|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אודי סגל ממעריב עוסק בטורו השבועי בתסביך הרדיפה של ביבי, שמאמין שהוא נרדף על-ידי התקשורת, גם כשהוא מחזיק אותה קצר
|
|
אודי סגל [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
ביבי. תחושות רדיפה ואובססיית שליטה ביחסיו עם התקשורת [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
אודי סגל, פרשן מעריב (וגם הכתב והפרשן המדיני של ערוץ 2), מקדיש את טורו השבוע להתבכיינות התנין של ביבי ( בנימין נתניהו): ביבי, אחד האנשים החזקים במדינה ומי שמחמם יותר מידי את כס ראש הממשלה, אוהב להתבכיין שהוא "נרדף" ע"י התקשורת, או כפי שכותב סגל על המתבכיינים המקצועיים: "ובראש הפירמידה של המקופחים, המודרים והמתלוננים, ניצב ראש הממשלה בנימין נתניהו, דון קישוט של תחנות הטלוויזיה הישראליות. למרות שנות דור בתפקיד החשוב בישראל, נתניהו מרגיש שהוא הכי מקופח. הכי מודר. הכי מושפל. הכי מושמץ. הכי לא מוערך כראוי על-ידי התקשורת והציבור. לא יעזרו אלף עיתונאים, 200 יועצים, אלפי שעות שידור וגם כמה ראיונות, כשעוד הסכים לענות בעברית על שאלות למיקרופון: כולם נגדו, והוא זוכה ליחס שלא הולם את הישגיו". התחושות האלו, לשיטת סגל, גורמות לביבי לתקוף כל גוף תקשורת אפשרי (למעט העיתון שלו), ליזום הקמת תאגיד שידור "מאוזן" יותר, ואז לעכב את הקמתו בתירוצים שונים. בשמה של "תחרות", גורס סגל, מפצל ביבי גופי תקשורת שמצויים כבר בהפסדים, ורק מחליש אותם עוד יותר, ואז מנסה להשתלט עליהם, מה שלא מונע ממנו, בעת הצורך, להשתלח בתקשורת (גם כשהוא מחזיק אותה קצר), וזו האחרונה מגיבה בניסיון פייסני להיות "מאוזנת" יותר, שכן אם היא תוקפת אותו, ביבי רק הוכיח את "מה שצריך להוכיח", שהתקשורת נגדו. |
| תאריך:
|
05/08/16
|
|
|
עודכן:
|
05/08/16
|
|
ענבל בר-און
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
דורון.צ
|
5/08/16 16:25
|
|
|
|
2
|
|
קורןנאוה טבריה
|
6/08/16 07:35
|
|
|
|
3
|
|
צורי
|
6/08/16 17:49
|
|
|
|
4
|
|
אילנה שניאור פרץ
|
7/08/16 00:01
|
|
|
|
5
|
|
מאוכזבת
|
7/08/16 16:13
|
|
רן אדליסט, בטורו השבועי ב מעריב עוסק בהשוואה בין ביבי ( בנימין נתניהו), דונאלד טראמפ ורג'פ טאיפ ארדואן. הוא כיתר את טורו בכותרת "השילוש הקדוש", וטוען שדיקטאטורים מסתדרים מצוין אחד עם השני.
|
|
|
|
|
את הטור שלו פותח מרדכי גילת במחמאות לביבי ( בנימין נתניהו), על ההתמודדות שלו עם השאלות של ח"כ אראל מרגלית וח"כ יעל כהן-פארן. ובכל זאת, הוא אינו מסכים עם הטענה המיתממת של ביבי כי מאחורי הבדיקה של היועמ"ש, ד"ר אביחי מנדלבליט, "אין כלום". יש משהו, טוען גילת, אבל המשהו הזה עדיין עמום ולא ברור, וכלל לא ברור מה תהא תרומת העד ארי הרו לתוצאות ה"בדיקה" ואם זו תהפוך ל"חקירה" או אף יותר מכך. העמימות, גורס גילת, אינה בהכרח רעה: היא איפשרה את ניהול החקירה בתיק אולמרט טלנסקי.
|
|
|
|
|
הטור של דן מרגלית ב"ישראל השבוע" המוסף השבועי של ישראל היום עוסק באינספור מלחמות התרבות עם הארומה המשוסעת (מלשון שסעים: השסע הדתי/חילוני, מזרחי/אשכנזי) שפקדו אותנו השבוע: מרגלית סבור שהצנזורה של פרופ' יולי תמיר, נשיאת שנקר, על ציור העירום של איילת שקד הייתה פסולה, ושדווקא מניעת התקציבים מן הסינמטק, בעקבות ערב ההוקרה לסרבנית הגיוס תאיר קמינר, הייתה מוצדקת.
|
|
|
|
|
את הטור השבועי שלו בהארץ מקדיש הפרשן יוסי ורטר לבחישה של ביבי ( בנימין נתניהו) בתקשורת, ולחוקים האנטי דמוקרטים שמקדמת איילת שקד.
|
|
|
|
|
"אני מתנגד בתוקף לאמירה לפיה היועץ המשפטי לממשלה שולט במשרד המשפטים. השר הוא שקובע את המדיניות. לעומת זאת, היועץ המשפטי מחליט בתחום האכיפה, כי הוא מאגד את כל רשויות האכיפה ועצמאותו מוחלטת". כך אומר (יום ב', 18.7.16) היועץ המשפטי, אביחי מנדלבליט, בהופעתו הראשונה בוועדת חוקה, חוק ומשפט.
|
|
|
|
|
