שפר מזלו של עקיבא וויתקין ומבין עשרות מקרי האלימות המשטרתית כנגד מתנגדי ההינתקות, חלק ממסכת הייסורים שעבר ויתקין תועד במצלמת ווידאו.
לאחר שערוצי הטלוויזיה המרכזיים סירבו לשדר את הקלטת, היא הוקרנה בדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת ובעקבות ההקרנה, בלחצו של ח"כ איתן, נפתחה חקירה כנגד השוטרים המכים. אתמול הניבה החקירה כתב אישום. השוטרים המכים מואשמים בשתי עבירות האלימות הקלות ביותר הקיימות בספר העונשין שלנו - תקיפה סתם ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, אף על-פי שמכתב אישום עצמו עולה לכאורה כי השוטרים ביצעו עבירות חמורות יותר.
לפי העובדות המתוארות בכתב האישום, הנאשם 1, פקד ערן נעים, תחב את אצבעותיו לנחיריו של ויתקין ומשך את ראשו לאחור, תוך גרימת דימום באף. בעת ביצוע המעשה היה ויתקין שכוב על הקרקע, ושני שוטרים החזיקו אותו. על סמך העובדות האלה ערן נעים הואשם בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, שדינה עד שלוש שנות מאסר בפועל. הנאשם 2, אלירן אברהם, הכה את ויתקין בתחנת משטרה, כשזה היה כבול. על סמך עובדות אלה הואשם בתקיפה סתם, שדינה עד שנתיים מאסר.
ינסה נא הקורא לחזות בעיני רוחו מצב הפוך. שלושה מפגינים משכיבים שוטר על הקרקע, אחד מהם תוחב את אצבעותיו לנחיריו ומושך את ראשו כלפי מעלה, כאשר מפגינים אחרים רוכנים על השוטר ומונעים בכך את התנגדותו. במה היו נאשמים התוקפים אז, בנוסף לתקיפת שוטר? קרוב לוודאי תוחב האצבעות היה נאשם בחבלה בכוונה מחמירה, שדינה עד עשרים שנות מאסר. כי מה יכולה להיות כוונתו של מי שמחדיר אצבעות לנחיריים של אדם שכוב ומושך ראשו כלפי מעלה, אם לא לגרום לו חבלה? הייתכן שפקד נעים לא ביקש לגרום חבלה למפגין? ואם כך מדוע היחידה לחקירת שוטרים נמנעה מלהאשימו בסעיף החמור ביותר של גרימת חבלה?
מכתב האישום עולה כי השוטרים האלימים לא פעלו לבד. המתלונן הוחזק על-ידי שוטרים כאשר ערן נעים החדיר אצבעות לאפו. גם בתחנת המשטרה המתלונן הוכה על-ידי כמה שוטרים ולא על-ידי אלירן אברהם לבדו. מדוע אפוא לא הואשמו השניים בתקיפה בנסיבות מחמירות, כאשר הנסיבה המחמירה היא נוכחותם של שני תוקפים או יותר שחברו יחד לביצוע המעשה? לו המצב היה הפוך, לו מפגינים תקפו שוטרים, האם גם אז היו רשויות אכיפת החוק נמנעות מלייחס לתוקפים תקיפה בנסיבות מחמירות?
ושאלה נוספת, מדוע השוטרים האלימים מהלכים חופשי? ידם של בתי המשפט קלה מאוד על הדק המעצרים. גם מפגינים בלתי אלימים נעצרים ומוחזקים במעצר בתואנה כי הם מהווים סכנה לציבור, אף על-פי שקביעה זאת אינה עולה בקנה אחד עם לשונו ורוחו של חוק המעצרים. לעומת זאת, חוק המעצרים קובע במפורש חזקה, לפיה אדם שיש לגביו ראיות לכאורה שביצע עבירה באלימות חמורה או באכזריות עלול להיות מסוכן לביטחונו של ציבור, או לביטחונו של יחיד.
למיטב ידיעתי טרם הוגשה בקשה לעצור את השוטרים האלימים, או לחלופין להתנות את שחרורם בתנאים. אולי האלימות והאכזריות שבהכאת עציר כבול ובתחיבת אצבעות לנחיריו אינה מספקת כדי להצדיק מעצר. אכן, לאמונים על אכיפת החוק יש חוש צדק מיוחד, כי אחרת איך אפשר להסביר את העובדה כי בעיניהם שוטר אלים מסוכן פחות ממפגין מצוי? האם ילדה בת 14 שמפרה תנאי שחרור על-ידי השתתפות בהפגנות לא חוקיות (והעלבת שוטרים) מסוכנת יותר משוטר המכה להנאתו עציר כבול?
בחודשים האחרונים דווח על עשרות מקרים של אלימות משטרתית כלפי מתנגדי מדיניות הממשלה. רק באחד מהם הוגש בסופו של דבר כתב אישום. התעללות של ממש הניבה כתב אישום מינורי, בשתי עבירות האלימות מן הקלות ביותר בספר העונשין. מה הלקח ששוטר אמור ללמוד ממקרים אלה? - מותר להרביץ, אסור שיצלמו אותך, אבל גם אם יצלמו אותך, צריך רעש ציבורי אדיר ודיון בכנסת כדי להביא לכתב אישום מינורי למדי. במאזן עלות - תועלת אם כך, האלימות המשטרתית משתלמת.
