הספר האנטישמי של הנשיא טוג'מן" (ע' 119).
|
|
|
|
|
תוכנית ״עובדה״ על מאיר דגן ששודרה ביום 05.05.15 חושפת לעיני כל את השימוש המניפולטיבי של עורכי התוכנית ואילנה דיין בסדרה המוערכת, כדי להעביר מסרים ועמדות המתאימים לתפיסת עולמם. הנאום הרגשני של דיין בסיום התוכנית על-כך שתוקפים אותה גם מימין וגם משמאל, אינו מסתיר את המגמתיות הברורה בתוכניותיה.
|
|
|
|
|
- "וְלֹא תְחַלְּלוּ, אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי,
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רפאל בוכניק
גם בשעתה היפה של ישראל, כאשר העולם מוחא לה כפיים והתעשיות הביטחוניות הישראליות זוקפות קומה לנוכח ההצלחות הטכנולוגיות ללא אח ורע, יש בקרבנו כאלה המתעקשים "להשבית שמחות" ולגמד את ממד...
|
|
|
|
|
עידן יוסף
כלי תקשורת מסוימים נוהגים לנגח את חברי הכנסת של הקואליציה ואת הממשלה, תוך התעלמות מההקשר הרחב והתמקדות באירועים זניחים  דיווחים מוטים אלה מתעלמים מעבודתן החשובה של ועדות הכנסת בנו...
|
|
|
|
|
רון בריימן
יש לעודד השתתפות של ארצות הברית ושל "העולם הנאור" בחיסול בפועל של הפצצה האירנית המאיימת על העולם כולו, לרבות על הצ'מברליינים האירופיים, ולא רק על ישראל
|
|
|
|
|
איתן לסרי
ברשימת החומרים שאסר ארדואן: פרופילים וכבלים מאלומיניום, מנחושת, פרופילים מפלדה, חומרים המיועדים לקונסטרוקציות בנייה, כבלים חשמליים, זכוכית המיועדת לבנייה ועוד ענף הבנייה צפוי לשל...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
