בנשיאות חלוקת פרס ישראל הנערך מדי שנה בשנה ביום העצמאות, יש אישה אחת נשיאת בית המשפט העליון
מרים נאור. ראוי ונהוג כי מקבלי הפרס לוחצים את ידי חברי הנשיאות. ואכן הכל התנהל כשורה עד שהגיע תורו של הרב אלי סדן שהקים את המכינה הקדם צבאית דתית בני דוד, שסירב ללחוץ את ידיה של הגב' נאור, וכל זה כי הדת אינה מאפשרת לו זאת.
הרב אלי סדן קיבל את הפרס על מפעל חיים וכך נאמר בהחלטת הוועדה: "מעשיו של הרב סדן לא רק הובילו למשרתים בעלי רצון לשירות משמעותי יותר בצה"ל ולאזרחים טובים יותר, אלא היו גשר וחיבור בין ערכי החברה השונים וקירוב הזרמים השונים מהם מורכבת החברה הישראלית", כתבו חברי ועדת הפרס. בנוסף אמרו חברי הוועדה: "מעשיו של הרב גם היוו גשר לעשייה משמעותית משותפת לטובת הכלל בדרך של קירוב והבנה ותוך הקפדה על הנחלת ערכים".
פרק חדש
מעשהו של הרב נוגד את החלטת הוועדה והנימוקים להענקת הפרס, זהו אקט מעליב, בזוי, הפוגע בדמותן ובמעמדן של כל הנשים בישראל, ומצטרף לשורת צעדים הננקטים על-ידי גורמים שונים, בעיקר דתיים, ל
הדרת נשים. זאת ועוד, הוא עזר להקים מכינות חילוניות שבהן גם נשים וגם גברים, וגם בשמן קיבל את הפרס.
בישראל חיות נכון לסוף 2011 לפי הלמס כ-3,961,800 נשים שהן מהוות 50.6% מסהכ האוכלוסייה. כלומר- למעלה מחמישים אחוז מהאוכלוסייה מהווה אוכלוסייה נחותה. עדיין במילניום השלישי נהוגה אפליית נשים במדינה מתקדמת כמו ישראל.
הגיע הזמן כי האחדות במדינה דמוקרטית תהיה לא רק מהשפה ולחוץ, אלא עשויה בפועל, מתי יקום המחוקק שיכתוב פרק חדש בחוקת המדינה, על-ידי חקיקה של חוק יסוד, המבהיר פעם אחת ולתמיד כי האישה היא שוות זכויות וחובות במדינת ישראל, ומי שיסרב לעשות זאת לא יזכה לפרסים לאומים ואולי אפילו יועמד לדין.
