היום לפני 75 שנה: מבצע ברברוסה והתעצמות האסון היהודי

לפני ימים ספורים, בלילה שבין 22 ליוני ל-23 ליוני 1941, חל יום השנה ה-75 לאירוע יוצא דופן ובעל משמעות מיוחדת בהיסטוריה האנושית: הצבא הנאצי הנחית את מבצע ברברוסה על ארצו של סטאלין.

לאורך קו חזית של למעלה מ-2,000 קילומטר, מניע היטלר את צבאו הענקי לתוך ברית המועצות, במאמץ צבאי שעד אז לא היה כמותו בהיסטוריה האנושית. מגמתו: כיבוש כל חלקה האירופי, עד להרי אוראל, של ברית המועצות, והפיכתו ל"לבנס-ראום", מרחב מחיה לגזע הארי העליון. התפיסה העקרונית שעמדה בראש ההוגים והמתכננים ובראשם היטלר כמובן, קבעה שבריה"מ לא תתקיים יותר לאחר כיבוש חלקה המערבי, בו מרוכזים עיקר עוצמתה התעשייתית והחקלאית. ביתר השטח העצום (הרפובליקות שמעבר לאוראל ומדבר הקרח הגדול - סיביר), ניתן יהיה לקיים קבוצת מדינות חלשות. שרידים של ברית המועצות הגדולה, תוצר מפורק לרסיסים של לאומים שונים, כולל סלאבים, שאין בו כדי לאיים יותר על אירופה ועל גרמניה. הישות הקומוניסטית, המדינה הבולשביקית האדירה, אותה החזיק סטאלין ביד ברזל, לא תתקיים יותר.

היטלר האמין כי הצבא הגרמני ירסק את הצבא הסובייטי, תוך חדשיים לכל המאוחר. הוא אמר לאחד הגנרלים הבכירים שלו (פון רונדשטט), כי המשטר הסובייטי ולמעשה המדינה הסובייטית, נתונים בריקבון כה עמוק, עד כי בריה"מ משולה לדלת ולמשקוף רקובים: "אתה צריך רק לתת בעיטה בדלת, והמבנה הרקוב יתמוטט כולו".

גוש חמאה

בהקשר הזה ראוי לציין כי היטלר לא היה בודד בדרך החשיבה הזו. גנרלים רבים כמו גם מדינאים ואנשי מודיעין בכירים במערב, סברו אף הם כמוהו. הדעה הרווחת הייתה כי לאחר הכישלון הצבאי הגדול של סטאלין בסיבוב הראשון של מלחמתו בפינלנד (בשני הוא ניצח), הכישלון הצפוי שלו מול היטלר, הוא ודאי. עוד תרם לקו מחשבה הזה, הטיהור שביצע סטאלין בצבא הסובייטי לפני המלחמה (1937 - 1938). כאשר סטאלין הוציא להורג עשרות אלפי (!) מפקדים בצבא הסובייטי.

כך החל מבצע ענק שלא היה דוגמתו. השתתפו בו מהצד הגרמני כ-3,000 טנקים, שלושה מיליון חיילי הוורמכט. ועוד מיליון חיילים ממדינות בנות ברית (פינלנד, הונגריה, רומניה, איטליה). מאוחר יותר הורחב הגיוס הזר. הצבא הכול יכול, שכבש עד אז כמעט את כל אירופה, כסכין חמה החוצה גוש חמאה, מיקד עכשיו את כל עוצמתו בארצו של סטאלין.

ההתקדמות המהירה מאוד של הגרמנים בראשית החדשים הראשונים של המלחמה בכ"ז הפתיעה רבים. תוך חודשים ספורים הגיעו הגרמנים לפאתי מוסקבה. באוקטובר, בשל גשמי הסתיו הכבדים הם נאלצו לעצור, מבוססים בבוץ העמוק של רוסיה. למעשה כאן חלה התפנית במלחמה.

הרג המונים

הרוסים היו מודאגים זה זמן מה מתנועות של הצבא היפני באזור מנצ'וריה. דאגתם גברה עם הצטרפות יפן לברית מדינות הציר, ב-27.9.40. רק לאחר שמרגל רוסי בשם ריכרד זורגה, שפעל בטוקיו הודיע לסטאלין, כי היפנים לא יתקפו את בריה"מ בגבול מנצ'וריה כפי שחששו במוסקבה, הבין הרמטכ"ל הסובייטי, גאורגי ז'וקוב, כי הנה זומנה לו לו האפשרות לשנות את פני המערכה הצופה אל פני מוסקבה. במבצע ענק (יש אומרים תוך שבועיים), העביר מרוסיה האסייתית, מהגבול עם יפן, כחצי מיליון חיילים, לחזית המערבית. לקראת חודש דצמבר הייתה כבר החזית הרוסית מאורגנת באופן שונה לחלוטין. הפעם עמדו מול הצבא הגרמני כוחות רעננים מצויידים היטב, שאכן הצליחו, במתקפת נגד גדולה, להרחיק את הגרמנים ממוסקבה למרחק של כמאה קילומטרים מזרחה. התקפת נגד זו מסמנות את ראשית התפנית במלחמה הגדולה.

בעוד שהמזל משחק סופסוף לימין הצבא הסובייטי, לא שפר כלל וכלל מזלו של העם היהודי. באמצע אוגוסט 1941, ביקר הימלר בחזית. הוא קבע בדוח שהגיש להיטלר כי "הפתרון הטריטוריאלי" עליו חשבו כמתאים לבעיה היהודית, כבר איננו ישים. הגרמנים עוברים להוצאות להורג המוניות באיזורים אותם הם כובשים. במשך יומיים של חודש ספטמבר 1941 נרצחו 33,771 יהודים מקייב בבאבי יאר. בפונאר נרצחו למעלה מ-70,000 בני אדם, רובם המכריע יהודים.

החל מנובמבר 1941 נרצחו יהודים וגם קורבנות אחרים של המשטר הנאצי (שבויי מלחמה סובייטים, פרטיזנים, בני ערובה ועוד) ביער בלאגובשצ'ינה, מדרום-מזרח למינסק. הקורבנות הראשונים היו כ-10,000 יהודים מגטו מינסק, והחל מחודש מאי 1942 נרצחו שם יהודים שהובאו ישירות מגרמניה, צ'כיה, פולין והולנד. חלקם נרצחו במשאיות גז, וכל הקורבנות נקברו בבורות שנחפרו מבעוד מועד. לפי אומדנים שונים נרצחו באזור טרוסטינץ בין 206,500 לחצי מיליון איש.

עד כאן על תחילת המלחמה, היום לפני 75 שנה, וסיום השלב הראשון שלה כאמור באוקטובר - דצמבר 1941.